כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    גאווה ודעה קדומה לה

    0

    מינוטאור

    14 תגובות   יום שני, 7/2/11, 18:14

     

    ''

    לפני שלושים שנה, לפני עידן הוירטואלי, היה סופר מדהים ששמו הוא בנימין תמוז.

     

    והוא כתב סיפור מדהים.

    על אהבה מטורפת ללא גבולות.

    אהבה בלתי ניתנן להשגה, אהבה שחוצה מדינות ומצד שני בלתי ממשית.

    הוא סוכן בן 42, היא נערה צעירה בת 17.

    הוא רואה אותה בפעם הראשונה באוטובוס ויודע, כי לה חיכה כל החיים.

    המדינות מפרידות ביניהם

    העיסוקים שונים

    המשפחה שלו

    הבני זוג שלה (שמתחלפים במהלך השנים)

    הקשר נבנה דרך המכתבים.

    הוא כותב לה במשך שנים רבות.

    היא עונה לו במכתבים ושולחת אותם לסניף הדואר עבור פרנץ קפקא.

    הוא סוכן מוסד.

    היא נערה אנגלייה.

    שני עולמות שונים כל כך.

    אהבה אחת לא ממומשת ובלתי אפשרית.

    "אני אוהב אותך. אהבתי אותך כל ימי. קשה לי להשלים עם המחשבה שלא הכרת אותי ברחוב, אבל אין זו אשמתך. קרתה טעות, בתאריכים, במקומות. ..לא ידעתי אושר מימיי עד שמצאתי".

    בסופו של הסיפור, כשהוא נורה, הוא מרגיש שהוא הופך למינוטאור.

    מינוטאור היא דמות ממיטולוגיה יוונית שחציה תחתון אדם וחציה העליון שור.

    הוא נולד כשאשתו של מינוס שכבה עם פר לבן יפה שיצא מהים ומינוס הפר את הבטחתו לפוסידון להקריבו. המינוטאורוס שכן בלבירינט מבוך נרחב ומשוכלל שנבנה עבור מינוס מלך כרתים על ידי דיידלוס כדי לכלוא את המפלצת.

    בסופו של הדבר, מינוטאורוס הומת.

    מינוטאור היה מפלצת. האם הוא רע? לא ממש.

    חזרה להיום. למרות שהסיפור נכתב לפני שלושים שנה, הוא רלוונטי גם היום.

    בעולם הוירטואלי הרבה יותר פשוט וקל להכיר, הרבה יותר קל להתאהב בדמות בלי לראות אותה.

    אפשר להתאהב במפלצת שהיא חצי אדם בלי לדעת את זה.

    אפשר להכיר את הנפש התאומה שלך בלי לראות את החיצוניות.

    אפשר להתאכזב, לכאוב ולבכות בדרך הוירטואלית בלבד.

    רק שהסוף לא יהיה מר וכואב כמו בסיפור הנפלא הזה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/3/11 17:23:
      אכן, סופר נפלא ויפה ומפתיע החיבור שעשית.
        7/3/11 16:28:
      אכן ספר מקסים עם סוף כואב.
        7/3/11 16:17:
      כתבת כל כך יפה! אהבתי את החיבור שעשית לימיינו.
        7/3/11 16:16:
      מעניין מאד. הוספתי את הספר לרשימה שאני צריך לקרוא . :)
        13/2/11 23:57:
      הכנסתי לרשימת הקריאה.

      ודווקא בעולם הוירטואלי הזה
      במקום להכיר את הנפש
      לאהוב את התוכן...
      הצעירים מעדיפים קודם כל לשלוח תמונה.
        12/2/11 23:35:
      *
        12/2/11 21:34:
      מכירה את הספר, מפעם.
        12/2/11 21:29:
      כתבת מקסים!
      שרי
        10/2/11 08:47:
      קצת כמו להתכתב עם המינוטאור הכלוב במבוך, כך גם רומן וירטואלי דומה קצת לתכתובת עם אסיר. הקשר תחום למרחב הכתוב. לזמן שבו לוקח לקרוא מכתב/מייל. אין בו ריח. אין בו טעם. אין בו את השעות המתות. את הגרביים הזרוקות בסלון. אין בו התפרצויות זעם ושעות של שיעמום. אין בו סקס משמים (או בכלל).
      הכותבים מקדישים, בזמן הכתיבה את כל כולם לנמען. אין אחר מלבדו. הנמען, בקריאה, נמצא כולו בעולם הרגשי הזה.

      אבל קצת כמו קשר עם אסיר, יש עולם שלם ואמיתי ומורכב מסביב. קל להתאהב במילה הכתובה, כשהאדם האמיתי לא באמת נמצא שם להסיח את הדעת עם המציאות.
        8/2/11 23:20:
      יפה הגדרת את הקשרים הוירטואליים. אנשים בונים בראש פנטזיות מטורפות שלעיתים הקשר עם הדמות מקרי לחלוטין:)
        8/2/11 00:03:
      בכל אחד מאיתנו מסתתרת מפלצת קטנה. לא?
        7/2/11 23:30:
      מיניאטורות ענקיות

      (קראתי את זה מזמן, זכור לטובה)
        7/2/11 23:16:
      וואי קראתי את זה בתיכון , וזה היה מזמן , :-)
        7/2/11 20:50:

      נשמע מסוכן.. אמן שהסוף אכן לא יהיה כסופו של מינוטאור.

      פרופיל

      *אריקסון*
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין