בימי חורף סגריריים שכאלה, כשאנו ספונים לנו בבתים ותרים בקדחתנות אחר מקורות חום לנחמה, אין טובה מצלחת מרק מהביל - ואם כבר מרק, וודאי מרק קובה - ואם כבר מרק קובה, אז מלך מלכי מרקי הקובה, מרק הקובה סלק.

אין לי ספק כי חלק הארי בכם התוודע כבר כך או אחרת אל הפלא הקולינרי האדום סגול בורדו המבעבע הזה, שפיסות סלק מעטרות אותו, ובטבורו גולת הכותרת, כדורי סולת כמוסים האוצרים בתוכם סוד מילוי של בשר בקר רך ועסיסי, נענע וסלרי, עם בצל קצוץ ומתובלים בפלפלת שחורה, שום ובהרת.

קובה משובחה, טוב שתהא דקה ככל האפשר בעטיפתה ועשירה ונדיבה במילוי שהיא מכילה, כך מושג האיזון המושלם בו לא מאפיל מרקם זה על אחר,  כך גם מושגת הרמוניה, תנאי בל יעבור בדרך ליצירת מופת.

ייחודו של המרק הזה, האופייני לעדה העיראקית, שהוא חובק ומאחד בצלחת אחת קשת טעמים רבים בו זמנית ודרים בו בכפיפה מתיקות לצד חמיצות ומליחות לצד חריפות מעודנת.

בהכנתו המסורתית המקורית מקבל מרק הקובה סלק את טעמי המתיקות והחמיצות מסוכר ומלח לימון, אני את הטעמים הללו רוכש בעזרת לימון וסילאן (דבש) תמרים טבעי המעניק עוד רובד של גוף ועומק.

כמספר האנשים, כך מספר הטעמים, ידועות אין ספור גירסאות להכנתו, אין מהן טובה יותר או פחות, איש לשיטתו וטעמו האישי, כמו גם הטעמים אותם ינק בילדותו (מי שזכה) ועליהם הוא אמון.

יהיו מי שישבעו כי את הבצק לעטיפת הקובה יש להכין מג'רישה (בורגול) וסולת המעורבים במידה שווה, יש שיאמרו כי אך ורק מג'רישה ואחרים שיתעקשו על סולת בלבד.

כל הגרסאות כולן טובות ונכונות ובלבד שנעשות הן מאהבה ובאהבה, עיקר גדלותו של המתכון בפשטותו, כמו גם במעט החמרים הדרושים להתקנתו - הוסיפו לכך את "הקלות הבלתי נסבלת" של הכנתו, העומדת בסתירה גמורה לתוצאה המתקבלת והרי לכם קלף מנצח.

הקובות בתצלום (על טהרת הסולת) קובבו על ידי (תרתי משמע) במטבחי הצנוע והן תוגשנה עם צלחת של אורז לבן, כלי קיבול כנוע (אין מתאים ממנו) שיספוג אותן על מיציהן העזים אליו בשמחה.

כל אשר נותר עתה, אחרי ששבענו ממראה הניגוד הצבעוני המרהיב בין צבעי המרק האדום, לזה הצחור של האורז, הוא לנעוץ את הכף בפצצת הטעמים המרוכזת הזו, מיד יפרצו מן הבשר הנימוח מיצי הנאה צרופה של חגיגת חושים, כל החושים כולם!

יש האוהבים (כמו עבדכם הנאמן) לסעוד מעדן זה כשהוא מוגש בשתי צלחות נפרדות, האחת למרק והשניה לאורז ויש שיבקשוהו בצלחת אחת, בה הקובות על נוזליהן נישאות בגאווה על תלולית האורז, מגירות ומכתימות אותו בעסיס אהבה אלוהי.

הכנת התבשיל הטעים טעים הזה המזכיר ניחוחות של בישול ביתי, פשוט, לא מתיימר ובעיקר של פעם, הינה פשוטה בתכלית הפשטות, קלה ומהירה.

די אם תתחילו בהכנת תערובת המילוי יום קודם ותקררוה, כדי שתספוג טעמי עצמה ותתגבש לכלל מסה נוחה לעבודה.

טיפ שלי למתקשים בגלגול הקובה (מומלץ לחסרי הסבלנות) ניתן להכין את תערובת הבשר, לגלגל ממנה כדורים בגודל פינג פונג ואז לסדר על מגש שטוח ולהקפיא, מה שיהפוך לאחר מכן את מלאכת המילוי לקלה עד למאוד, כעת צריך רק להטמיע את הכדור הקפוא בתוך בצק המעטפת ולמולל בין שתי כפות הידיים עד לקבלת צורה עגולה ומושלמת.

את הסולת לבצק, יש לערבב עם מי מרק אדומים שהפרשנו קודם לכן, מה שיבטיח למעטפת הקובות צבע אחיד גם בחלקן הפנימי.

ניתן ואף רצוי, להכין את תבשיל המרק והקובה מבעוד מועד ולאפסנו במקרר ללילה, הטעמים ישתפרו לאין ערוך למחרת היום, עת יחומם ויוגש אחר כבוד בצירוף סיר אורז לבן.

לא אלאה אתכם במתכון, כאלה יש רבים ומגוונים, כולם מצויינים וראויים, כולם טעימים.

אצלי מבעבע הסיר החל למן הבוקר, כמות רבה עשיתי (אם כבר אז כבר) כולכם מוזמנים, יש מספיק לכולם, יאללה באים?

בתיאבון...