כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    תגובות (3)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      15/2/11 06:57:
    מרתק, כיכבתי :)
      9/2/11 08:21:
    "ארעיות היא האמת לאמיתה בכל עולמות האלים ובני האדם."
      9/2/11 06:17:
    השיר מקסים ואהבתי את הסיפור ומוסר השכל שהשיר מביא לנו.

    גוטמי הצנומה וזרע החרדל

    3 תגובות   יום שלישי, 8/2/11, 22:34

    ''

     

    בתמונה- נזיר שוטף את עצמו בנהר לאחר טקס שריפת גופה. נפאל 1988.

     

     

    אני ממשיך בפרויקט איסוף מקורות ספרותיים הקשורים לאובדן ושכול. הפעם סיפור שמוכר במספר גרסאות אך זו הגירסה הטובה לדעתי. אני לא יודע את המקור המדויק ומי תרגם.

     

    גוטמי הצנומה וזרע החרדל

     

    היא נולדה במשפחה עניה בסוואטהי.

    שמה היה גוטאמי-טיסה

    אך משום שגופה היה צנום מאד

    כינו אותה 'גוטמי הצנומה'.

    כאשר הצטרפה לבית משפחת בעלה

    לעגו לה וכינו אותה "הבת למשפחה עניה".

    ואז ילדה בן

    ומאז בואו התיחסו אליה בכבוד.

    אבל בנה, כשהתרוצץ הלוך ושוב

    במשחקיו--מצא את מותו.

    צער -עד -לסף -שגעון התעורר בה.

    היא חשבה: " בעבר היתה מנת חלקי חרפה

    אבל מאז הולדת בני זכיתי לכבוד.

    קרובים אלו ינסו עתה לקחת את בני

    כדי לחשוף את גופתו לעיני כל (באיזור שריפת הגופות)."

    בכוח הצער-עד-לסף-השיגעון שהתעורר בה

    לקחה את הגופה המתה על מתניה

    ושוטטה בעיר מדלתו של בית לדלתו של בית בהתחננה:

    "הבו תרופה לבני!"

    אנשים חירפו אותה: "מה התועלת בתרופה?"

    היא לא הבינה את שאמרו לה.

    איש חכם שראה אותה חשב:

    "רוחה של אישה זו נתערערה מצער על בנה.

    הבודהא בעל עשרת הכוחות ידע מה התרופה הנחוצה לה".

    אמר לה: אמא, גשי נא אל המבורך הניעור

    ובקשי ממנו תרופה לבנך".

    היא הלכה אל המשכן

    בזמן לימוד הדהרמה, ואמרה:

    "המבורך, אנא תן לי תרופה לבני!"

    המבורך, בראותו את מצבה, אמר:

    "לכי, הכנסי העירה,

    וכשתמצאי בית שלא ידע מוות מימיו

    הביאי ממנו זרע –של –חרדל".

    "טוב, אדוני" השיבה.

    בשמחה נכנסה העירה ופנתה אל הבית הראשון

    'המבורך ביקש זרע של חרדל

    כדי להכין ממנו תרופה לבני.

    אם בית זה לא ידע מוות מימיו

    תנו נא לי זרע של חרדל".

    "מי יוכל למנות את מספר המתים אצלנו?"

    "אם כן, ישאר הזרע כאן. אין לי צורך בו".

    הלכה אל הבית השני, אל השלישי,

    השגעון סר ממנה ורוחה שבה ונכונה בה-

    הודות לכוחו של הבודהא.

    היא חשבה: " כך יהיה הדבר בכל העיר.

    בכוח חמלתו של המבורך ודאגתו לי

    זה מה שאראה בכל מקום'.

    ברוחה התעוררה תחושת בהילות:

    היא הלכה אל שדה-שריפת-הגוויות וכיסתה שם את בנה.

    היא אמרה בקול את הדברים הללו:

    "אין זו אמת-של-כפר-אחד-בלבד

    אין זו אמת-של-משפחה-אחת-בלבד.

    ארעיות היא האמת לאמיתה בכל עולמות האלים ובני האדם."

     

    באמרה זו חזרה אל המבורך.

    שאל אותה המורה: "האם הבאת, גוטמי, את זרע החרדל?"

    "תם ונשלם, אדוני, עניין זרע החרדל," השיבה

    "אכן השבת אותי לאיתני".

    ואז אמר המורה את הדברים הללו:

    "אדם שרוחו נצמדת בעווית

    לצאצאים או לרכוש

    עתיד להסחף ידי המוות אשר מגיח

    כשטפון אדיר אל עיר נמה".

    כשסיים ביקשה גוטמי את רשותו של המורה לפנות לחיי פרישות.

    המורה התיר לה לעשות זאת.

    היא חלקה כבוד למורה בהשתחוותה שלוש פעמים

    הצטרפה לקהילת נזירות

    וזכתה להמנות עליהן.

    זמן לא רב לאחר מכן, בעשותה את מעשיה בתשומת לב

    זכתה להבנה מעמיקה והולכת והייתה לארהאט

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      אילן שריף
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין