| האיש שלי השבוע: יואב גלנט | מצרים. עוד מילה | צביקה יחזקאלי. הערה | איידי מוזס. איחולים | פקחי הדתות. שגיאה אסטרטגית | יתד נאמן. הגזימו | יומנים חסרי מהימנות. לא כל הרוצה סקופ יבא ויטול |

\\\נזקי הצדקנים - קשים מנשוא.

זהו זה. שיבוש המערכות כבר כאן. אין חזור. יואב גלנט לא יהיה רמטכ"ל. נפל דבר בישראל. לא עוד היגיון. לא עוד שכל ישר. לא עוד ראיה רחבה. מהיום, אדם שנתפש מפגר בתשלום דו"ח חניה, כבר הכניס את עצמו לסיכון. סיכון קשה. אולי, אולי הוא כבר לא יוכל לכהן בתפקידים בכירים במדינת הצדקנים. לסדום היינו לעמורה דמינו. דמו של יואב גלנט ניגר בראש חוצות. מהדורות החדשות, שכבר קהו רגשותיהם מעבריינים ומעבריינות, מדווחים לסירוגין, על עולם הפשע המרים ראש בחוצות רמת-גן, תל-אביב ונתניהו, ועל עולם הפשע המרים ראש בקרב בכירי המשרות הציבוריות. כבר לא ניתן להבחין. לא ניתן לחוש. העיוורון הכה.

קשה להתעלם מההילה המקיפה את הכתבים בסקרם את ראשי ארגוני הפשע בישראל. וקשה להתעלם מהצדקנות, גלגול העיניים וניחוח התיעוב מאותם 'פשעים' איומים שמבצעים ראשי המשרות הציבוריות בישראל.

* * *

יואב גלנט. בהיותו ילד בן שמונה עשרה, הוא הופיע בבקו"ם לראשונה בחייו, הוא לבש את המדים, הרים את הקיטבג ודרך נשק. מאז עד היום הזה, משך עשרות שנים, כולו תרומה למדינת ישראל. מי זו מדינת ישראל? אני. הכתבים המדיניים והפליליים. מבקר המדינה. היועץ המשפטי לממשלה. עמותות הצדק למיניהם. כולם.

הוא סיכן את חייו לא פעם. אין לו תנאים. אין לו חופשות. הוא תמיד חייב להיות בהיכון. 'אין לנו מדינה ספר' אמר רבין. זו לא חוצפה מה שעשו לו אסופת הצדקנים. זה הפשע המוסרי הגדול ביותר שראיתי מעודי במדינתנו. היועץ מדבר על מוסר, ובדברו על מוסר הוא ריסק כל גרגר של מוסר.

* * *

מילה אישית. כאדם חרדי, הייתה לי תמיד תחושה שאנו, החרדים, אנו הכי צודקים שבעולם. הבנתי מידי טוב, כמו כל חברי החרדים, מדוע אינני הולך לצבא. עד ש..

עד שלמדתי להכיר את השכול. הכרתי את השכול מתווך אפס. שניים מידידי שכלו את מיטב בניהם במערכות ישראל. האחד את בנו, והשני את נכדו, הנכד היחיד המחזיק את שם משפחתו. איבדתי בעת ההיא את פני. הבנתי עד כמה אנו, החרדים, פשוט מנותקים, ולא חלילה בזדון, אבל מנותקים, ממה שמתחולל מאחורי קריינות יבשה בחדשות של המילה 'הרוג אחד'. אלו דברים שמי שלא חווה אותם, שלא ישלה את עצמו, בשום פנים ואופן, שהוא מבין אותם. זו פשוט תהיה הזיה ויומרה לחשוב כאילו הוא מבין. מי שלא חווה - לא מבין!

מאז אותם אירועים מכוננים בחיי, אני אוהב כל חייל בצה"ל, מכבד אותו, משתנק מזכרו של כל חייל-נופל. אני עדיין חרדי. אבל חרדי שחש משהו שחבריי טרם חשו.

כשאני שומע ביקורת, קטלנית ככל שתהיה, על דבר השתמטות החרדים מהצבא, לבד מהצער הממלא את ליבי, יש לי עוד תערובת של תחושות. 'אני מבין מה הם מתכוונים'. והמשכיל בעת ההיא יידום.הדיבור על האפליה בין דמם של החרדים לדמם של שאר האזרחים, הוא דיבור, שיש לי אליו מערכת רגשות מסועפת, קשה וסבוכה.

צר לי, קשה לי, מייסר אותי, אבל אני חש היום איזו תחושה קשה מתמיד.וכשאני כותב את הדברים דלהלן אני מתפתל בעצמי. אבל הדברים חייבים להיאמר.

הטרמינולוגיה במדינת ישראל מדברת משני צידי הפה, מחד, היא זועקת עד לשמים על האפליה הגדולה הנגזרת מהשתמטות של בני הישיבות מהנשיאה בנטל הלאומי של הצבא, או אז, כשעסוקים בסוגיית אפליית הדמים בצבא, נזעקים בעיניים מגולגלות ומקדשים את דם הנופלים, הם מלגלגים על הקביעה החרדית הקובעת כי גם עיסוק בענייניי מוסר ותורה, הם תרומה לעם ישראל. ואילו היום, כשדמו של גלנט מונח על כף המאזניים, לא יועילו כל טיעוני קדושת הדם שהגיר למען בטחון המדינה. אצל גלנט, לדם אין שום מעמד, חייל חייב לגור בדירת שני חדרים בד' בבאר שבע ואסור לו לגור בבית רחב ידיים במושב. שקר קטן שהוציא מפיו נופך למימדים מפלצתיים, וכל קדושת הדם נעלמה. והאלוף נזרק כאחרון העברינים.

אינני מכנה את הדיבור אודות קדושת הצבא ודמי הנופלים, חלילה, צביעות. אך בהחלט, חושבני כי את הדיונים הטעונים הללו, יש לעשות בכבוד, בדיסקרטיות ובאופן שיהלום את מוסדות צה"ל ואת דמי בניו. לטוב ולמוטב.

* * *

ואחרי שהשר מיכאל איתן שנחון בתשעה מתוך עשרת קבי הטיפשות שפקדו את ממשלת ישראל (מאז ברוורמן עזב....) כינה את האלוף המיועד לרמטכ"לות יואב גלנט 'מאפיונר', הבנתי שהותר הרסן, והנוהג שהיה נהוג במדינת ישראל שלא להטיל דופי בבכירי המטכ"ל המכהנים הותר, גם אני אתיר לעצמי להסיר את הכפפות.

רב אלוף גבי אשכנזי נתפס בעיני הציבור כדמות מאוד פופולרית, הוא נתפס כמשקם צה"ל, כאחראי על 'עופרת יצוקה' הנחשבת לפופולרית בציבור הישראלי, והוא נתפס כאיש שהביא לצה"ל נורמות גבוהות של יושר וטוהר מידות, על ידי סילוקם של צ'יקו תמיר ועימד פארס. בקיצור: בן אור.

אז זהו, את עיקרי הדברים שיש לי לומר על האיש והאגדה אני ממתין ליום בו הוא יפשוט את מדיו, ודמו יהיה הפקר לכל צרוע וכל טמא לנפש. אבל עד אז רק כמה מילים.

בימים האחרונים היינו עדים למילה 'פוטש', פוטש הפך להיות מילה נדושה. אבל האם אתם יודעים כמה חמורה המילה הזו? פוטש זהו איש שאינו נבחר בצורה דמוקרטית, המבצע מהפך שלטוני ומדיח את נבחרי העם. מעין זה עשה גבי אשכנזי בתחבולותיו הזולות ביותר, הוא ניסה, והצליח, להדיח רמטכ"ל הנבחר על ידי ממשלה דמוקרטית, מדובר באסון! אם שר ביטחון לא פופולרי אינו יכול ליישם את סמכותו בשל איש צבא, בכיר ככל שיהיה, אנו עומדים על פתחה של סכנה אמיתית למוסדותיה הדמוקרטיים של מדינת ישראל.

אהוד ברק שגה כשהוא לא פיטר לאלתר את הרמטכ"ל. אפילו שנייה אחת היה אסור לו להותיר את הרמטכ"ל על כנו. הגנרל האמריקני דיויד פטראוס, היה גנרל פופולרי מאוד, הכל ניבאו לו נשיאות, כשהנשיא ברק אובמה החליט להרחיב את הכוחות הלוחמים באפגניסטן, הגנרל ניתפס כמי שמתבטא נגד המהלך, עוד לפני שבכלל התחילו הדיונים אודות המקרה, הגנרל פוטר! ככה נוהגת מדינה דמוקרטית חפצת חיים. ברק הפקיר את הצבא זמן רב, בכך שהוא נתן לרמטכ"ל לעשות שימוש אישי בדוברות צה"ל שדוברר את הרמטכ"ל במקום את הצבא, דבר שבאזרחות כבר ממזמן היה נגדע בעתירה לבג"ץ. וכי לדחלאן היינו ולרג'וב דמינו? האם את כליי השרת של צה"ל יש לאי מי, בכיר ככל שיהיה, את הזכות או הרשות לעשות בהם שימוש פרטי????

* * *

ובשולי הדברים, האנשים הכתומים במדינת ישראל, אנשי הימין הקיצוני, מאז ההינתקות הם מסתובבים מריריים במדינת ישראל, וכל בכיר שמועד או מתבזה הם מיד מפשפשים בעברו ומוצאים את הקשר הזה או האחר של הבכיר להינתקות. כך הם נהגו באורי בר לב וכך הם נוהגים היום ביואב גלנט. גלנט היה מזכירו הצבאי של ראש הממשלה, אז הא-ל נקם בו. זה המסר הטיפשי שלהם.

יש לי שאלה קטנה, לו יהי כדבריהם, שהא-ל זנח את כל עיסוקיו בניהול העולם, ותמו מאגרי העוונות והמצוות בעולם וכל מה שהוא עסוק בו הוא רק בעוונות ארץ ישראל, אזי הגיע הזמן לבדוק איזה נזק איום ונורא גרמו יושבי גוש קטיף לארץ ישראל השלווה. להם הא-ל עקר את הפרנסה, את הבתים ולרבים גם את המשפחה. מי יודע, (לפי חשבונם, כמובן) איזה נזק אדיר הם גרמו שגדיעת קריירה לא הספיקה, היו צריכים להותירם ערומים מכל. נקודה למחשבה.

\\\הערות שבועיות.

ועוד הערות בענייני השבוע:

1) במצרים משתוללות הרוחות, הנשיא ושלטונו מפרפרים. האמריקאים תומכים במהפכה. הישראלים תומכים במוברק. הישראלים מנפנפים בשגיאת קרטר והשאה הפרסי. האמריקאים מבדילים בין המקרים. הערכות רבות שהמזרחנים אומרים בבוקר, אינם שווים כקליפת השום אחר הצהרים. מצרים מעניינת ומרתקת. מה יהיה שם? איש אינו יודע. מה מעמדו המדויק של הצבא? איש אינו יכול לאמוד. מה סיכוייהם של האחים המוסלמים? שוב, אין נביא בישראל. ואם יעלו האחים המוסלמים לשלטון האם יתמתנו או לא? לאיש אין תשובה.

