כותרות TheMarker >
    ';

    ריטלין להמונים: כמה דברים לחשוב עליהם לפני שקופות החולים יממנו את הריכוז של ילדכם

    11 תגובות   יום שלישי, 8/2/11, 17:08

    מתוך הדאגה לצמצום הפערים באוכלוסייה ולשוויון ההזדמנויות, החליטה אתמול הסתדרות הרופאים שכל אדם יכול לבקש מרופא המשפחה שלו מרשם לריטלין או לתרופות משפרות ריכוז וזיכרון גם בלי צורך רפואי ממשי. "לכל אדם יש הזכות למצות את עצמו באופן מרבי, בתנאי שזה לא פוגע באחרים ולא מסכן אותו", הסבירו בהסתדרות. הם יודעים שם שכיום כל מי שרוצה לקנות ריטלין באופן פרטי משלם מאות שקלים בחודש - ויכול לשפר את ביצועיו בעבודה או בלימודים, או סתם ליהנות יותר מסרט או ממסיבה. אם העשירים יכולים לקנות ריכוז בכסף - אז למה שקופות החולים לא יממנו זאת לכלל האוכלוסייה?

     

    ''
    image: stock.xchng.com

    יש בזה משהו. אז לפני שאתם רצים לרופא המשפחה לחדד את הריכוז והקשב שלכם, אני מניח שתעשו גוגל על המלה "ריטלין". שם בטח תמצאו אלפי אזהרות, כתבות, שמועות, פורומים ודעות. כך זה תמיד באינטרנט. אך יש כמה נושאים שמעלים את סף הלחץ וההיסטריה - ואת סילוף המידע - לרמות שיא. הנושאים הללו הם:

    1. בריאות ומחלות

    2. ילדים

    3. הבריאות של הילדים שלנו

    4. סמים

    ריטלין והתרופות הנגזרות ממנה, שהחומר הפעיל שבהן הוא מתילפנידאט, נכנסות בכל הקטגוריות הללו.

     

    אז בואו ננסה לעשות קצת סדר.

     

    הריטלין ודומותיה - קונצרטה, מטאדאת - נרשמות לטיפול בתסמונת חוסר ריכוז של ילדים (ADHD - Attention-Deficit Hyperactivity Disorder). התרופה משפרת את הריכוז ואת יכולת הלמידה ומפחיתה פעילות-יתר של ילדים הסובלים מהיפר-אקטיביות. בטיחות השימוש בילדים הקטנים מגיל 6 שנים לא הוכחה.

     

    כפסיכולוג קליני (שלא רושם תרופות) העובד עם בני נוער אני מדגיש בפני הורים: הריטלין נועד לפתור בעיה מוכחת, שמפריעה לתפקוד היומיומי של הילד. לדעתי, התרופה לא נועדה לשיפור ההישגים של הילד ולמיצוי יכולותיו - אם הוא או היא מצליחים לתפקד באופן תקין וסביר, אין כל צורך בתרופות, גם אם במבחני טובה (TOVA) ציוניו יצאו מתחת לנורמה.

     

    אם הילד שלכם לא מצליח לשבת בכיתה, זקוק לתשומת הלב של המורה כל הזמן - אחרת הוא צועק ודורש - לא כי הוא מופרע, אלא כי הוא חכם, אבל בעל קושי בוויסות הצרכים שלו; או אם הילדה שלכם לא מצליחה לקרוא משפט מהתחלה עד הסוף מבלי לקפוץ על כל רחש והציונים שלה ברצפה. אז הילדים שלכם יכולים לקבל הרבה מהריטלין. אם תחברו את השימוש בתרופה ליכולת שלהם לשבת ולהתרכז, והם יראו מניסיון שאכן התרופה עוזרת להם, הם יסכימו לקחת אותה.

     

    תסבירו להם שיש להם בעיה רפואית - כמו כל בעיה רפואית אחרת - שהם לא דפוקים או טיפשים. להפך, שיש להם יכולות. רק צריך לקחת כדור קטן שמטפל בבעיה הרפואית, ואז היכולות שלהם באות לידי ביטוי. בכך הריטלין יכול לשפר גם את הישגי הילד, גם את ביטחונו העצמי וגם את מערכת היחסים המעורערת במשפחה (הורים מרוטי עצבים הם הורים פחות קשובים ויותר עצבניים - לא צריך מחקר בשביל זה).

     

    אבל - ופה יש אבל גדול - נתקלתי גם בילדים רבים שהלכו למיטב המומחים, שקיבלו תוצאות מזעזעות במבחני טובה, ושעומדים ברבים מהקריטריונים של הפרעות קשב או של היפראקטיביות ועדיין אין בעיה בתפקודם היומיומי. הם מתגברים על הנטיות שלהם לקשב חסר ו/או להיפראקטיביות ומפצים עליהן. הציונים שלהם טובים, התפקוד החברתי שלהם תקין, הם מתפקדים בבית. במקרים כאלה ההמלצה שלי היא לא לפנות לתרופות כאמצעי טיפול ראשוני, אלא לבדוק  מדוע בעצם שוקלים בכלל לתת את התרופה. האם אתם דורשים מהילד יותר מדי?

     

    אולי הם ילדים מיוחדים, ייחודיים, עם אופי אחר ומיוחד - שמעט שונה ממה שאתם רגילים לו או חושבים שהוא בסדר - וקשה לכם להתמודד עם זה? או אולי אתם חושבים שילדים צריכים למקסם את היכולות שלהם, ואם אפשר לוותר על תכונות אופי פחות רצויות בדרך, כמו שכחנות או הסחת דעת, אז מה טוב. ואם יש כדור קסם שיכול לעשות את זה - אז בכלל מעולה.

     

    פסיכולוגים קליניים מזכירים כי הסחת דעת, קושי בארגון ואף דברנות ונטייה לאי שקט יכולות לנבוע מסיבות פסיכולוגיות ונפשיות רבות, ולא רק מהפרעות קשב וריכוז. למשל ביטוי בפעולה (acting out) מתוך דרישה לתשומת לב, עומס רגשי כתוצאה מדרישה גדולה מדי מהילד, בעיות בבית - למשל גירושי ההורים או לידה של אח או אחות, כשלים בסמכות ההורית ואף דיכאון וחרדה.

     

    מהן תופעות הלוואי של הריטלין?

    החומר הפעיל בתרופה מגרה את מערכת העצבים המרכזית, וכך מושגת התוצאה הרצויה. בשל כך, גם תופעות הלוואי השכיחות ביותר הן ירידה בתיאבון, הפרעות בשינה (אינסומניה) ועצבנות. תופעות לוואי נדירות יותר הן דפיקות לב, פרכוסים והתנהגות מוזרה.

     

    ואולם תופעות הלוואי יכולות להיות חמורות יותר. האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי דרש ב-2006 לכלול בארה"ב לתרופה אזהרה נגד רישום התרופות לילדים הסובלים ממחלת לב כלשהי. בנוסף, נוספו אזהרות בפני תופעות לוואי של התנהגויות פסיכוטיות או מאנית. כמו כן האיגוד דרש מרופאים הרושמים את התרופה לפקח על כל תוקפנות מתפתחת תחת הטיפול או על החמרה של התנהגויות תוקפנית קיימת.

     

    ''יצוין כי אלה תופעות לוואי נדירות - והן לא מהוות סיבה שלא לתת טיפול במקרה שהוא נחוץ. הן כן מהוות סיבה, לדעתי, א. לוותר על טיפול כאשר אינו נחוץ, וב. ללכת לרופא מומחה, בעל ניסיון, שאתם סומכים עליו לאבחון וטיפול - ולהישאר למעקב לאורך כל תקופת הטיפול - גם אם היא נמשכת שנים.

    ψ

     

    נילי לנסדמן סיכמה זאת מעולה. כאשר נרי לבנה שאלה אותה לפני כמה שנים, אז מה, את מצטערת שרק עכשיו, בגיל 40, את מקבלת ריטלין. את מצטערת על כל השנים שלא קיבלת את התרופה? לנסדמן ענתה:

    "ממש לא. אני אפילו שמחה שכילדה וכאשה צעירה לא לקחתי ריטלין. עובדה שהצלחתי לעשות קריירה שלמה בכתיבה, כולל כתיבת ספר, בלי ריטלין. את יודעת, ביוגה אומרים שעד שלא נתקלים בקשיים, לא מגלים איזה כוחות יש לנו. אני חושבת שהעובדה שמצאתי כל מיני דרכים להתמודד עם הקושי בלי לקחת ריטלין, זה מה שהפך אותי גם ליצירתית ועזת נפש".

     

    הכותב הוא פסיכולוג קליני, ואינו מוסמך לרשום תרופות

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/3/11 07:46:

      קשה (אך לא בלתי אפשרי) היום להורים להיות נחושים בעמדתם לא לתת ריטלין, מול מערכת חינוך שמטפחת את המיתוס של ריטלין ואת ה"צורך" של הילד.  לרוב אלו הם  "צורכי" המערכת ותיוג לשוא של הילד. תודה על הפוסט החשוב.

       

      0

      0

      0

      חשיב - הנאה שבלמידה

      יוזמה חינוכית לשיפור הוראת חשבון

        7/3/11 13:55:

       

       

      להלן בשנית התייחסותי עליה הגיב אייל שדה ביום 06.03.2011 11:48 ושמחק בטעות:

       

       

      "החינוך המיוחד" -- מפעל אצילי אשר הוקרב על מזבח הסטנדרטיזציה.    

       

      הקדמה


      ההומוגניזציה(1) ההולכת וגוברת בבתי-הספר שלנו היא ללא ספק הסיבה העיקרית שביסוד עלייתם הפתאומית והמהירה של עלויותיהם (על חשבון ההורים ומשלם המסים). להלן הייתי רוצה להתמקד בתוצאה היקרה, והמזיקה ביותר של הסטנדרטיזציה(2): העלייה האסטרונומית שחלה בעשורים האחרונים במספר התלמידים המוגדרים כבעלי "צרכים מיוחדים"(3) 

       

      היסטוריה    

       

      נחוצה פרספקטיבה מסוימת כדי לטפל בנושא רגיש, באופן כה קיצוני. תקופה מאד ארוכה, בתי-הספר הרגילים לא טיפלו בילדים אשר סבלו מליקויים אורגניים שהיקשו באופן רציני על התפקוד הגופני ו/או השכלי שלהם. ילדים אלה נהפכו למצורעים; הם הוגלו למוסדות מחרידים אשר החזיקו אותם רחוק מהעין הציבורית והותירו אותם בלתי מצוידים להתמודדות עם החיים, למעשה בכל רמה. כאשר החלטנו באופן קיבוצי, במקום להוציא, לכלול את הילדים האלה, כחלק מהחברה, היה זה אות להארה נעלה של תרבותנו. אזרחי ארץ זו בחרו ברצון לשאת בטרחה ובהוצאה לספק מקום לילדים אלה בתוך מערכת החינוך, ועשו כל מאמץ להעניק להם חיים יצירתיים עד כמה שאפשר.

       

      במילים פשוטות, כך קרה שהחינוך ל"צרכים מיוחדים" התחיל, ומעט אנשים היו צרי-עין לגבי ההוצאה הנוספת אשר הייתה נחוצה כדי לטפל באנשים מחוסרי המזל האלה שהיו אחינו ואחיותינו. אמות-המידה לקבלתם של ילדים לתכניות אלה היו מוגדרות במידה סבירה במונחים של חוסר תפקוד שניתן למדידה, מבוססות על נתונים פיזיולוגיים אשר ניתן היה לצפות בהם -- תגובות נירולוגיות, תפקודים ניורומוטוריים, תגובות ניורו-פסיכולוגיות, התנהגות קינסטטית, וכד'. את רוב האבחנות אפשר היה ליחס להפרעות ביולוגיות אשר ניתן היה לצפות בהן מתחת למיקרוסקופ.

