תשובות מלאות כפי שעניתי לנירית חמד (מקור ראשון):

ראשית מזל טוב.

תודה תודה.

איך זה להיות אבא בפעם הראשונה?

יש בבית תחושה של מעלה רוחנית – אני מרגיש כאילו נשמות גדולות וקדושות באו להתארח בעולם הזה ואני ורעייתי נבחרנו לקבל את פניהן באהבה ובעדינות.

האבהות הגיעה אלייך בגיל מאוחר.

זה בא לי בשעה טובה.

איזה מן אבא אתה חושב שתהיה?

אני מקווה שאהיה אבא נינוח כמו אבא שלי. הוא ניסה להקשיב לזרם הדק של הרצונות שלי ולעזור לי להגיע לאן שאני רוצה. לא היתה לו פרוגרמה בשבילי – רק אהבה והקשבה.

"בעזרת האל וישועתו" הפכה מזיכרון פרטי של סבא שלך לנחלת הכלל ולברכת הדרך האולטימטיבית של האלבום ובאופנים שונים גם של מפעל המוזיקה היהודית כולו. צפית את זה?

אולי סבא שלי עליו השלום צפה את זה ובגלל זה פתח את הקסטות שלו במילים "בעזרת האל וישועתו". אני יכול להגיד לך שבקשת עזרה משמיים עוזרת לי להתחיל לגרד משהו מתכונת הענווה שכל כך נדירה בימינו. ויש משהו עניו בכל המפעל הגדול של המוסיקה היהודית המעמיקה. למרות שהאולמות גדולים וגדושים האמנים שומרים על פשטות.

בראייה לאחור, מה אתה חושב שתפס באלבום?

יש בו משהו אישי, יש בו משהו מחדש אבל עם המון כבוד לעבר. באתי אל הצלילים עם כל מה שהשם נתן לי, כולל הומור וסלסול והשתדלתי לא לגדוש את הסאה. האלבום נוצר בסלון הבית שלי עם שלושה מוסיקאים מופלאים – הוא בא מהמקום הכי פשוט.

בניגוד לכמה מחברייך המופיעים והלומדים, אתה בא מרקע מסורתי, מה חידש לך בכל זאת לימוד המקורות בו אתה משתתף באופן קבוע?

בעיקר התרגשתי לראות כמה המקורות חברתיים – כמה דאגנו לחלשים שבחברה. פעם רצינו עולם מתוקן – היום לצערי אנחנו מסתפקים בלהיות "בסדר". התרגשתי גם לקלוט הומור ואנושיות – כאילו שלפעמים אתה מקבל מחז"ל קריצה בת אלפיים שנים. והכי כיף זה ללמוד בחברותא – שם אתה ממש מבחין כמה יפים האנשים שלומדים איתך – כל אחד קיבל מתנה מיוחדת לו וכשלומדים ביחד אתה אוהב אנשים. כי אתה מעריך את העוצמה שבשונות.

במה הוא תרם לך? יש משהו שלקחת משם לחיים?

יש משהו מאוד מרגיע ומחזק בתחושה שאתה חלק משרשרת עצומה של לומדים. תמיד הייתי טיפוס של אנטיגלובליזציה וחוט השדרה היהודי הוא קונטרה לגאות הענקית של מסחריות כלל עולמית.

טיפקס נתפסה תמיד כקוריוז עממי חביב. היא לא זכתה לתיוג רציני אליטיסטי כמו "כנסיית השכל" ומצד שני גם לא אומצה בחום ע"י הקהל הטבעי שלה. מעולם לא זכיתם להערכה גורפת של הקונצנזוס והאליטות כמו שזכית להם אתה פה אחד במזמורי נבוכים. איך זה מרגיש?

טיפקס היא הלהקה העממית שפונקה הכי הרבה על ידי העם והתקשורת. מכרנו מאות אלפי אלבומים וזכינו להכרה תרבותית. ניסינו להוכיח שאפשר ליצר מוסיקה עממית וגם מתוחכמת.

מזמורי נבוכים הוא השלב הבא בכך – אם טיפקס חיברה את הקהל הישראלי הרחב – מזמורי צריך לחבר את היהודים באשר הם להקשבה ליצירה אחת משותפת. במזמורי נבוכים עוד לא הגעתי לחצי מהחלום שחלמתי – המופע הזה עוד ילווה אותי הרבה שנים.

אתה לא רק זמר, אתה גם סוציולוג מדופלם. בזמנו, הייתה האמירה החברתית הנוקבת ובעיקר האותנטית על ישראל השנייה ב"תחנה הישנה", והיום, אמירה יהודית ושורשית גאה. כשרוב האנשים פה עוסקים בעיקר בהישרדות או בבריחה, אתה לא מפחד להתבונן למציאות ישר בלבן של העיניים, לאפיין ולדון אותה, לרב בחן גדול. איך מגיעים לראייה אמפטית כזו?

אין לי מושג.

שוועת עניים היא הגלגול המודרני של תל אביב הישנה, לא? או העתיק יותר..

יש בזה משהו – שוועת עניים היא פסיפס שמורכב מכל האנשים שרצינו לטאטא מתחת לשטיח – אנשים שהיו מגולגלים בתוך נייר עיתון על מדרכות התחנה הישנה. המילים מתוך שחרית של שבת צריכות לחיות מחדש בלב שלנו – שלא נתעלם מהמצוקה הסתמית שאיננה מושכת את העין.

מה בעניין אג'נדה חברתית- פוליטית? שוקל להיכנס לפוליטיקה?

כשיש נושא שחשוב לי אני אומר את דעתי. בגדול הייתי פעיל במאבק על תמלוגי הגז, הבעתי את דעתי בתמיכה לדבריו של הרב אמסלם וגם התנגדתי לחרם על אריאל – אני בעד נינוחות יהודית ונגד בדלנות.

לא שוקל פוליטיקה, אבל לא אפסיק להיות מעורב – הדור שלי שתק מספיק ולא בא לי להשאיר את המגרש לאנשי הרוח הותיקים שבדרך כלל מדקלמים את הדברים של אתמול.

לאורך הדרך האמנותית שלך, תמיד היה שם משהו ישראלי, אותנטי, אקטואלי ובעל אמירה.

מה אתה חושב על זמרים ויוצרים שנוח להם יותר לא להתבטא בנושאים מהותיים?

אומרים ש"כוכבים" צריכים לשיר יפה ולשתוק. הם מותג, הם בונים את "מקדש האני" וכולנו עולים לרגל ומפנקים אותם ברייטינג. אני חושב שאמן הוא שליח ציבור ואם הוא יוצר, כדאי שידבר עם הקהל ויגיד דברים של חידוש אחרת הוא סתם יצרן של מוסיקת רקע, יצרן של צלצולי סלולר, זאת לא בושה לשיר שירים יפים שעושים נעים, אבל אני רוצה יותר מזה – אני רוצה לחדד ולחדש.

למרות עבר משעשע כמנחה ב"מהקליפייה באהבה" יחד עם אברי גלעד ושני ספרים שכתבת, אתה לא מרבה "לחטוא" בתחביבים נוספים. יש סיכוי לראות אותך שוב בטלוויזיה? או בתחומים נוספים? 

אני מעדיף להיות בצד עם השלט – שם יש חופש גדול יותר. טלוויזיה היא פורמט מגביל ומשטח – לא בא לי על זה. אני כותב קומדיה מוסיקלית לתיאטרון ב"ש, מקדם אומנים צעירים – כמו זהר עזרא – הזמר הים תיכוני הכי איכותי שיש, בקרוב אעביר קורס בעלמא וגם אהפוך לדירקטור ברשות השידור בע"ה. והספר החדש עוד מתבשל.

גם אחרי הפעם המאה ואחת, "מי כמוך באילמים" ביחס לקב"ה, היא שורה שקשה לי איתה.

איך אתה מרגיש איתה? מאיפה היא לקוחה?

את מדברת על השיר "פקק תנועה של ניסים" כמובן, אז דעי לך ש"מי כמוך באילמים" היא לא שורה שלי, היא שורה מרגשת של רבי ישמעאל (מסכת גיטין דף נו') – רבי ישמעאל אמר אותה אחרי שטיטוס ניסה לטמא את בית המקדש. זה כל כך מיוחד שאת אילמות הקב"ה ציין דווקא מישהו ששמו ישמע אל – כלומר האל שומע הכל למרות שמאז התנ"ך הוא לא ממש מדבר. אולי הוא מדבר אלינו במעשים, בגשמים שמתמהמהים, בכל מקרה בת הקול מאגדות התלמוד כמעט נעלמה משפיותנו. לפעמים אני מרגיש שהשתיקה של הלא מתפללים נענית בשתיקתו של האל, כאילו שהוא חלילה "ברוגז", אני מקווה שנצליח למצוא דרך להתפלל מבלי לדקלם, לחפף ו"לעבור על הפרוטוקול", שנצא מהאוטומט. לדעת לנסח את המאוויים זאת התחלה של הגשמה, התחלה של לעזור לעצמנו – לנסח את התפילה האישית. האילמות הפנימית שלנו מובילה לאלימות. תפילה לא צריכה להוביל לבטלה – היא מזמינה אותנו להגשים אותה – תפקידנו להגשים את התפילות – אלוהים רק יביט בנו בחיבה כמו הורה שרואה את ילדיו בחוג רולר בלייד או בלט.

שחררת את "משפחת צנעני", סנונית ראשונה מתוך "מזמורים נוספים",

יש עוד הפתעות שצפויות באלבום החדש?

כן, בניגוד לאלבום הקודם – רוב השירים ב"מזמורים נוספים" הם גרסאות כיסוי לשירים ופיוטים שנאספו במהלך המופע וההקלטות. יהיו בו המון הפתעות. מלבד פיוטים של אשר מזרחי והרב קרליבך יהיה גם לחן מיוחד לשיר הכלולות של המשוררת זלדה ויהיו ביצועים מפתיעים ל"תפילה לשלום המדינה", "אגדה(על שפת ים כינרת)" ושירים של מאיר אריאל, רבי נחמן וביאליק, יהיה אפילו שיר מקורי אחד שלי.

בחרתי להוציא את "משפחת צנעני" כי הוא מיצג את המשפחתיות הספרדית הנינוחה – אשר איננה חפה מקריזות וחיכוכים אבל בכ"ז יודעת לקבל את השבת ואת האחר באהבה. השיר הזה הוא שיר הנושא של סרט שיצא באמצע שנות השבעים בכיכובו של יוסף שילוח ז"ל וגבי עמרני יבדל לחיים ארוכים וטובים. החלטתי לחדש אותו ולהוסיף בסופו את תפילת ההבדלה של סבא שלי כפי שהוקלטה בסלון שלנו בשדרות לפני 35 שנים.