נוטף לו דם פרחי גופה בין הריסות אוֹבדֶי נפשה אינספור פחדים כּוֹלאֶי אישה פורטֶי פרוטות לעייפה. אבק דרכיה שוב פושט כשביל על דרך לא סלולה קלוֹת כנפיה לצידה עוד היא כנועה,ציפור פצועה. שברי שלמיה צמאים לָחבוֹר ידה מונחת,לאמוד קרוסלה שוב חורקת בֶּראש סחרחר נוטֶה לנדוד. היא שולחת בי עיניים רֶשָפֶיה לאחור מתחננת לֶשמיים קָצָה דרך זמן לגמור. (כל הזכויות שמורות ליגאל פילר) |