       

      המצב כיום 

       

      ואז, במהירות מדהימה, משהו נורא קרה ל"מערכת החינוך לצרכים מיוחדים", אשר נוצרה בתמימות, מתוך כוונות טובות: היא הפכה לכלי בידי מערכת חינוך הכפופה לסטנדרטיזציה. תוך שנים אחדות, מורים ויועצים ופסיכולוגים של בתי-ספר, ולבסוף הורים חרדים אשר דעתם הוסחה  על ידי דרישות בתי-הספר, כולם התחברו יחד כדי לעשות מ"החינוך המיוחד" גנזך לכל הילדים אשר לא התאימו בדיוק לתבנית הסטנדרטית. ילדים אשר בימים עברו היו מצרפים אותם בחפץ לב לכיתות -- ילדים אשר היו יותר פעילים מאשר אחרים, או פחות מרוכזים, או יותר מעוניינים בדברים אחרים מאשר בשיעורים בהם השתתפו, או שהיו להם כשרנות ונטיות בלתי מקובלים, או שלמדו נושאים שונים בקצב שונה -- כל אלה נלקחו מהכיתה הסטנדרטית, לתוך כיתות של צרכים מיוחדים. ברדיפה המאוד אכזרית אחרי האחידות, בוטל הגיוון הנפלא של הכיתות מהימים עברו, למען המטרה, אשר גוברת על הכל, להשיג כיתה משוחררת מגורמים המסיחים את הדעת, אשר מכילה רק "ילדים טובים" שהם צייתנים, רגועים, קשובים, עושים את שעורי-הבית שלהם, ומעל הכל משיגים ציונים טובים בסוללה אחרי סוללה של מבחנים סטנדרטיים, אשר גדלים במספר ובהיקף כל שנה.


      כדי להשיג הומוגניזציה זו של הכיתה, צריך היה "לאבחן" ולהגדיר את כל הילדים הלא-סטנדרטיים כ..חולים במחלה איזושהי, אשר תצדיק את הוצאותיו של החינוך המיוחד.  וכך, בעשור או בשני העשורים האחרונים, קם צבא רב של מה שקוראים הפרעות -- חסר בריכוז, הפרעה של היפראקטיביות, הפרעות בקריאה, הפרעות קוגניטיביות, ועוד רבות אחרות -- אשר לא התחקו, או לא ניתן היה להתחקות, אחרי אף אחת מהן כדי להגדירן כתפקוד פיזיולוגי לקוי כלשהו. אבחנות פסבדו-מדעיות אלו הביאו לידי כך שעל דור שלם של ילדים לא-סטנדרטיים תודבק תווית של בעלי תפקוד לקוי למרות שהם אינם סובלים משום דבר, חוץ מהמחלה:  שהם מגיבים בכיתה בצורה שונה מהתלמיד הצייתן והנוח הממוצע. כאשר תהליך זה של הדבקת תוויות והפרדה מופעל על מבוגרים -- כפי שנעשה בברית-המועצות במשך דורות אחדים -- קמה זעקת מחאה כללית אשר מגנה את התופעה כביטול מרושע של החופש והגוון האינדיבידואליים. אבוי, כאשר אותו תהליך מופעל יום-יום על יותר ויותר ילדים דווקא בארצנו, בקושי קם קול מחאה אחד. והמעטים האלה אשר מתנגדים, ננזפים קשות על כך שהם תוקפים את בתי-הספר!

