0

2 תגובות   יום ראשון, 6/2/11, 19:36

ועכשיו עם תום הסערה

והרוח הקרה שפקדה את הגוף,

אני מתעטפת בשמיכה חמימה

של געגועים אל מחוזות מהעבר,

רוצה לנסוק איתם, לרחף ולעוף.

עתה, משפסקו הרעמים

ומטר הגשם מתוכי פסק,

יש בי צורך גדול לפתוח את הלב,

לקרב אליי רק טוב, חום

ואת מי שבאמת אוהב.

אל המחר בנפש חפצה

אני נושאת פניי, כל כך רוצה,

לחבק בשתי ידיי את אהוביי , את חיי

להישיר מבט אל תוך תוכי

ולהיות הכי כנה עם עצמי.

האהבה שבי כך אני מאמינה,

מרפאה את הפצעים שמגלידים אט אט

ועם כל יום שעובר, אני לומדת יותר

איך לקבל בברכה,

את מה שבדרכי נקרה.

דרג את התוכן: