נוטף לו דם פרחי גופה בין הריסות אוֹבדֶי נפשה אינספור פחדים כּוֹלאֶי אישה פורטֶי פרוטות לעייפה. אבק דרכיה שוב פושט כשביל על דרך לא סלולה קלוֹת כנפיה לצידה עוד היא כנועה,ציפור פצועה. שברי שלמיה צמאים לָחבוֹר ידה מונחת,לאמוד קרוסלה שוב חורקת בֶּראש סחרחר נוטֶה לנדוד. היא שולחת בי עיניים רֶשָפֶיה לאחור מתחננת לֶשמיים קָצָה דרך זמן לגמור. (כל הזכויות שמורות ליגאל פילר) |
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חזק
אין כמוך.
כהרגלך כתבת מקסים ונוגע.
שבוע טוב ומלבלב!
אני מודה לך על משובך לשירי.
למען האמת לא התכוונתי לתאר בזה השיר
את "אקט האהבה" (על כל פניו וצורותיו..)
תודה לך,
יגאל.
זהו ביטוי מוחלט של אקט האהבה הנעשה בצורה מכאנית משהו.ואין בו את התחושות של העדנה והחיבה וזרמי הרגש והמחויבות הנובעת מההיתמסרות המוחלטת של בת זוג אקראית שכביכול "מילאה תפקיד" במשחק המינים.והגיע הזמן לעזוב ועצוב שכך.איני יודע ,אולי אני שייך לדור אחר של "אנשי האתמול" כך שלא לי לשפוט.
כמובן שסיום, פרידה, קושי, כאב, מוות, זה חלק טבעי מחיינו.
תודה על תשומת ה
אני מודה לך מעומק לבי:-))
יגאל..