כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מיושבת בדעתה יוצאת מגדרה

    דברים שכתבתי

    ארכיון

    0

    משקל אדם: משל וסיפור

    2 תגובות   יום שלישי, 8/2/11, 16:23

    השכנים זרקו אותו, כי מכסה הזכוכית (פלסטיק?) מעל הספרות נשבר.

    המטפלת שלי מצאה אותו ברחוב, ולקחה לשימוש אישי [הפעם האחרונה בה השתמשתי בכלי מהסוג הזה הייתה מזמן].

    לא יכולתי להימנע מלשאול את עצמי: מה היה קורה לו הם היו יושבים בכיסא גלגלים.

    הרי, לכל הדעות, "התקלקלתי".

    בוכה

    איך שואל חיים הכט?

    מה אתם הייתם עושים??

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/2/11 17:21:

      צטט: tal_riv 2011-02-09 01:23:09

      המכסים כבר תמיד מפלסטיק.
      עד לפני כמאה שנה היתה תוחלת החיים 40 שנה בלבד. המשמעות היא שכל אדם בעל מום מלידה או מחלה כרונית היה נפטר תוך זמן קצר.

      הצדק עמך, אם כי לא אוכל לקשור את אורח ואורך חיי לרפואה - איני נוטלת תרופות, אני מקיימת משטר די אדוק של טיפולים ברפואה משלימה - אלכסנדר ופלדנקייז - פעם ביום.

      זה יקר ו'מפונק'.

      אך לפני הרבה שנים החלטתי שאני מעדיפה מגע אנושי על פני מחטים ותרופות.

      אולי זה מה ששומר על שפיותי...

        9/2/11 01:23:
      המכסים כבר תמיד מפלסטיק.
      עד לפני כמאה שנה היתה תוחלת החיים 40 שנה בלבד. המשמעות היא שכל אדם בעל מום מלידה או מחלה כרונית היה נפטר תוך זמן קצר.

      פרופיל

      מיושבת בדעתה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין