האמת היא, שלא תליתי תקוות גדולות בהבטחות שלה, עד שאפילו לא הטרחתי את עצמי להתרגש  אבל היא הפתיעה אותי. וככה ביום ראשון בצהרים בדיוק כמו שהבטיחה היא דפקה לי על הדלת. אני בדיוק עמדתי ללכת לאימא שלי לאכול צהרים אבל, מאותו רגע, שהיא עמדה על הסף, הכל כבר התנהל כמו בסרט אהבה סוג זין שמתעקש היה להשתהות רק על קטעי ההתעלסות והעינוג ההדדי, ושנצפה מהצד, כסצנריו, חסר השראה, ואפילו אולי, קצת בזריי, למרות שאני לא הפסקתי לטפוח לעצמי על השכם לאות הערכה על הכיבוש המהיר

בדיוק באחת בצהרים, כשגמרתי להתרחץ ולהתלבש פתאום מישהו נקש קלות ומהוססות על הדלת. מיהרתי לפתוח וסוזי עמדה בפתח. מיד נתקע לי הרוק בגרון ולבי התחיל לדהור, לא תיארתי לעצמי, שהיא תממש את הבטחתה, והנה, היא עמדה על הסף, מכורבלת עדיין באותו "דובון" מנומר בכתמי רטיבות, ולבושה באותה חצאית ג'ינס ובקשה להיכנס. חליתי את פניה ב"אהלן" ו"במה שלומך" וזזתי הצידה ופינתי לה את הדרך, היא ניערה את מטרייתה, הקישה בעקביה על המחצלת שבכניסה, ונכנסה, ואני מיד נטלתי מידה את המטריה ופתחתי וסגרתי אותה והמשכתי ככה לנער מעליה את המים ואז הנחתי אותה במטבח כשהיא פתוחה לרווחה, כדי שתתייבש, ומיהרתי בעקבותיה לחדר האורחים והתיישבתי בכורסה - אחת משניים + ספה,  שריפוד הקטיפה הירוק שלהן, ידע ימים טובים יותר, לפני שקיבלתי אותם מלאומי ידידי, אחרי שהכלבים שלו עשו בהם שמות - היא הסירה מעליה את ה"דובון" הרטוב. ואני אמרתי לה, להניח אותו על הספה, והזמנתי אותה לשבת. אבל היא העדיפה לעמוד ולהתבונן מסביבה והתעכבה על הספרייה העמוסה לעייפה. אני הבטתי בשערה החום זהוב, שמאולם היה על כתפיה, כמו ערמת שחת בשדה ירוק. ובלבושה, שכמעט אין היא מחליפה, אלא אם כן, יש לה כמה חצאיות ג'ינס ארוכות וכמה סוודרים מאותו סוג ומאותו צבע ירוק. ואחרי השתהות של מבוכה, הרגשתי שאני מתחיל לרעוד מהתרגשות אז הזדרזתי לקום ולנער את רגלי ואמרתי לה "בואי אעשה לך סיור" והולכתי אותה בידי לחדר השנה הקטן והצפוף והיא לא התנגדה ולא משכה את ידה וככה כשידי הלחה אוחזת בכפה התחלתי להסביר לה, בקול סדוק על רישומי העיפרון שעשיתי ל"דמדומי האלים" של ניטשה והתעכבתי בעיקר על ציור אחד, "פריאפ" שציירתי בו אישה אחת שמאזינה לליסט הזקן שפורט על פסנתר, ותוך כדי כך, מוצצת באקסטזה זין ענק, שמצוייר מעליה על דף נייר שמרחף באוויר. והסברתי לה שליסט ו"הליסטומניה" הוא האמן הראשון שאיתו מתחיל פולחן הערצה לאלילי זמר ו"שכל אמן הוא כמו מין "פריאפ" כזה שזה אבר המין הזכרי, וכל צופה או מאזינה שמשתתפת באופן סביל בחוויית היצירה שווה ליוצר בזה שהיא קולטת את זרעו.."  וזה כמובן היה תיאור בוטה וקצת אינפנטילי למה שכתב ניטשה אבל אני התמקדתי בניסיון לתור אחרי איזה סדק בחומרה הדתית שהשתקפה ממנה כדי שאוכל אולי להתגנב אליה ככה בלי שתרגיש וקיוויתי לסימן של חוסר נוחות או של מבוכה שישתקף בפניה. אבל היא הייתה רגועה והקשיבה לדברי בשלווה גמורה. ואני אפילו שכחתי את כללי הנימוס ושכחתי להציע לה משהו לשתות ורק דיברתי ודיברתי ואחרי שגמרתי להסביר לה על הרישומים בחדר השנה הולכתי אותה בחזרה לחדר האורחים וספרתי לה, על תמונות השמן וסקרתי לפניה את מכמניה של ספרייתי, שמדפיה עמוסים היו לעייפה מקצה לקצה, והצבעתי, בגאווה, גם על אוסף התקליטים והקלטות שלי, ואז שוב נטלתי את ידה והולכתי אותה למטבח, והיא שתקה ושוב הניחה לי להחזיק בידה, ולא משכה אותה אליה בחזרה ואני הזכרתי לעצמי לרשום לי נקודת זכות אחת. מעל לשולחן הפורמייקה - שעשה לי אבא - תלויים היו מרבית רישומי העיפרון שאיירתי ל"אמן התענית", ואחרי שאני קיפלתי את מטרייתה וניגבתי את הרצפה, אני עברתי מתמונה לתמונה וספרתי לה בהתרגשות, על קאפקא ועל "מכתבים לאבא", וספרתי לה עוד על ניטשה ווגנר, ועל "דמדומי האלים", והסברתי לה, שאני רואה את עצמי צייר של מטפורות והסברתי לה באריכות את ההבדל שבין סוריאליזם לסימבוליזם. סימבוליזם הוא סוריאליזם במודע" חנטרשתי לה וככה העמסתי עליה אינפורמציה כמו חמור שפורק מעליו את מטענו והעיקר לא לתת לה לנשום ותוך כדי כך לנסות ולהרשים אותה בכל מני מילים מפוצצות. אחר כך כשהרגשתי שהיממתי אותה מספיק וכבר יבש לי בגרון. הרגשתי יותר רגוע. והולכתי אותה בחזרה לחדר האורחים ותכף חזרתי למטבח וצעקתי לה משם שאני מכין לה קפה וכמה סוכר היא רוצה. פתאום, היא באה אחריי ובקשה ממני לחזור ולשבת, ואמרה שהיא תכין לנו את הקפה. התנצלתי לפניה שהיא לא צריכה לחשוש לכשרות, שאין לי בבית חוץ מקפה, תה וופלות, וכמה ביסקוויטים שום דבר אחר שאפשר לאכול" והיא צחקה ואמרה, ש"זה בסדר". אחר כך, היא הגישה לנו את הקפה עם חלב ועוגיות - שנשארו לי במקרה - ואנחנו ישבנו על שתי הכורסאות, ואני התחלתי לשאול אותה בת כמה היא ומה היא עושה והיא סיפרה לי שהיא בת שמונה עשרה בקרוב תשע עשרה והיא למדה באולפנה לבנות של ישיבת בני עקיבא ועכשיו במקום צבא היא עושה שררות לאומי בירושלים וככה שוחחנו ופתאום היא אמרה "קר כאן" וחבקה את זרעתיה והצטמררה ואני הזדרזתי לקום ולחבר את התנור החשמלי לשקע שבקיר והמתנתי עד שמוטות הספירלה יתלהטו. ואז, חזרתי והתיישבתי לידה, ואנחנו שתקנו והיבטנו רגע ארוך בזוהר הלבן שלטף אותנו בחום ואז היא אמרה "אתה יודע שברוך המורה לנהיגה ממש מאוהב בך כל הזמן הוא מספר לי סיפורים בשבחך איזה אינטליגנט אתה ואיזה בחור חכם אתה..."

"נו בטח. אני משלם לו, אז למה שלא יגיד, מה, עולה לו כסף להגיד? עזבי אל תתייחסי למה שהוא מגיד, הכל שטויות. אל תאמני לאף מילה שלו. הוא בטח רוצה לשדך בינינו. הכל בבל''ת. ולי הוא מספר, שאת לא יודעת לנהוג, נו, אז מה? את בטח חושבת שאני מאמין לו"?

"מה באמת!?" היא שאלה כשעננה של דאגה מתפשטת לה על פניה

"עזבי מה פתאום. את לא רואה שאני צוחק. את נהגת עולמית "

בחוץ, ירד כל הזמן גשם ומדי פעם הבריק לו ברק ואחר כך רעם אדיר התגלגל לתוך החדר ואהיל המתכת שהשתלשל מהתקרה, התנדנד מצד לצד ומנורת הששים וט, הצהובה, זרעה נופך דמיוני, שעטף אותנו בפרשנות רומנטית. כאילו אנחנו מצויים בזמן אחר וישובים מסביב למדורה באיזו מערה שוכחת אל שבקצווי תבל כשאנחנו שקועים בשתיקה וצלנו משוטט לו חופשי על הקירות כשהוא חג ומהבהב מדי פעם על ציור אחר, שחרוט על הקיר. לפתע היא קמה ממקומה, והתחילה סוקרת, ביתר קפידה, את תמונות השמן, שתלויות היו מסביב ואני תכף קמתי אחריה, והדלקתי את הטייפ, ומעליה ג'קסון התחילה לצעוק "שאף אחד, לא סבל את הסבל שהיא ראתה בחיים" ומוסיקת הגוספל הבכיינית טיפסה, כמו חיה פצועה מסביב כשהיא מסירה בציפורנים את הטייח הלבן מעל הקירות ומותירה בהם צלקות מדממות.

"את כל הציורים האלה אתה ציירת"? היא שאלה

נעמדתי מאחוריה וכמעט התחככתי בה. הרחתי זעה, שלה שלי והתנשמתי לתוך שכמתיה, המכוסים במפלי שער מתולתל. אולי במקרה, היא זעה מעט לאחור והצמידה את אחוריה אלי, והרימה את ראשה עד שקצוות שערה דקדקו באפי ואני שאפתי בכל כוחי את ניחוח שערה עד שראשי הסתחרר

"כן, ודאי שאני ציירתי את הציורים האלה, את רואה פה, מישהו אחר, שיכול היה לצייר את הציורים האלה "

היא נלחצה אלי ולחשה בצרידות "לא, סתם הרהרתי בקול..."

ואז הנחתי את זרועותיי על כתפיה, וכרכתי אותם מסביב לצווארה והיא הסתובבה אלי ופתאום בלי הזהרה מוקדמת, היא הצמידה את פיה לפי, והדביקה לי נשיקה תובענית כשהיא דוחפת את לשונה בכוח לתוך גרוני ולפני שאני הספקתי לומר לעצמי "אני עומד לזיין" מצאתי את עצמי נגרר לחדר הקטן, ומושלך כמו שק תפוחי אדמה על מיטת השלוש רבעי הסתורה כשרגלי מדשדשות על הרצפה והיא רובצת מעלי במלוא כובד משקלה. פתאום היא פקדה עלי בקול ניחר מתשוקה "אל תזוז אני אפשיט אותך", הלטתי בכף ידי, את עיניי, ולא העזתי לזוז, ולאות מענגת, התפשטה לה תכף באבריי, והמתנתי בהשלמה שתעשה בי כחפצה. כשט בענן חשתי איך היא חולצת את נעליי, ופורמת את כפתור מכנסי, ופותחת לי את הרוכסן ותופסת בי מהמותנים ומושכת את מכנסי כלפי מטה יחד עם תחתוניי המוכתמים עד לברכי ושולה אותי ככה כמו תמר לח מקליפתו ומיד התחילה לנשק לי בבטן ולרדת למטה ולרפרף בשפתותיה על הדבר הזקוף שהייתי גאה בו ולא בלשון המעטה והרמתי את הראש והתנצלתי לפניה שלא הספקנו לשתות את הקפה אבל היא לא ענתה לי והתעסקה לה בענייניה והכניסה את כולו לפיה ומלאה אותו ברוק ושוב הוציאה אותו ושוב הכניסה אותו כאילו הייתה משאבת ייניקה שקבלה זרם, ומיד ירדה אל רגליי ותפסה במכנסיי וערטלה אותי לגמרי ממותניי ומטה, ואחר כך, התנשמה בכבדות, והתחילה מתפשטת, ואני שמעתי את אוושת חיכוך בגדיה, המושלכים לרצפה, והסרתי את ידי מעיניי והבטתי מופתע בעיניה הנוצצות בטירוף ובחיוך האווילי שמרוח היה על פניה הסמוקות. ואיך היא הופכת את חזייתה ומשחררת את התיקתק וחולצת זוג שדיים ענקיות, עם פטמות כהות זקורות כמו פטמות בבקבוק של תינוק ושומטת את שמלתה ומסירה בהרמת רגל, את תחתוניה וחושפת בטן עגולה ותפוחה, ומשולש רציני של שער מקורזל בסובך שבין רגליה שידה בי מיד את התגשמות כל חלומותיי הפרוורטים

