הבוקר התעוררתי בכלא

החופש של חיי נלקח ממני באחת!

מהיום כל יום

אתעורר לבד, עם שריקתו של השחר

אמתין בציפייה כל שעה שחולפת

לפגוש אדם,

לדבר,

לחשוב מחשבות חיוביות.

מהיום כל יום

אלחם בדמעותיי

אדכא את עצבוני

אפנים את המחנק בגרון.

עליי להתמודד

כך הוכיחו לי החיים

כיום זה מציאות ולא חלום

מציאות בה אפגוש, יום, יום.

אלחם עד חורמה להשתמש בשתי ידיי

אצרח עד כאב כשלא תשמענה מילותיי.

כיום אינני מסוגלת יותר,

אולי מחר יבואו לבקר..

אף אחד בחיי לא הבטיח לי שלמות

אין אדם בעולם המסוגל להשלים עם בדידות.

מוקדש כחומר למחשבה

לכל מי שאדם קרוב לו -

"זוכה" לישון לבד הלילה

"זוכה" לקום לבד בבוקר

מחר,

זאת יכולה להיות המציאות של כולנו.

לילה מבורך לכולכם!