ילדה קטנה: 

ילדה קטנה, אוחזת ביד אחת בובה ובידה השנייה עגלה,

הולכת, מחבקת את הבובה, אני כאן אומרת לה ומלטפת את שערה,

ראשה של הבובה מושט הצידה,  נשען על כתפה של הילדה,

שערה הזהוב פזור, מסתיר מעט את פניה הלבנות,

לבושה בשמלה, שמלת פרחים,דומה לשמלת הילדה

בעלת שיער שחור ארוך, עיניה חומות, בורקות, גדולות, 

דמעה יורדת מעיניה, מחפשת מקום מבטחים. ממשיכה בדרכה, מגיעה לפארק: שני סלעים גדולים בכניסה  כל סלע פני אריה השומרים את הפארק מניחה יד על כל סלע מברכת לשלום. 

עוברת אותם, ממולה גשר עולה עליו ברגליה הקטנות, צעד, צעד, מגיעה עד האמצע, מביטה סביבה, השמש זורחת, מחממת את גופה הקט,

עוצמת את עיניה,  נהנית מקרני השמש המלטפות אותה פוקחת את עיניה ושוב צעד, צעד, חוצה את הגשר ופורשת שמיכה קטנה על הדשא, משכיבה את הבובה והיא לצידה, נשכבת על הגב, מביטה לשמיים,

רואה את העננים שטים כל ענן מאיר לה פנים ויונה לבנה חולפת, עוברת מעל פניה, מתיישבת, מושיטה את ידה, כמעט נוגעת בה...

ממולה עץ, עץ תמיר, קודקודו נושק לשמיים, עליו הירוקים צמודים,

עוטפים אותו כמו מאות ידיים, חובקות את גזעו הרחב,מתפעלת מיופיו.

בואי, אומרת הילדה לבובה: ראי כמה יפה כאן.

מניחה את הבובה בעגלה, הביטי בי אומרת לה ופורשת את ידיה למרחבים

רצה במעגלים, חובקת עולם הממלא אותה באור,

הרוח הקלה מלטפת את פניה הקורנות,

ויודעת היא כי זהו עולמה,  עולמה האין סופי...