"אני רוצה לעלות עליך" אמרה ותכף, התיישבה עלי, וגזעיי שוקיה, לחצו אותי מכאן ומכאן והדקו אותי למיטה, ולא נתנו לי לזוז, ואז היא הושיטה יד לאחור, וכוונה את האבר שלי, שהתנפח מגאווה, אל תוך הסבך השחור שלה שהזיל ריר ונפתח ונפתח בלי בושה, עד שכל פעם הוא היה מחליק וחומק לו החוצה והיא מיד הייתה מחזירה אותו למקומו ואני הודיתי לאלוהים, שהיה לי את המזל לאונן במקלחת, לפני שהיא באה שאחרת, היה כבר כל הקטע הזה מסתיים ממזמן בקול ענות חלושה. ואז היא צרחה "או אה הו אה" וזזה לפה, וזזה לשם, והתפתלה מסביב לעצמה, ופלטה גניחת גמירה משכנעת שהחרידה בחוץ את כל הציפורים מעל הצמרות ונפלה עליי כמו בול עץ כרות והתנשמה בכבדות וצחקקה באושר ומיד החלה לחפש ככה את שפתי כאילו כדי להודות לי ושערותיה כיסו אותי כמו פרחים ומלאו לי את הפה. ואני אימצתי את כל כוחותיי, ונערתי אותה תכף מעליי, ומיהרתי להתהפך ולהסיר מעלי את שארית בגדי וכופפתי את ברכיה והפרדתי בין ירכיה וגהרתי מעליה כשאני מפשק באצבעותיי את שפתי ערוותה הנפוחות ומיד צונח עליה  כמו בהתקף אפילפטי וככה הובלתי אותו כשהוא זקוף באגרופי והחדרתי אותו לתוכה והנחתי לו לשחות לו שם להנאתו כבתוך ברכה רירית מבעבעת. כמה תנועות אגן, ופתאום הרגשתי שאני לא מחזיק יותר מעמד ושלפתי אותו ממקומו החם והנעים ונענעתי אותו כמו לולב כשאני מוליך את אצבעותיי בדיוק לתפר החרוץ בבשרו שמבדיל בין סתם חסיד אדוק לכיפה שלו, וסילון זרע לבן, ניתז וכיסה את סוזי מהשער בראשה עד לשער שבשיפולי בטנה והיא קרנה מאושר וחייכה אלי מנחת התחילה מיד למרוח בכפות ידיה הפשוטות את גופה במעשה ידי להתפאר וללקלק את אצבעותיה.

התגלגלתי מהענן ונשכבתי לצידה, והמשכתי לשיט ולבהות בתקרה והייתי הכי ארוך הכי גבוה והכי מאושר בחיי. והיא תכף הסתובבה אלי והביטה בי ברוך ונשקה לי על עיני ועל שפתי ולטפה את ראשי ואמרה לי "אתה יכולתה לגמור לי בפנים אני לפני מחזור"

כיסיתי אותנו בשמיכה ואמרתי לה "למה לא אמרת"

היא צחקקה וחבקה אותי מתחת לשמיכות וכל הזמן לא הסירה את ידיה ממקל ההליכה שלי וגם אני לאט לאט הובלתי את ידי מתחת לשמיכות וליטפתי את שדיה ואת גופה הערום והתוודעתי לסתרי פנימיותה והיא תפשה בראשי והובילה אותי לפינות מוצנעות בגופה ובקשה ממני לגעת כאן ולמצוץ לה שם ואני ליטפתי ומצצתי בהתלהבות של תייר בסיור מודרך כל חלק פעור בגופה ואחר כך התהפכנו וככה השתעשענו לנו וכל הזמן אני התגעגעתי חסר אונים לכל שניה שחלפה ונמוגה והתחננתי שהזמן יעמוד מלכת וברכתי את מזלי הטוב על החסד המופלא שזיכה אותי בו..

פתאום דפקו על הדלת. וסוזי לחשה בבהלה "מי זה"!. הצצתי בשעון וראיתי שכבר שבע בערב. כמעט שש שעות אנחנו במיטה ואפילו לא הרגשנו איך הזמן עובר, קפצתי מהמיטה ומיהרתי, לפתוח את החלון, ולרווח את השלבים בתריס המוגף, וראיתי את אחותי, עומדת בחוץ, ומקישה בחזקה על הדלת וצועקת "הלו הלו!!"

ניגשתי לדלת וקראתי לה בשמה והתנצלתי, "אני עוד מעט בא הביתה" והיא מיד והתחילה לטלטל את הידית וגערה בי "השתגעת! אימא כמעט מתה מדאגה היית צריך לבוא לאכול צהרים, ועכשיו כבר שבע בערב!"

 "בסדר בסדר תגידי לאמא שאני עוד מעט בא." ניסיתי לנער אותה מעלי.

 "מה אתה עושה! עם מי אתה נמצא שם!"

אבל אחותי לא ויתרה וניגשה לחלון וניסתה להציץ מבעד לחרכי התריס ואני מיהרתי לחלון ולא הנחתי לה לרווח השלבים והמשכתי לצעוק  "תגידי לאימא שאני עוד מעט מגיע"..

לבסוף היא וויתרה והלכה לה לדרכה ואחרי שהיא הלכה אני וסוזי נכנסנו למקלחת והמשכנו להתעלס ולהתגפף. כשאני מקפיד לעביר את הסבון לאורך שכמתיה עד לשיפולי גווה והנאתי הלכה והתארכה אחר כך סובבתי אותה אלי וסיבנתי את שדייה והיא לא ידעה שובע והתענגה על הניקיון ואני התפלאתי רק על התשוקה המופלאה הזו שלא ציפתי לה מנערה שמצהירה על אדיקותה הדתית ועל זה שהיא כבר לא בתולה וחשבתי שאצל  הדתיים מסתבר הכל נעשה בדבקות אמיתית, ככה עמדנו מתחת למים הזורמים כשהיא עוטפת אותי כמו תמנון וכמעט מוחצת אותי לגופה וכל הזמן מעבירה את הסבון שוב ושוב על הזין שלי ומחייכת בהנאה סתומה "הוא נורא חמוד" אמרה לי וליטפה בידה השניה את פני המזוקנות ואני במו מאצ'ו תפסתי בשערה וכופפתי אותה על ברכיה והכנסתי אותו לפיה והצמדתי בכוח את ראשה והיא ומצצה אותו בהנאה כמו חיה מורעבת ואני הייתי בשמים וככה לא הפסקנו להתפרע עד שלבסוף היא כרעה על הרצפה הרימה אלי את עגבותיה משכה את ידיה לאחור  ופערה לקראתי את שני פלחי עכוזה ..