מיושבת בדעתה יוצאת מגדרה
דברים שכתבתי
פוסטים אחרונים
- חוזרת לטפל 13/9/12
- חג הבשר 25/4/12
- שיר בגשם 10/3/12
- מניפסט 5/3/12
- קטע שתרגמתי בויי נט ספרים 21/2/12
- עדי נויהאוס - יש לרשום ולזכור 5/1/12
ארכיון
0
משקל אדם: משל וסיפור
השכנים זרקו אותו, כי מכסה הזכוכית (פלסטיק?) מעל הספרות נשבר. המטפלת שלי מצאה אותו ברחוב, ולקחה לשימוש אישי [הפעם האחרונה בה השתמשתי בכלי מהסוג הזה הייתה מזמן]. לא יכולתי להימנע מלשאול את עצמי: מה היה קורה לו הם היו יושבים בכיסא גלגלים. הרי, לכל הדעות, "התקלקלתי".
איך שואל חיים הכט? מה אתם הייתם עושים?? |
תגובות (2)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הצדק עמך, אם כי לא אוכל לקשור את אורח ואורך חיי לרפואה - איני נוטלת תרופות, אני מקיימת משטר די אדוק של טיפולים ברפואה משלימה - אלכסנדר ופלדנקייז - פעם ביום.
זה יקר ו'מפונק'.
אך לפני הרבה שנים החלטתי שאני מעדיפה מגע אנושי על פני מחטים ותרופות.
אולי זה מה ששומר על שפיותי...
עד לפני כמאה שנה היתה תוחלת החיים 40 שנה בלבד. המשמעות היא שכל אדם בעל מום מלידה או מחלה כרונית היה נפטר תוך זמן קצר.