רובינו רוצים להפסיק להתעסק עם עצמנו ולהיות פנויים לפשטות הקיום, ליצירתיות, לעשייה, להנאה,לאהוב את עצמינו ולאהוב אחרים ולהיות זמינים לעולם. הרבה מאתנו, למרות רצון כנה זה חשים כבולים, בלתי ממומשים בלתי מסופקים ומלאי ביקורת ושיפוטים כלפי עצמנו והסביבה, וכך איננו זמינים להיצע האמיתי של החיים. אני נוטה להאמין כי במקרים אלה דווקא ה''צלילה'', כלומר ההתבוננות והמפגש עם אותם הדברים שנראים כל כך אמיתיים ומוחשיים הם אלה שיאפשרו לנו להשתחרר מהם, לראות אחרת, לראות צלול יותר. ישנן הרבה דרכים, ישנם הרבה כלים. התנסתי בלא מעט מהם ולחלקם אני ממש מוקירה תודה. אני רוצה לשתף כאן בשיטה מסוימת אשר הולכת ונחשפת בפני מתוך התנסותי עם עצמי ועם אחרים. שיטה זו היא הפוטותרפיה. היא ידועה בעיקר ככלי אשר מטפלים נעזרים בו בחדר הטיפולים עם מטופל, אשר מביא תמונות הנוגעות בו, או כאשר המטופל מצלם בעצמו ומביא למפגש עם המטפל את עבודותיו ויחד בחדר מעבדים אותן. אולם מה שנחשף בפני וממשיך להעמיק הינו תהליך שונה. זהו תהליך שמאפשר ראייה פשוטה וישירה מעבר לדימויים כאלה ואחרים שיש לאדם על עצמו. המצלמה במסע מרתק זה, נרתמת ומשמשת ככלי שחושף את היופי הטבעי, הזמין, זה שנמצא תמיד ובכל אחד. זאני כצלמת מצלמת את הפונה באופן טבעי ולא מבויים, ברגעים שונים ובזוויות שונות, ולאחר מכן אנו מתבוננים יחד בתמונות שצולמו. באמצעות הצילומים והתמונות מתאפשר למצולם לראות את רב המימדיות שבו, המורכבות והפשטות, ובעצם לראות את עצמו ואת הזולת באופן שלם יותר. ניסיוני האישי הראה לי שאינני מוגבלת או תחומה בגופי, שאינני הגוף, אולם ביקורת עצמית וחוסר קבלה עדיין היו נחלתי. תפיסותי את גופי הגבילו את הנינוחות והטבעיות שלי. הצילום העצמי חשף בפני תמונה אחרת. כן, ראיתי גם את אותם הדברים אשר מעוררים אצלי חוסר נוחות, אולם גם ראיתי את היופי והטבעיות שבגוף ושבפנים. הראייה היתה כל כך מוחשית ולכן גם יצרה מיד תפנית. לצד הביקורת המוכרת נפתח בתוכי, מרחב חדש ובלתי מעורר של קבלה עצמית, ראיית היופי הטבעי הקיים והעדר שיפוטיות. מאז שהתנסתי בכך עם עצמי נוכחתי בתהליך זה קורה בטבעיות ובפשטות גם לאחרים. אין באמת הבדל בין הפנים לחוץ, אפילו ברמה הפשוטה ביותר- כאשר אנו טרודים במשהו, זה ניבט בפנינו ומשתקף בגופינו. וכאשר ישנה הרפייה ולו לרגע קט, מהמאבק להיות מה שאנו לא, וההתעסקות העצמית פוחתת, אז הפשטות, היופי והאור שישנם תמיד- נגלים. בעצמנו ובאחרים. |