הפעם אני מתכוונת

לשכב לי לבד על הגב

להביט לעננים

ישר באישונים

בריכוז המתבקש

במרווחים הנכונים

לקלוע לי לאט לאט

צמות על כל הראש

וזה לא מענין אם תדרוש או תפרוש

לקשור ולפרום

לרקוד בעירום

כשאני צמודה למיטה

וזה לא מעניין

אם תחשוב שאני שרוטה

אם אני צובעת לך את החיים באינטנסיביות שקטה

אם תאבד איתי את השליטה

אם תשדרג איתי את השיטה

או שסתם לא תבין

מאיפה באתי,

אני והאנטומיה הזאת שלי

שתחשוב 

אם היה בשבילך

בשבילי,

מטושטש או בהיר,

אם שווה את המחיר,

לא מעניין

לא רלוונטי

פתאום אני אהיה בעד

ואחר כך אני אהיה אנטי

אצרח

ואצחק,

אמציא מחדש את חוקי המשחק

בו מותר לטעות ולהתחיל שוב

כי השינוי הגדול הזה

זה מה שחשוב,

ענק כמו חלל,

מפחיד כמו מפלצת,

עוטף אותי בגלימה

של אימפולסיביות נחרצת

הכי מרשים מכל זה 

הוא השינוי במחזה,

השחקנית הראשית

שהפכה ממשית

שהדמעות שלה

הן באמת מלוחות

זולגות ישר על הלחיים

בלי מסכות,

הופכת לנציב מלח

שישאר מאחור

הדובדבן המבטיח

מותר עכשיו לבחור,

אפילו רצוי...

בחירה בין הרצוי למצוי

הפיכת הקהל לחלק מהחיים,

חשבת פעם בכלל

איך הם באים

הלחצים המפחידים,

אלה שאת זורקת עכשיו החוצה מהחלון,

נישמי עמוק

הסיטי את הוילון

תיראי בצל שעל הקיר

עד כמה את גדולה

וזה בדיוק המקום

בו נעלמו

סימני השאלה....