נקודה אחת מעניינת. הבא נחשוב מה היה קורה אילו. אילו היו המהומות הללו ממתינות זמן מה, ממתינות עד שמוברק כבר היה מעביר את השלטון בירושה לבנו גמאל, ואז חודשיים אחר כך היו פורצות המהומות. מה היה קורה? הבן, שהיה אז חדש בשלטון ולא היה יכול להתמודד מול הפגנות שכאלו (כפי שהאיש ברח ונעלם עתה) מה היה קורה? בתוך ימים בודדים מצרים הייתה נאלצת לחיות תחת מהפכה. והנה, המפגינים הקדימו את המהפכה. הם מתמודדים מול מוברק האב. הוא עקשן. הוא נחוש. הוא מנוסה. הוא ערמומי. הוא מכיר את המלאכה. ההפגנות לא מקבלות את התוצאות המיוחלות. יש זמן להעברת שלטון מסודרת ומכובדת. כל זה לא היה קורה אילו גמאל היה בראשות הפירמידה. נקודה למחשבה.

2) ומענייני מצרים לפרשן המוערך לענייני מצרים ושאר מדינות האזור. צביקה יחזקאלי. צביקה הוא חית מחמד בטלוויזיה הישראלית. איש רהוט, מתמצא, נוטף חן וענווה. איש מקסים. השבוע הוא התראיין למגזין '7 לילות' ובו הוא סיפר את סיפורו המעניין, איך וכיצד הוא חזר בתשובה. רק על עניין אחד חשוב לעמוד. כשהמראיין שאל אותו: 'האם יום אחד נראה אותך חרדי?' הוא השיב בהבטחה, כי 'הוא לא יזרוק אבנים בשבתות בירושלים'. כן, צביקה, נפגעתי. אני חרדי מאז נולדתי ועד היום, יש לי מאות חברים חרדים, אינני מכיר הכרות אישית אפילו אדם אחד שזרק אי פעם אבנים בשבת. לא מכיר. אדרבא כשתהיה חרדי תראה לי אותם.

מעניין איך זה ישמע אם יהודי מפורסם בתפוצות, נניח דייויד לטרמן או ג'ון לנוי יעשה עלייה לישראל, ומראיין ישאל אותו מה אתה הולך להיות ישראלי? ותשלח את ילדיך לצה"ל? והוא יענה 'אני מבטיח הם לא יטבחו ילדים פלסטינים בעזה'. צביקה, אוהבים אותך. אבל תיזהר בדברך.

3) התרגלנו יואב ללום. התרגלנו חיים אמסלם. עכשיו יש שם חם חדש 'איידי מוזס', ביתו של חבר הכנסת מוזס, התפקדה למפלגת קדימה, ובתוכנית היא מעניינת להתמודד על מקום ברשימה בכנסת. עכשיו זה פופולרי. כוכבים רבים מתפקדים לקדימה על מנת להתמודד על מקום ברשימה לכנסת. לאמתו של דבר, לבד מכמה כתבות פרופיל שהיא תזכה, ובכך היא תוכל למנף את פעילותה (שעל פניו, נראית חיובית) היא לא תשיג דבר. משום שלהיבחר לכנסת לא כל חרדי נמלט, גם אם היא ביתו של ח"כ אלמוני ביהדות התורה, יכול לעשות. זה מסובך. זה מורכב וזה דורש הרבה. אבל מי יודע. אולי הגימיק יעבוד?

רק נאחל לה, כי במידה והיא לא תגרום נזק לנו כציבור, וזה לא נראה שהיא בכיוון, שיהיה לה בהצלחה. ואם היא תצליח להועיל לציבור הנשים החרדיות, אז לגמרי, אנחנו רק מרוויחים.

4) ולעיתונות החרדית שהסתערה על פקחי משרד הדתות ועל נערי האוצר. פקחי משרד הדתות, מתחילים לבצע בדיקות מדוקדקות אחר מניין התלמידים הרשומים ברשימת משרד הדתות. והם אינם מניחים להותיר צילום תעודת זהות, הם דורשים תעודות מקוריות. ונערי האוצר, החליטו להתחיל לחקור אחר משקיעים בעלי הכנסה נמוכה. על שניהם יצא קצפם של העיתונים החרדיים.

זה כואב. אני מבין. אבל חברים, מה אנו חושבים שכל העולם מטומטם? אנחנו כועסים על שהם מצליחים לתפוס אותנו גונבים. 'הם', החילוניים, לא כל כך מטומטמים. אסטרטגית, תקשורתית, היינו צריכים מיד לומר: 'תבדקו, אדרבא, תבדקו, ידינו נקיות. איננו ישיבת המתמידים' ובחשיכה לפעול לביטול הגזרה. הטיעון, כאילו רק אותנו בודקים, הוא לא רציני ולא מחזיק מים. אדרבא, למי שיש מידע על איזו אוניברסיטה שגונבת שילקט חומר ייתן לאחד העיתונים החרדים כחומר לתחקיר, וילחם. אבל לא ככה. העיתונות, במעשיה הלא חכמים, כמו מודה בפה מלא: 'אנחנו חבר'ה גנבים'. וזה לא נכון.

5) ועדיין בעיתונות החרדית, לבלרי 'יתד נאמן' משפדים לאחרונה את רבן של כל בני יהדות המזרח, הרב עובדיה יוסף שליט"א על הקלתו בענייני גיור.

ישנה מעשיה חסידית מפורסמת המספרת על אימא בוכייה שבכתה לפני רבה כי בנה השתגע. 'במה הוא השתגע?' שאל הרבי. 'הוא התחיל להתפלל בארוכה, לאכול במאוחר, ולהלך אחוז שרעפים כל היום', ענתה האימא. האדמו"ר התפלא 'גם אני, הרבי, נוהג כן'. 'כן', ענתה האישה, 'האדמו"ר עושה כן לצרכי פרנסה. אבל בני מתכוון לשם שמים, כביכול'.

זה הזמן להסיר את הכפפות ולהגיד ללבלרי 'יתד נאמן'. איפה? איפה כל החינוך שאתם מחנכים אותנו על כבודם של גדולי ישראל? למה כשזה מגיע לרגע בו אתם נדרשים לשלם בקופה מה שאתם מטיפים לנו כל היום, אתם שוכחים. הרב עובדיה יוסף הוא מגדולי חכמי התורה בדיוק כמו אלו שחולקים עליו. ולא ייתכן שבגלל דעת תורתו, הותרה הרצועה. זה בלתי מתקבל על הדעת. תתביישו לכם לבלרי-חצר עלובים. וזה עוד לשם שמים. הא?

\\\יומן טולנא - האומנם??

ועוד עניין חשוב. לגבי הוויקליקס החרדי. השבוע, הסעיר את הרחוב החסידי הוויקליקס החרדי. מדובר ביומן שכתב אדם שהיה מאזין מדי יום ביומו לסיפורי האדמו"ר מטולנא ירושלים, והיה מעלה על הכתב את ששמע. היומן הוא ארוך, מקיף ומעלה אינספור סיפורים מהימים ההם, מאותה תקופה בה היה האדמו"ר בגור ה'פני מנחם'. בעצם המסמכים מגלים כי האדמו"ר מגור היה מתלוצץ על חשבון הכל.

לא הייתי נדרש לעניין, לולי היה הדבר חלק מהשיח הציבורי בציבור החרדי, שיח המלהיט את הרוחות ומעלה תהיות.

אבקש, ברשותכם, לעשות סדר:

ראשית, משום מה, נתפסים לתכני היומן ולא נותנים דגש מספיק על הכותב. ובכן, מן הראוי להעלות על הכתב מיהו הכותב ומהן 'זכויותיו' הציבוריות.

עלינו לדעת כי בקרב אחינו הפרופסורים לענייני היסטוריית החסידות, הנמנים עם הזרמים החילוניים והדתיים-לאומיים, זו לא פעם ראשונה בה הם מעלים משומקום אי-אלו רבעי עדויות, בונים בעזרתם פאזל מורכב, מתעלמים מהרקע, מהסגנון ומאישיות המדוברים, ומייצרים הררי חשיפות ותגליות. זה קרה לאורך כל שנותיה של החסידות, ומעולם לא הייתה התייחסות רשמית מצד חצרות החסידים לאותם פרופסורים בדאים, העולם החסידי לא העריך את הפרופסורים, לא ספר את תגליותיו, בז להם והתייחס אליהם בסלידה.

היום, אנו עומדים בפני אותו סיפור של הפרופסורים הנודעים מההיסטוריה הארוכה, אלא שכמו הארכיונים של הסטייט דיפרטמן, שאינם ממתינים להיות חומרים היסטוריים, אלא הם יוצאים בזמן אמת, כך גם הררי המידע של חוקרי החסידות למיניהם, התחילו לצאת בזמן אמת. זה הכל.

האדמו"ר מטולנא. רק שניה. במחילה ממך מר יצחק וינברג, לכמה דקות אני מסיר ממך את השם אדמו"ר (זה בהשאלה, אני ישיב לך את זה מייד בסוף המאמר, אל דאגה) ואני אכנה אותך לצורך העניין: יצחק וינברג. שם לא רע. והסיבה, פשוט, אנשים לא כל כך מבחינים בין 'האדמו"ר' מגור ל'אדמו"ר' מטולנא. שניהם זה 'אדמו"ר', זה קצת מבלבל.

אז זהו, עכשיו באו נפתח את תיק 'וינברג'.

יצחק וינברג, הוא איש מוכשר מאוד. הרצאותיו מרתקות. הוא בקי בחלקים גדולים מהש"ס והפוסקים, ויש המכנים את בקיאותו 'תלמיד חכם', אני חולק על ההגדרה. אבל נניח לעניין. הוא איש שמחזק בבית מדרשו שבירושלים רווקים חסרי מנוח מחוגים רבים, מעשה נאצל, ללא ספק. האיש זוקף לזכויותיו פעילות ענפה בתחום ה'שלום בית'. מעשים שלא יניחו למקטרגיו ביום הדין. עד כאן מקצת מעלותיו.

ועכשיו, לעוד כמה נתונים על אישיותו. האיש הוא בנו של מנכ"ל משרד הדתות מימיי המפד"ל העליזים. ג'וב מכובד. הוא בוגר ישיבות המזרחי, ישיבות המכשירות את בחוריהם במקצוענות. הוא נולד עם טלוויזיה וספרי 'גדולי' הציונים בבית. לא שזה כל כך גרוע, אבל זהו נתון.

עכשיו, באו נסרוק את עולם האדמו"רים, ונחפש עוד כמה אדמו"רים עם רזומה דומה. נו? מצאנו? לא נראה לי!

אז זהו, שהחשיפות שלו יותר קרובות לספרי הפרופסורים לענייני חסידות מאשר לגיליונות מעתיקי השמועה. הן מבחינה פרסונאלית, והן מבחינת אופי הדברים.

אזי אל לנו להתרגש יתר על המידה, מאוצר הגילויים!

אז נכון, הסתובבו תמיד שמועות. אבל לא בהכרח שמקורם אינו מאותו יומן עלוב ומעליב. היומן הסתובב בידי כותב השורות לפני למעלה מחמש שנים. טרם דלף לרשת.

ועכשיו נניח שיש שם כמה אחוזים בודדים של אמת. נניח. נו, מישהו משווה את הסגנון הפולני של חסידות גור שאומרים רבע מילה ומנגבים את השפתיים, לסגנון של היומן בו מישהו טרח להשלים בכל פעם את שלושת רבעי המילה הנותרת. מישהו כתב את זה כ'סקופ'. אדמו"רים רציניים אינם ספקי סקופים!!

כל ניסיון טיפול במגילת היומן חסרת המהימנות הזו תוך התעלמות מהביוגרפיה של שני האדמו"רים שסביבם נסב היומן, וההבדלים התהומיים שבינם, הוא הטמנת הראש באפר, והתעלמות מרקע הדברים, שלעיתים, כידוע, הרקע חשוב יותר.

נדרשתי לעניין כדי להציל ולו משהו מכבודו של יו"ר מועצת גדולי ישראל.