שני דו"חות של אוטו אחר היו מונחים על שמשת הרכב שלי אתמול. בהתחלה לא הבנתי מה פתאום דו"חות, חניתי בכחול לבן. אחר כך ראיתי שהן בכלל נכתבו לאיזה רנו לבנה, שבעליה החליט לשים אותן מתחת למגב שלי, כנראה קיווה שאולי לא אשים לב ואשלם אותן בעצמי. התמלאתי כעס והשפלה. כנראה שהוא לא הכיר אותי, איש הרנו, אבל בתוך ראשי לא יכולתי שלא להרגיש שהוא דווקא כן יודע מי אני ומכל המכוניות ברחוב בחר לשים את הדו"חות דווקא אצלי, אני חושב שזה משהו שנותר בי מהתיכון, ההרגשה שתמיד צוחקים עלי מאחורי הגב ומנצלים את התמימות שלי. (שונא את זה! אפילו כתבתי על זה פוסט לפני כמה חודשים).

בעוד אני מתמלא בעצבים, נעמה עברה לידי ואמרה לי "שלום". היא למדה איתי פסיכולוגיה (בעצם - שנתיים מתחתי) באוניברסיטה, למרות שהיא והחבר שלה גרים ברחוב שלי, אנחנו לא כל כף מתראים. הענן האפור מעל הראש שלי התפזר והפכתי נינוח. פתאום יכולתי לצחוק איתה על הדו"חות שהיו שייכים בכלל לאוטו אחר. היא הייתה בדרכה לתפוס מונית שירות לאותו כיוון שנסעתי והצעתי לה טרמפ.

כמה דקות של נסיעה, לא הרבה. דיברנו בעיקר על הקריירה של כל אחד מאיתנו. ואני הערתי שבאמת אנחנו לא מתראים יותר. הורדתי אותה ולפני שהמשכתי לנסוע עלה ברדיו השיר מתוך "השוטר אזואלי" ואני התחלתי לחשוב על התקופה של האוניברסיטה שנגמרה. זה היה אתמול.

מה עכשיו? אני יודע שלא כדאי להרהר בעבר וצריך לתת לדברים לזרום הלאה ולחשוב על העתיד. עוד מעט אצא מהבית ואלך לעצרת בכיכר (בחוץ כבר הרחובות חסומים, והבית שלי נכנס לאיזור הסטרילי).

אם להשיב ניתן את מחוגי הזמן, לאן הייתי חוזר? לסתיו של כיתה י"ב? אולי מנסה לעצור את רצח רבין?

אולי עוד קודם, מנסה לחיות את התיכון מחדש, פחות תמים? אולי אל המסיבה הזאת בכיתה י', כשלהקת פרוטרט היתה צריכה להופיע והבלונדינית מהחמישית שאלה אותי אם אני רוצה לבוא ואמרתי לה שאני לא אוהב את פרוטרט למרות שכן אהבתי בגלל איזה קיפאון רגעי. אולי אל האוניברסיטה שוב? לא בשביל לשנות משהו, רק כדי להנות שוב כמו שנהנתי. אולי במקום להנות כל כך הייתי משקיע קצת יותר בלימודים?

יש שירים יפים בימי זיכרון אני שומע את הרמקולים מהכיכר גם כאן. אני אלך לעצרת ואפגוש חברים. בנוגע לחיים הפרטים שלי, כרגע הכל די בסדר. אוהב את העבודה ואוהב את האוויר. אם הייתי משנה משהו, אולי הייתי מפספס חלק ממה שיש לי עכשיו. אני צריך לחשוב על זה יותר, ואת הלקחים לשמור לעתיד.