       

      פתרון 

       

      ביטול הסטנדרטיזציה של הצעדה-הצפופה (lockstep system) בבתי-הספר, החל מטרום-בית-הספר והלאה, יכול לבטל למעשה בין-לילה את רוב ההוצאות של החינוך המיוחד המכבידות עלינו, ואשר מאיימות לסבך אותנו בסחרור עולה ואין סופי של דרישות מימון. כל מה שהיה נותר וכל מה שצריך להיוותר הוא ה"חינוך המיוחד", כפי שהובן עם היווצרותו, הדואג בשקידה לילדים בעלי לקויים אמתיים אשר ניתן לזהותם מבחינה פיזיולוגית.

       

      מצב בבתי הספר   

       

      כפי שאני אומר חזור ואמור, מה שאנחנו רואים בבתי-הספר שלנו היא ההתנהגות המיואשת של מחנכים אשר דורשים להחזיק בפעולה מערכת מיושנת ובלתי שייכת. בתי-הספר הנפוצים היום מוקפים כישלון, וכפי שממשלות ומנגנונים ביורוקרטים תמיד עושים, הם חוזרים בעצמה מחודשת לנוסחאות הישנות אשר כשלו. הם הופכים למגבילים יותר, למכבידים יותר, ליקרים יותר, לנתונים יותר למליצות וקוראים לפטריוטיות מוגזמת או עיוורת. בינתיים, החיים עוקפים אותם, והם, או שישתנו בעצמם, או שההיסטוריה תאלץ אותם להשתנות בכוח.

       

      מי יכול להטיל ספק בכך? רוב העולם הקומוניסטי התפטר תוך מספר חודשים מההומוגניזציה הנוקשה שלו. מחנכים יפנים בולטים מתמודדים עם נטישת מערכת חינוך המגבילה ביראה, אשר מפיקה כל כך מעט בדרך של מחשבה מקורית או של התנהגות עצמאית. כמה זמן יעבור בטרם תיפטר מדינת ישראל -- והעם היהודי – "אור לגויים", מהאזיקים של הסטנדרטיזציה הנוקשה בבתי-הספר שלה, ותיפתח סוף-סוף את מערכת החינוך שלה להשפעתם היצירתית של הגיוון, השוני, והשינוי ?


      -------------------------------------

      (1) הומוגניזציה של בית-הספר / כיתה הומוגנית.- כיתה שתלמידיה שווים זה לזה בהתפתחותם, בכישרונותיהם,  ובידיעותיהם.

      (2) סטנדרטיזציה של העיסוק של התלמידים ושל המורים.

      סטנדרטיזציה.-  צמצום מספר הסוגים השונים של תוצרת מסוימת והעמדתו על דוגמה טיפוסית אחת או דוגמאות טיפוסיות אחדות.

      (מלון לועזי-עברי, דן פינס. הוצאת עמיחי, תל-אביב. 1964)

      (3) הומוגניזציה וסטנדרטיזציה המביאות לדהומניזציה של בית-הספר.

       


        6/3/11 11:48:

      זכויות הפרט - תגובתך מחייבת חשיבה מאומצת, דוד.

      ראשית, לכבוד הוא לי שהמאמר שלי שימש מקום לתגובתך המעמיקה. גם אם לא אני לא מסכים לכל הדברים, או לעתים לסגנון שלהם, אני מסכים מאוד עם ההיגד הכללי והשורה התחתונה שכה יפה תבעת: הומוגניזציה וסטנדרטיזציה המביאות לדהומניזציה של בית-הספר - תיאור כה יפה ותופעה כה מבעיתה!

      רק אציין כי לא כל האבחנות שלא רואים תחת מיקרוסקופ הן בהכרך פסבדו-מדעיות, לדעתי. בכלל, הגישה המדעית הפושה (כן, פושה) בבתי הספר, הבריאות הנפש הציבורית, ברשויות הרווחה וכדומה - היא כלי נוסף לתהליך ההומוגניזציה, הסטנדרטיזציה והדה-הומניזציה שכה יפה תיארת.

      במלים פשוטות יותר: גופים אינטרסנטיים בעלי המאה, כמו חברות התרופות וחברות הביטוח, מעדיפים לכמת את התפקוד האנושי לתבניות מדידות - וכך אפשר לתת הגדרה רפואית ברורה לכל "בעיה" (למשל הפרעת קשב), לתקצב לה טיפול מוגדר (12 פגישות של טיפול התנהגותי), ומבחינת המערכת - האדם הבריא. אין יותר תקציב לטפל בו.

      אם הוא גם תלמיד כיתה ז' המתמודד עם כניסה לחטיבת ביניים, גירושי הוריו ולידת אח קטן - זה כבר לא נכלל בתבנית של ההפרעה הניתנת לטיפול מתוקצב.

        17/2/11 10:53:
      תודה gadzilla, אני מסכים אתך שהטיפול צריך להיות כוללני. תזונה, ספורט וכן טיפול משפחתי הנותן כלים להשמת גבולות מזה ולהעצמה והכלה של הילד מזה - כדי שלא יוגדר כ"בעייתי" - חשובים בהרבה ממתן התרופות.
      במקרים רבים, התרופות צריכות להיות מוצא שני ולא הפתרון הראשון שרצים אליו.
        13/2/11 12:13:
      מאמר טוב מאד!
      בגדול, ברור שכל תרופה יכולות להיות תופעות לוואי, וכדאי לקחת תרופה רק עם זקוקים לה באמת.
      לעניינו, הריטלין אינו מתפרק בכבד, ולכן יש לו פחות השפעה מסוכנת על הגוף. כמו עם כל כדור, תמיד צריך לעקוב אחרי תופעות לוואי.
      תיקון קל: הבעייה המרכזית היא קשב וריכוז (ADD), שיכולה לבוא עם או בלי היפראקטיביות.
      היום יודעים שבעיית קשב וריכוז היא בעייה פיזיולוגית עם סממנים ברורים במוח האדם. לבעיית קשב וריכוז יש אפקטים פיזיולוגיים, רגשיים ותפקודיים. הריטלין, יכול מאד לעזור לאספקטים הפיזיולוגיים, אבל הטיפול בבעיית קשב וריכוז חייב להיות כוללני ומעבר לנטילת התרופה צריך לעבוד עם הילד על הרגלי עבודה, הרגלי למידה, מנהגים חברתיים וכדומה. אי אפשר להסתמך רק על התרופה.
      ניתן להמנע או לצמצם את צריכת הריטלין בהרבה מקרים (מתאים יותר למבוגרים), אם מקפידים על שעה ביום של ספורט אירובי כגון ריצה, אופניים (מייצר דופמין) וכן מקפידים על תזונה נכונה (צמצום מזון תעשייתי, חומרים משמרים, צבעי מאכל וכדומה).
        12/2/11 17:46:
      ראו למשל את המאמר הבא על הקשר בין adhd לתזונה
      http://www.e-med.co.il/emed/new/usersite/content.asp?CatID=13&ContentID=264032
        12/2/11 15:22:

      תודה mom.doc,

      עוד דבר ששואלים אותי הרבה: האם הריטלין ממכר? התשובה לכך היא לכאורה פשוטה: כן. ההתוויות בישראל לתרופה קובעות כי ה"סיכון מפיתוח תלות לתרופה היא גבוהה".

       

      למה לכאורה? כי קיימים על כך חילוקי דעות. מומחים מסוימים טוענים שכן, אחרים טוענים שלא. הורים מסוימים אומרים שהילדים שלהם יכולים בקלות להעביר את השבת ללא התרופה ולחזור לקחת אותה ביום ראשון. אחרים אומרים שהילד מטפס על הקירות אם הוא לא נוטל את התרופה גם בשבת.

       

      בכל מקרה, ההתוויה של משרד הבריאות בישראל קובעת חד משמעית שהתרופה ממכרת.



      שאלה נוספת ששואלים אותי - האם יש תחליפים לריטלין?

      יש ויש!

      ראשית, אם ילדכם אובחן בהפרעת קשב או היפראקטיביות - דירשו להבין מה בדיוק הבעיה, וטפלו נקודתית בה.
      למשל, אם יש קושי במוטוריקה עדינה - אפשר לטפל בכך בריפוי בעיסוק. אפשר לדרוש תוספת זמן במבחנים. וכדומה.

      בנוסף, מעבר לגורמים נפשיים ורגשיים שיכולים להגביר את אי השקט, חוסר הביטחון והתסכול של הילד - ויכולים להיות מטופלים בטיפול פסיכולוגי ייחידני או משפחתי - יש גם גורמים פיסיולוגיים וסביבתיים להיפראקטיביות ולקשיי ריכוז.

      מחקרים הוכיחו שחלק מהילדים שאובחנו עם היפראקטיביות, רגישים גם לצבעי מאכל, לרעלנים שנמצאים באוויר, ולמזונות שונים.
      נסו לשנות את התזונה של הילד. לעבור לאוכל מזין ובריא יותר, להימנע מאוכל מהיר. שימו לב לדפוסי השינה של הילד. כמה שעות הוא ישן בלילה. האם החדר שלו מסודר.
      הרגלים וסדר חשובים מאוד גם הם לתחושה של רוגע ויכולת להקשיב. חישבו עליכם: אם דברים מטרידים אתכם, האם אתם יכולים להתרכז? האם אינכם רוצים לקפוץ ולהתרוצץ כל היום?

      טפלו קודם כל באלה. סדרו את חייו של הילד. דברו אתו מה מטריד אותו וחישבו בעצמכם - מהם הדברים שיוצרים כאוס וחוסר סדר בחייו. והעלימו אותם.


       כל האמור לעיל אינו מטרתו לבטל את החלופה של התרופה - כאשר היא דרושה, אם אכן תפקודו היומיומי של הילד נפגע באופן ברור ובולט.
      אך אין זה אומר שהתרופה היא הפתרון היחיד הקיים. יש פתרונות נוספים - שניתן לשלב אותם, או להתחיל בהם. פנו לאיש מקצוע והתייעצו בהם.

      בהצלחה

        11/2/11 16:07:
      תודה על פוסט מצויין.
      כרופאה שרושמת ריטלין והרבה, מסכימה עם הכתוב. ומסכימה עם הסיכום. חלק מהילדים שמקבלים ריטלין - היו מתגברים על הADHD שלהם והופכים למבוגרים יצירתיים וחזקים. אחרים לא. הם היו חווים את חייהם כקושי גדול, אולי אפילו כשלון. לעולם לא נדע עם מי הטיפול היטיב ולמי גרם במישורים מסויימים - עוול.
        11/2/11 15:55:
      תודה על התגובות,

      אני שוב מזכיר כי ריטלין היא תרופה טובה ויעילה למי שזקוק לה - ילדים ומבוגרים עם הפרעות קשב וריכוז מוכחות שפוגעות באופן בולט בתפקודם היומיומי.

      ואולם כיום הורים רבים רצים לפתרון התרופתי בהמלצת מומחים, בגלל צורך לשפר את ביצועי הילד, וללא שיקול דעת מעמיק בסיכונים.


        10/2/11 22:39:
      אהבתי בעיקר את הסיכום. כפילוסופית של החינוך ממש מדאיגה התעשיה של רטלין ובכלל של איבחונים. הבעיה במערכת אידיאולוגית שמנסה לטפח אדם צר-מימדים. בסופו של דבר זה יפעל כנגד החברה. אנשים יצירתיים לעיתים לא יכולים להקשיב להרצאות וללמידה מכנית שאין בהם אתגר ועניין. הבעיה פעמים רבות הינה המערכת ולא התלמיד וכתוצאה נהיה נוח לפתור בעיות באמצעות תרופה ולהעשיר את קופת יצרני התרופות. מצערת ומדאיגה התלות והצפיות שברטלין.
        10/2/11 11:37:
      תודה, מאוד מעניין ואינפורמטיבי.

      ארכיון

      פרופיל

      אייל שדה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין