כותרות TheMarker >
    ';

    yoram ever-hadani

    הבלוג של יורם עבר-הדני: הרהורים של קופירייטר בעבר, במאי פרסומות וסופר ילדים בהווה, ואולי גם כמה סיפורים מאחורי הקלעים...

    Golden Shower - תגובה על הכתישה של עירית לינור בסופשבוע

    69 תגובות   יום שבת, 3/11/07, 21:21

    שי גולדן הוא אחד המבקרים הרציניים והידענים בשטח ולכן הופתעתי מהביקורת המעט קיצונית שהופיעה בסופשבוע על אישיותה של עירית לינור.

    אפתח בסיפור אישי. באמצע שנות התשעים כשהייתי סטודנט שנה א' לקולנוע באוניברסיטת תל-אביב, הביא חגי לוי לאחד משיעורי התסריטאות את עירית לינור כדי לשמוע קצת תסריטים ולהביע את דעתה. זה כבר היה אחרי "שירת הסירנה" הספר והסרט, ואחרי "שתי שלגיות". לינור כבר היתה דמות ידועה, וכבר אז די שנויה במחלוקת, ואנחנו כמובן התרגשנו לקראת בואה.

     היא הייתה מאוד צנועה וחביבה, ישבה והגיבה לתסריטים בסבלנות ,עם דיעות מנומקות וחדות. ואז חגי ביקש ממני לקרוא לפניה ולפני הכיתה את התרגיל האחרון שכתבתי. זה היה תסריט קטן ולא משמעותי שבאחת הסצינות דובר בו על "סיגריה שלפני" ועל "סיגריה של אחרי". עירית נטשה תוך שנייה את הממלכתיות הנחמדה ובלי לחשוב רגע הזדעקה: "זה גנוב! סיגריה של לפני וסיגריה של אחרי זה שלי, זה מתוך שתי שלגיות!!!"   באחת התמעטה הסלבריטי הנחשבת והפכה לילדונת חסרת ביטחון המאוימת מתרגיל של סטודנט שנה א'.    

    הסיפור הקטן הזה נותן אולי הסבר מדוע שי גולדן כל כך רוצה בכישלונה של עירית לינור. משהו באגו המעט ילדותי הזה, ברצונה הכמעט נואש להטביע חותם, אולי מקשה עליו. אבל פתחתי בסיפור דווקא כדי להגיד שנורא קל להיתפס לעניינים אישיותיים כאלה ואחרים ולתייג את לינור למגירות הצרות אליה מנסה גולדן לדחוס אותה.    במיוחד מוזרה התאווה של גולדן לנשל את לינור ממדרגת ה"יוצר" הנשגבת כל כך בעיניו. אתה שומע אותו מזדעק מבין השורות ובתוכן: היא? יוצרת? איך היא מעיזה?   

    פעם הזדמנתי להרצאה של פרנסיס פורד קופולה בפני סטודנטים. בתשובה לשאלה מהי יצירה בעיניו הוא ענה: היום אין כבר יצירה כי הכל הומצא. היצירה היחידה העומדת בפנינו היא חיבור מקורי בין אלמנטים. אני מרבה לצטט את האמירה הזו כי ככל שעוברות השנים אני מגלה שהיא הופכת לנכונה יותר ויותר.

     נכון. עירית לינור היא לא איאן מקיואן וגם לא דוד גרוסמן. אבל עולם התקשורת הופך אט אט ממדף מגירות נוקשה לחלל רב מימדי שבו העולמות משיקים זה לזה ואפילו מכילים זה את זה. כן. מעניין את לינור לתרגם את דיקנס ולדבר ברדיו ולעשות דרמה, ואפילו לביים אותה. ואין ספק שתחום הביניים שנוצר בין תרבות גבוהה ממש לבין תרבות ההמונים יוצר פעמים רבות קושי אצל מבקרים.  

    החיבור בין המילה "יצירה" שאולי מתאימה לדה ווינצ'י ולקופולה, עם הגשת תוכנית ברדיו או עם טור שעוסק בתחת של הריסון פורד, קשה לגולדן, אבל הוא צריך להבין שעולם התרבות והתקשורת אינו שחור ולבן, יש בה גוונים רבים ושונים,  ובתוך התרבות הפופולרית ההגדרה יוצר נתפרה עבור אנשים כמו עירית לינור. גולדן יכול להביע דיעה על איכות יצירתה של עירית לינור, זו זכותו, אבל להגיד שהיא אינה יוצרת ושהיא חשובה רק בעיני עצמה, זה כבר תמוה.

    גם גולדן עצמו לא כותב בוושיגטון פוסט אלא על הסדרה של עירית לינור במעריב. בביצתנו אנו חיים, ובתוכה לינור היא האמא של היוצרות.   

    לעניות דעתי דווקא היופי של דמוקרטיית המידע המקיפה אותנו היא שאדם יכול ביום אחד ללהג על כמה הריסון פורד חתיך, ביום שני לירות דיעות פשיסטיות בתוכנית רדיו וביום השלישי לביים דרמת טלוויזיה קלילה. לא צריך להיות איש רנסאנס, מספיק להיות איש עם כמה פנים שאוהב לעשות, ועירית לינור עושה הרבה, וסך עשייתה משמעותי הרבה יותר מכפי שגולדן גורס.  אני זוכר שכשלינור ביימה בפעם הראשונה את "חתולות הרעם", דרמה מתוך "סיפורים קצרים על אהבה", עד כמה ייחלו הכל לכשלונה. באיזה צמא רצתה התעשייה לשמוע עד כמה היא לא מבינה מהחיים שלה ועד כמה בעצם היה זה הצלם שביים את הכל, והיא סתם מנסה לחבוש כובע לא שלה, "איך היא מעיזה" רעם הסב-טקסט בשיחות המסדרון.

    הסיפור חזר על עצמו בסדרה "בנות בראון", שגולדן מוצא אותה יומרנית, אין לי ספק שאם גולדן היה רואה אותה בלי לדעת שלינור עומדת מאחוריה הוא היה צופה בדרמה קלילה ומהנה וממש ממש לא יומרנית. וגם את בנות בראון ליוו, שוב אותם ריכולים מהסט, על זה שבעצם היא רק הפריעה ובנס יצא מהפרקים שהיא ביימה, ואיזה הבדל יש בין הפרקים שהיא ביימה והפרקים שהיא לא ביימה, ועד כמה היא לא מבינה מהחיים שלה. אני ממש זוכר את השיחות המזלזלות במסדרונות JCS על איזה חוסר אחריות היה זה לתת לה את מושכות הבמאי.   

    העובדה היא שעירית לינור עושה וממשיכה לעשות דברים מצוינים, ויש לה מגע זהב וכישרון גדול. זוהי פשוט עובדה, שמוכיחה את עצמה שוב ושוב פרויקט אחרי פרויקט.   

    מדבריו של גולדן משתמע שהדבר היחידי שיש ללינור הוא הצלחתה. לדעתי הצלחה היא דבר שאין לזלזל בו, אבל זה נושא אחר.

    אז מה יש בה בעירית לינור שהופך אותה לכל כך מצליחה? יש בה את הדבר החשוב ביותר. היצור האמורפי הזה שנקרא תקשורת מייחל לאנשים כמו לינור שהם מביני קונספט. יכול להיות שמקצועית לינור היא במאית טובה יותר או טובה פחות, אבל אין ספק שהיא אדם שיודע מה שהוא רוצה. היא מצליחה להגדיר קונספט והיא יודעת להעביר אותו הלאה. אם זה ברדיו, בתרגום, בספר או בדרמת טלוויזיה, כל אלה כבר כלים. חשובה ראיית המקארו אותה יש ללינור בגדול. 

    גולדן נועץ מסמר אחרון בארון הטיעונים המוזר שלו, כשבמשפט אחד הוא אומר: "יוצר בעיני מי?" ובאותו מאמר נותן שורה של תגובות אלמוניות של אנשים "קרובים אליו" שביקש מהם להגדיר את לינור. כל התגובות, איזו הפתעה, מגדפות את לינור שהיא פלצנית מאוסה והשד יודע מה. גולדן אפילו הרחיק עד שהישווה בעקיפין את יצירתה של לינור למוקוס ירוק מהאף, ולכן הוא גם זכה לכותרת בראש פוסט זה. בעיני מי היא לא יוצרת? בעיני גולדן עצמו? בעיני המעגל הקרוב לגולדן שממילא כותש אותה יומיום ושמח לראות את שיחת הסלון שלו מודפסת בעיתון רב תפוצה?  

    יכול להיות שעירית לינור היא אדם בעל צדדים לא נעימים, יכול להיות שהיא מלאה בעצמה ויכול להיות שעוד בתיכון היא לא הייתה הכי אהובה בכיתה. אבל אין ספק שעירית לינור היא יוצרת ואפילו יוצרת משמעותית. ואפילו שי גולדן לא יכול לקחת את זה ממנה.  

    דרג את התוכן:

      תגובות (67)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/8/11 23:10:
      מסכימה עם כל מילה! *
        19/11/07 09:00:

       

      צטט: לדעתי 2007-11-17 09:50:51

      מעניקה לך כוכב ענק

      תודה גדולה

        17/11/07 09:50:

      מעניקה לך כוכב ענק

        15/11/07 15:45:

       

      צטט: galitelaviv 2007-11-15 15:22:23

       

      צטט: יורם עבר-הדני 2007-11-04 20:41:37

       

      צטט: בתיה בכר 2007-11-04 12:25:45

       

      צטט: galitelaviv 2007-11-04 11:10:26

      מסכימה עם הקביעה הכללית - לא משנה מהי או מיהי עירית לינור, אף אחד לא שם את שי גולדן לשופט מיהו יוצר מצליח או מהם הפרמטרים להיחשב לכזה. במיוחד נכון הדבר לאור העובדה ששי גולדן עצמו לא עשה מספיק כדי לזכות בזכות הזו, אם בכלל יש למישהו את הזכות לשפוט. נדמה לי שהמשפט "הפוסל במומו פוסל" יפה לשעה שכזו. כשהביקורת מקבלת גוון אישי, קשה שלא לתהות מה מרגיש שי גולדן באמת, כשהוא נשאר עם עצמו בין ארבעה קירות, בלי מחשב לתקתק עליו ביקורות.

      אז זהו, ששמו את שי גולדן כדי שיכתוב את דעתו, לומר מה הוא חושב על יצירתה של לינור. מישהו כאן באמת קרא את המאמר, כלומר ממש קרא? נדמה לי שכתוב שם " על טעמי בלבד כאזרח במדינת התרבות". ובכל זאת, שי גולדן עשה כמה דברים בקריירה שלו.

      בתיה, לדעתי שי גולדן הוא אחד המבקרים היותר רציניים שיש וההערכה שלי אליו גדולה. אבל הביקורת הזו הכעיסה אותי דווקא בגלל שהיא כאילו לא ביקורת. היא עושה מין ניתוח נפשי לסיבות מדוע לינור יוצרת, ועקב הסיבות הללו הוא קובע שהיא לא לגיטימית. ואני חושב שהוא טועה. אני חושב שהיא לגיטימית לגמרי ויותר מכך. רוצה לכתוב ביקורת קטלנית על משמרת, בבקשה, לא הייתי טורח לכתוב פוסט כל כך ארוך, אבל הביקורת הזו היתה מין יצור כלאיים מתנשא. לדעתי.

      בדיוק. כמה נכון ככה פשוט. שי גולדן לדעתי פועל בחלל שבו בשם הביקורת נכתבים דברים שאין להם ולו פיסת קשר קלוש עם ענייניות. רוצה לכתוב ביקורת? אין בעיה - כתוב ביקורת על המוצר ולא על היוצר. מה עניינך מה מצבה הרגשי של היוצרת, מיהי ומה עבר עליה בזמן תהליך היצירה? אלא אם כן יש לך שם עניין, ואז מקומו לא בטור ביקורתי שאתה אמור לכתוב בפן מקצועי. אפשר אולי להתקשר אליה, להציע לה כוס קפה וחוות דעת אישית. או שתקבל או שלא.

      חייב לסייג פה ולהגיד שדווקא מאוד מעניין הסיבות למהלך היצירה, כל עוד בסופו של דבר המסקנה היא דה לגיטימציה בגלל הסיבות הללו. אני חושב שיותר מלגיטימי שמבקר רציני יעסוק הן באקלים החברתי סביב היוצר והן בסיבות ליצירה. זה נורא מעניין, וזה גם משמעותי. לעניות דעתי 

        15/11/07 15:22:

       

      צטט: יורם עבר-הדני 2007-11-04 20:41:37

       

      צטט: בתיה בכר 2007-11-04 12:25:45

       

      צטט: galitelaviv 2007-11-04 11:10:26

      מסכימה עם הקביעה הכללית - לא משנה מהי או מיהי עירית לינור, אף אחד לא שם את שי גולדן לשופט מיהו יוצר מצליח או מהם הפרמטרים להיחשב לכזה. במיוחד נכון הדבר לאור העובדה ששי גולדן עצמו לא עשה מספיק כדי לזכות בזכות הזו, אם בכלל יש למישהו את הזכות לשפוט. נדמה לי שהמשפט "הפוסל במומו פוסל" יפה לשעה שכזו. כשהביקורת מקבלת גוון אישי, קשה שלא לתהות מה מרגיש שי גולדן באמת, כשהוא נשאר עם עצמו בין ארבעה קירות, בלי מחשב לתקתק עליו ביקורות.

      אז זהו, ששמו את שי גולדן כדי שיכתוב את דעתו, לומר מה הוא חושב על יצירתה של לינור. מישהו כאן באמת קרא את המאמר, כלומר ממש קרא? נדמה לי שכתוב שם " על טעמי בלבד כאזרח במדינת התרבות". ובכל זאת, שי גולדן עשה כמה דברים בקריירה שלו.

      בתיה, לדעתי שי גולדן הוא אחד המבקרים היותר רציניים שיש וההערכה שלי אליו גדולה. אבל הביקורת הזו הכעיסה אותי דווקא בגלל שהיא כאילו לא ביקורת. היא עושה מין ניתוח נפשי לסיבות מדוע לינור יוצרת, ועקב הסיבות הללו הוא קובע שהיא לא לגיטימית. ואני חושב שהוא טועה. אני חושב שהיא לגיטימית לגמרי ויותר מכך. רוצה לכתוב ביקורת קטלנית על משמרת, בבקשה, לא הייתי טורח לכתוב פוסט כל כך ארוך, אבל הביקורת הזו היתה מין יצור כלאיים מתנשא. לדעתי.

      בדיוק. כמה נכון ככה פשוט. שי גולדן לדעתי פועל בחלל שבו בשם הביקורת נכתבים דברים שאין להם ולו פיסת קשר קלוש עם ענייניות. רוצה לכתוב ביקורת? אין בעיה - כתוב ביקורת על המוצר ולא על היוצר. מה עניינך מה מצבה הרגשי של היוצרת, מיהי ומה עבר עליה בזמן תהליך היצירה? אלא אם כן יש לך שם עניין, ואז מקומו לא בטור ביקורתי שאתה אמור לכתוב בפן מקצועי. אפשר אולי להתקשר אליה, להציע לה כוס קפה וחוות דעת אישית. או שתקבל או שלא.

        12/11/07 03:00:

      אם היית טורח לקרוא את תגובותי הקודמות, היית רואה שתגובתי אינה אימפולסיבית וחלק ממשנה סדורה. ההשתלחות שאתה כה יוצא נגדה, היתה דווקא כנגד עירית לינור. זכותה כאדם פרטי לבקר את הארץ או גדעון לוי.

       

      אין שום קשר ליצירתה אם כאדם פרטי היא בחרה לבקר מישהו או לבטא עמדה פוליטית. לכן, ההשתלחות בה והביקורת הלא עניינית היא שלך.

       

      אם היית נאמן באמת למה שאת יוצא נגדו, היית יוצא נגד גולדן שהתשלח ביוצרת בצורה משתלחת במקום לבקר את היצירה שלה.

       

      הבעיה היא שמה שמפריע לך, זה לא היצירה של לינור אלא העמדות הפוליטיות שלה. לא התייחסת במילה אחת לטענה עניינית. בסך הכל הצדקת את ההשתלחות הבוטה בעירית לינור כיוצרת, בכך שהיא ביקרה את עיתון הארץ כאדם פרטי.

        11/11/07 15:16:

       

      צטט: עדי דורון 2007-11-11 12:06:11

      אז מכל הנאום שלך, בעיקר מה שמפריע לך זה שלינור מעיזה לבקר את גדעון לוי והארץ. ואם היא הייתה משתחלת בצופה, זה היה דווקא בסדר?

       

      ביטאת את לב העניין: הדעות הפוליטיות שלה מעצבנות אותך. זכותך.

      קצת הבנת הנקרא ותגובה קצת פחות נחרצת ואימפולסיבית לא היו מזיקות לך.

      בדיוק על זה כתבתי,עם ובלי קשר לעירית לינור.וספציפית,ההשתלחות הדמגוגית והאגרסיוית בגדעון לוי ו'הארץ',אותה הבאתי כדוגמה,היא בדיוק המהות של התופעה,ושל מייצגתה הנאמנה,לינור.

        11/11/07 12:06:

      אז מכל הנאום שלך, בעיקר מה שמפריע לך זה שלינור מעיזה לבקר את גדעון לוי והארץ. ואם היא הייתה משתחלת בצופה, זה היה דווקא בסדר?

       

      ביטאת את לב העניין: הדעות הפוליטיות שלה מעצבנות אותך. זכותך.

        11/11/07 02:32:

      לא קראתי את הכתבה המדוברת ואני לא מכיר אישית את הנפשות הפועלות,אבל אני רוצה לשחרר כאן כמה מילים על התופעה,הבעייתית ביסודה והבעייתית במה שהיא מייצגת,המתקראת עירית לינור.

       דיבור היתר האופייני כל-כך בנוף התרבותי שלנו.הקלות הבלתי נסבלת של שחרור מילים למרחב,הבוטות נטולת המעצוריםהגובלת לא פעם באלימות,הנחרצות ללא סייג שיצרניי הטקסט הבכירים בשוק נוקטים בה בלי כל הרהור שני ובקרה עצמית.זה לא רק 'ONE' וגאיידמק והבהמות של בית''ר.זה לא רק דנקנר וטומי לפיד.זה גם פרשני ספורט שמדברים על כוכבי על מופלאים כאילו הם אפסים,אחרי משחק לא מוצלח.זה עורכי תוכן שמכניסים את הסינקים הכי ביוביים לגוף הכתבה,זה פרסומאים שמכניסים תכנים סקסיסטיים הגובלים בפדופיליה למוצריהם וזה גם עיתונאית,ובעלת טור,ופובליציסטית,וסופרת,ומתרגמת,ותסריטאית,ובמאית(איפה לעזאזל החתירה למקצוענות ולמצויינות,איפה?),שמותר לה להשתלח מתי שהיא רוצה,במי שבא ואיך שבא לה,ע''ע גדעון לוי ועיתון הארץ.

      פרנסיס פורד קופולה הוא גאון.את דבריו הוא מבטא דרך סרטיו המופלאים.

      עירית לינור היא לא גאון,מה לעשות.היא כותבת כשרונית ופעלתנית,שהשתן מזמן עלה לה לראש,ושממרומי יומרותיה האמנותיות,היא משפריצה מילים של חול ומאמינה שזה זהב.אכן,גולדן שאוור(יצא לי בטעות מין משחק מילים כזה,לסיום.אולי אהיה קופי רייטר). 

       

        10/11/07 17:09:

       

      צטט: st_s 2007-11-10 10:34:12

      בקריאה חוזרת של הויכוח בינינו יורם, אני רואה שבדרכי לנסות להעביר את הנקודה אותה רציתי להבהיר, עשיתי דברים דומים למה שהתקוממתי עליהם ופגעתי. בך.

      אז לא נותר לי אלא להתנצל מקרב ליבי. זו ממש לא היתה הכוונה ואיתך הסליחה.

       

      אסתי

      מקבל את ההתנצלות באהבה.

        10/11/07 10:34:

      בקריאה חוזרת של הויכוח בינינו יורם, אני רואה שבדרכי לנסות להעביר את הנקודה אותה רציתי להבהיר, עשיתי דברים דומים למה שהתקוממתי עליהם ופגעתי. בך.

      אז לא נותר לי אלא להתנצל מקרב ליבי. זו ממש לא היתה הכוונה ואיתך הסליחה.

       

      אסתי

        10/11/07 03:35:

      מסכימה שהגבול נחצה ואני חושבת שלא מדובר כאן באיזו בחינה אינטלקטואלית הנוגעת לשורשים הפסיכולוגיים שהביאו את לינור ליצור. דובר בסוג של אגרופים לבטן ונסיון לחטוף כתר של יוצרת. היא עבדה מספיק קשה כדי שלא יקחו לה את התואר שהיא יותר מראוייה לו.

       

      תדמית של יוצר בעיני היא משהו לגיטימי לבחינה אם היוצר ניסה למכור את התדמית כחלק מהעניין.

       

      למשל, בר רפאלי, (שאינה יוצרת), אבל מכיוון שנבנתה מדימוי מסויים שהיא מכרה, לגיטימי אם אדם ישאל, אם הדימוי הזה מוצדק ואם היא באמת כוכבת בינלאומית וכיצד היא בנתה לעצמה תדמית כזו או אחרת.

       

      אני לא מכירה את עירית לינור, ולא מבינה מדוע אנשים מוצאים לנכון לספר לציבור הרחב, אם היא אדם כזה או אחר. היא לא פתחה כרטיס ולא כתבה דברים אישיים או ניסתה למכור איזה תדמית לכולנו. היא כתבה וביטאה את הרעיונות שלה.

      אני בטוחה שגם לשי גולדן יהיו מספיק אנשים שיכולים לרדת עליו מבחינה אישית ולספר לכולם איזה בן אדם לא נחמד, נפוח וכו' הוא. השאלה היא האם אותו בן אדם מכר את החיים הפרטיים שלו ופתח אותם לציבור וניסה להבנות מהם, או לא.

        9/11/07 23:12:

       

      צטט: הנה אני מתחילה 2007-11-09 22:45:44

       

      אני לא חושבת שהפוסט שלך היה תוקפני אליו בכלל. הוא היה מנומק, צודק ואם כבר אז היית די פשרני ואני אסביר: למה אתה צריך להסביר מה באישיות של עירית לינור גורם לאנשים להתעצבן עליה?

       למה לנסות בכלל להבין למה גולדן חוטא לתפקידו?

      למה העובדה שהיא כזאת או אחרת בכלל קשורה לעצבים של גולדן. אם לגולדן יש עצבים, שיוציא אותם בבית. כמבקר הוא לא אמור לבקר אנשים. הוא לא פסיכולוג וגם פסיכולוג לא יושב ומתחיל לפרסם בפומבי את השיפוטיות שלו כלפי האדם.

       

      גולדן אמור היה לכתוב ביקורת על יצירה מסויימת או על כמה יצירות והוא כשל לעשות זאת. הוא לא היה מנומק, הוא לא היה ענייני ואפילו לא טרח לכסות בתחכום את הדרך שבה הוא ניסה לעשות לה א-לגיטימציה כיוצרת. גולדן חיפש לפגוע. אסתי רצתה להכשיר את השרץ ולאפשר את הניגוח האישי הזה (או לתת לו לגיטימציה).

      אני חייב להעיר בהקשר זה שדווקא הסיבות הפסיכולוגיות החברתיות והתקשורתיות שגורמות לאדם ליצור ולתדמית שלו יכולות להיות מאוד מעניינות, ולגיטימי לעסוק בהן. בעניין עירית לינור היה גבול שנחצה, כך נראה לי.
        9/11/07 22:45:

       

      צטט: יורם עבר-הדני 2007-11-09 12:08:01

       

      צטט: הנה אני מתחילה 2007-11-09 11:33:09

      יורם, למקרה שנרתעת מעט מאסתי והתוקפנות שבה היא מנגחת כל מי שלא מסכים עם גולדן, שתדע שעוד יצאת בזול.

      אותי היא רדפה לבלוג שלי והשאירה תגובה ארסית בלי להתייחס בכלל לתוכן הפוסט, רק כי הבעתי את הערכתי לעירית לינור, ליצירה שלה ואת חוסר הסכמתי לדברי גולדן.

       

      לא אני ולא אתה הראשונה שזוכים להינות מהבריונות של אסתי.

      אם גולדן הגיב בכזו אצילות לפוסט די תוקפני אליו, אז גם אגיד שמקובלת עליי ביקורת, ואני מאמין שהצלחתי לענות היטב. ובשורה התחתונה אני לא כועס.

      אני לא חושבת שהפוסט שלך היה תוקפני אליו בכלל. הוא היה מנומק, צודק ואם כבר אז היית די פשרני ואני אסביר: למה אתה צריך להסביר מה באישיות של עירית לינור גורם לאנשים להתעצבן עליה?

       למה לנסות בכלל להבין למה גולדן חוטא לתפקידו?

      למה העובדה שהיא כזאת או אחרת בכלל קשורה לעצבים של גולדן. אם לגולדן יש עצבים, שיוציא אותם בבית. כמבקר הוא לא אמור לבקר אנשים. הוא לא פסיכולוג וגם פסיכולוג לא יושב ומתחיל לפרסם בפומבי את השיפוטיות שלו כלפי האדם.

       

      גולדן אמור היה לכתוב ביקורת על יצירה מסויימת או על כמה יצירות והוא כשל לעשות זאת. הוא לא היה מנומק, הוא לא היה ענייני ואפילו לא טרח לכסות בתחכום את הדרך שבה הוא ניסה לעשות לה א-לגיטימציה כיוצרת. גולדן חיפש לפגוע. אסתי רצתה להכשיר את השרץ ולאפשר את הניגוח האישי הזה (או לתת לו לגיטימציה).

       

      לגבי מה שכתבתי על הביריונות של אסתי:

      הארס של אסתי יכול לגרום לאנשים להתקפל, אבל הוא לא במקום, וכדאי שתדע שחצי מהקפה ספג ממנה את הארס הזה בהמון הזדמנויות, כך שלא מתגובותיה, אתה צריך להסיק לגבי הפוסטים שלך.

        9/11/07 12:14:

       

      צטט: עדי דורון 2007-11-03 23:53:50

      נשמע לי שגולדן קצת מקנא ומנסה למתג את עצמו כמשהו יותר איכותי על חשבון ירידה על יוצרת מוכשרת.

      נראה לי גם שה"חברים" שלו הם בעיקר פרי דמיונו.

      בכל מקרה, היא בהחלט יוצרת והזלזול הזה בישראל בכל מי שמצליח, מתחיל להצחין.

       אתה מכיר את גולדן בכלל?

      אתה יודע מה הוא עשה אי פעם? מה הוא כתב? איזו קריירה יש לו?

       

      צטט: st_s 2007-11-05 22:41:24

      וואני לא נכנסת לקטע המתלהם/מתחסד של דעותיה הפוליטיות והחברתיות כי זה לא רלוונטי לפוסט שלך

      צטט: st_s 2007-11-05 23:12:07

       

      צטט: kerenshemesh 2007-11-05 23:02:48

      יורם יקירי

      מסכימה עם כל מילה. לא ברור לי מה רצה שי גולדן לאמר במאמר הביקורת שלו חוץ מלמתוח ביקורת על אישיותה של לינור.

      רגע קרן שאני אבין,

      את מנסה להגיד שהיא גאון עירית לינור?

      שיצירתה מופלאה?

      צטט: st_s 2007-11-06 08:10:19

       

       יוצאת בסוף מסה שלמה שהיא חלקה רכילות צהבהבה וחלקה היטפלות לדמותו של כותב.

       

      כי שוב מה שיצא לך הוא אוסף הגיגים על דמותו של של שי גולדן (במקרה דנן) + ניתוחים בשקל של המניעים למעשיו 

       

      אני קורא ומשתומם על התוקפנות, ההשמצות, ונסיונות הלעג האישיים של הגברת אסתי סגל.

       

      לא מכיר את שי גולדן ולא מעניינת אותי הקריירה שלו. כשהוא אמור לכתוב ביקורת טלויזיה/ ספרות וכו', אין לזה שום קשר לאישיות של היוצר ואם הוא מעוניין לנתח פסיכולוגית ולהשמיץ את היוצרת ברמה האישית, הוא צריך להיות מודע לזה, שאנשים ישימו לב שזה מה שהוא עושה ויתהו אם הוא מנסה להיבנות מכך ולמתג את עצמו כמשהו איכותי ונשגב יותר.

       

      שינאת המצליחים בישראל, עוברת גבולות ולצערי, שי גולדן בביקורת (?) שלו, הביא דוגמא מאלפת לכך.

       

      קרן נויבך הביעה את עמדתה הצנועה, וגברת סגל נוזפת בה, כותב הבלוג, בכישרון רב, יש לציין, מסביר מה הבעיה עם ה"ביקורת" (?) של שי גולדן והגברת בוחרת להתחיל לרדת על הטקסט "ניתוחים בשקל", "אוסף הגיגים", "רכילות צהבהבה".

      לא יתכן שמישהו יסבור שיצירתה של לינור היא "מופלאה".

       

      רמות האגרסיות כאן אומרת דרשני, גברת סגל.

       

      אקנח באבסורד הכי בולט בטקסט של אותה גברת סגל:

       וואני לא נכנסת לקטע המתלהם/מתחסד של דעותיה הפוליטיות והחברתיות כי זה לא רלוונטי לפוסט שלך

      גברת סגל, רוצה לספר לכם שהיא עולה על הרמה הנמוכה של להכניס לביקורת העניינית שלה את הדעות הפוליטיות והחברתיות של עירית לינור. אבל היא באותה נשימה, מלעיגה את אותן הדעות ואומרת שהם: מתלהמות ומתחסדות. 

      אני חושב שברור לכל מתבונן מהצד, מי כאן המתלהם והמתחסד.

        9/11/07 12:08:

       

      צטט: הנה אני מתחילה 2007-11-09 11:33:09

      יורם, למקרה שנרתעת מעט מאסתי והתוקפנות שבה היא מנגחת כל מי שלא מסכים עם גולדן, שתדע שעוד יצאת בזול.

      אותי היא רדפה לבלוג שלי והשאירה תגובה ארסית בלי להתייחס בכלל לתוכן הפוסט, רק כי הבעתי את הערכתי לעירית לינור, ליצירה שלה ואת חוסר הסכמתי לדברי גולדן.

       

      לא אני ולא אתה הראשונה שזוכים להינות מהבריונות של אסתי.

      אם גולדן הגיב בכזו אצילות לפוסט די תוקפני אליו, אז גם אגיד שמקובלת עליי ביקורת, ואני מאמין שהצלחתי לענות היטב. ובשורה התחתונה אני לא כועס.

        9/11/07 11:33:

      יורם, למקרה שנרתעת מעט מאסתי והתוקפנות שבה היא מנגחת כל מי שלא מסכים עם גולדן, שתדע שעוד יצאת בזול.

      אותי היא רדפה לבלוג שלי והשאירה תגובה ארסית בלי להתייחס בכלל לתוכן הפוסט, רק כי הבעתי את הערכתי לעירית לינור, ליצירה שלה ואת חוסר הסכמתי לדברי גולדן.

       

      לא אני ולא אתה הראשונה שזוכים להינות מהבריונות של אסתי.

        7/11/07 22:26:

       

      צטט: גולדנברג 2007-11-07 17:45:21

       

       

      אני מאד רוצה לעשות טראקבק ואין לי מושג איך -

      בכל מקרה -

      http://www.notes.co.il/chelli/38074.asp?p=0

      העירית לינור הזאת 

       

      חלי, תודה גדולה

      היה כיף לקרוא מזוית אישית של היכרות של שנים,

      בלי הצטעצעות בגובה העיניים. ממליץ לכולם.

        7/11/07 22:18:

       

      צטט: gone with the 2007-11-06 23:10:13

      רציתי לומר, יורם, שהביקורת שלך לגיטימית. בכלל, אין לי שום בעיה עם קריאת טקסט ואיתגורו באמצעות טקסט אחר. ביקורת היא עניין לגיטימי. הוצאתי ממנה, הרי, את מטה לחמי בעבר.

       

      ולמרות שחשתי שלא עמדת על דבריי כהלכה ולא ירדת לסוף כוונתי בכתיבת המאמר - עדיין, אין מדובר בבעיה שלך. אם כבר, שלי. מרגע שכתבתי טקסט והעמדתי אותו למבחן הקורא - אני לא מצפה לרגע למצוא הרמוניה מושלמת בין כוונתי בחיבור הטקסט לבין הפרשנות שלו על ידי הקורא.

       

      ונכון, גם, שניכר שכמעט ואף אחד מהמגיבים לפוסט הזה לא קרא את המאמר - ועדיין: גם דעתם וזכותם לדעה זאת, לגיטימים לחלוטין בעיניי. זהו שדה התקשורת - ועל המתח בין הפרשנות לכוונת המחבר כבר נכתבו הררי מילים - ואף אני תרמתי את הגבעונת שלי אך בשבוע שעבר (באותה במה של "מעריב") - אז לא אנדנד.

       

      ובאותה מידה שדבריך והפרשנות שלך של "מניעיי הפסיכולוגיים" (וכי למה שארצה בכישלונה של לינור? ומדוע תחשוב שאני, בדומה לך מן העבר, סולד ממנה בשל היותה שנויה במחלוקת? והרי אני עצמי שנוי במחלוקת. היא הנותנת - פתיל התגובות של חלק מהקוראים פה, שלתחושתי באו יותר לקלס אותי מאשר להלל אותך. וזה, כאמור, בסדר גמור. כל עוד זה נעשה בשפה הוגנת, אדרבא ואדרבא. במאמר, כתבתי למעשה: "אני ער לקיומה הציבורי ואדיש לפועלה". לינור אינה מעוררת בי רגשות שליליים. וכן, גם יצירתה לא. יצירתה בינונית מאוד בעיניי - אבל לא נתווכח פה על טעם וריח ושיפוט אסתטי, הלא כן? הרי אינך כופר בזכותי לטעם ספרותי וטלויזיוני שונה משלך, הלא כן נוסף?) מחמיצים בעיניי לחלוטין את הטקסט - עדיין: אז מה? אז מחמיצים. אלוהים יודע, כמה פעמים אני החמצתי בחיי טקסטים וכוונות מחבריהם.

       

      רציתי להעיר רק שהטקסט על לינור - שוב...לפחות מהמקום ממנו אני כתבתי - כלל לא ניסה לערער על הלגיטימיות שלה כיוצרת (כי אם לבחון אותה) וגם היה פרטי מאוד בעניין שיפוטי את עבודתה (כתבתי שם שיש רבים מאוד שמעריכים ונהנים מעבודתה, ושאני אינני אחד מהם. וכתבתי שם שזו רק דעתי - ושבדיוק במידה בה כל אחד זכאי לדעתו, גם אני זכאי לשלי). ועוד חשוב לי להעיר כאן (לטובת כל אלה שלא קראו בטקסט שלי) שעניינו היה דימוייה התקשורתי של לינור והדרך בה מלאכתה והדרך בה זו נתפסת על ידי הקהל סובלים מפער שאינו ניתן לגישור. והפער הזה, המתח הזה, בין מעשיו של האדם לבין האופן בו אלה נתפשים על ידי הקהל - היה נושא הטקסט.

       

      מצחיק, משהו, אני עצמי נופל לא אחת קורבן לפער בין מעשיי לדימויי, בין האני הפרטי שלי (אותו "אני" פרטי של לינור אליו כיוון יורם בדוגמא מהמפגש איתה) לבין האני המתוקשר שלי, החשוף לציבור. הפער ביני האדם לפרסונה הכותבת שלי גדול מאוד. וגם כאן: אז מה? בעיה שלי. אז אני אינני האדם שאנשים הקוראים את דבריי ומפתחים כלפיי טינה ואיבה בגינם חושבים שאני. אז מה? בעיה שלי. שלי ושלי בלבד. אין איש להאשים.

       

      לרגע אינני מרגיש שביקורת עליי ועל פועלי אינה מוצדקת - גם אם היא מסבה לי עוגמת נפש. כפי שאמרתי לאסתי בשיחתי איתה היום: "זה המשחק. ואלה מחיריו. מי שלא רוצה, לא מוכרח להשתתף בו". ואני בוחר להשתתף בו, ואני נושא בתוצאות. ולינור בוחרת להשתתף בו, והיא נושאת בתוצאות. ונדמה לי שעל זה שלושתנו - לינור, יורם ואני - מסכימים.

       

      לילה טוב.

       

      חזרתי ואנסה להגיב.  

      מאוד מעניינים דבריך על הפער בין בין מעשיו של אדם לבין האופן שבו הם נתפסים בציבור. ובמקרה של עירית לינור כמובן שהשאלה הזאת רלוונטית במיוחד. אבל נשאלת השאלה היא מיהו הציבור. יצאת מהנחה לא מדגמית שהציבור לא ממש סובל אותה, ויש לי תחושה שככל שעובר הזמן יותר ויותר לומדים להעריך אותה, אבל אין לי כלים לבדוק את זה.

      לדעתי הנגיעה של לינור בכל מיני תחומים הופכת גם הדיעה עליה למבלבלת. מי היא? המתרגמת? כותבת הספרים? אשת הרדיו? כולנו מחפשים מגירות מסודרות לשים אנשים, ולעיתים כשאנחנו לא מצליחים אנחנו מחפשים תדמיות פשוטות להיתפס בהן. אתה קראת לזה תדמית מקושקשת , אבל נדמה לי שהדרך היחידה היא לתפוס את עירית לינור כמו שהיא. גם וגם וגם. וזה לא מקושקש כי זה מה שזה. אני יודע שזו בקדרה שהיא רקחה, וזו אכן קדירה מעט מבולגנת, אבל אני חושב שקדירות מבולגנות הן משהו חדש ומרתק שהולך ונוצר סביבנו והוא לא בהכרח רע.

      ואגב, כמובן שלאף אחד אין בעלות על טעם ספרותי , וזכותך המלאה לחשוב שעבודתה בינונית. 

      בדבר אחד אכן הצלחת להטעות אותי. אני קיבלתי מדבריך את הרושם המוחלט שעירית לא ראויה להיות יוצרת. הטקסט לא נמצא מולי ואולי שגיתי בקריאתו, אבל ייתכן שהחריפות של הדברים, והנימה הפסיכולוגיסטית האישית כל כך נתנה לי תחושה כזו. (ואני שמח לשמוע ממך שטעיתי, לגבי הרצון בכשלונה, שוב הרגשתי שזה השתמע, אבל גם להיות אדיש לקיומה זה די לא נעים אם כי אני מודה פחות חמור).

      אני אולי לא מעורה במה שאירע לאני האישי שלך בשנים האחרונות, אבל לא קיבלתי את הרושם שאנשים שהסכימו עם הפוסט חיפשו אותך אישית. אבל באמת אני לא יודע. רק אולי תחשוב על זה שוב אל תאשים את עצמך שאנשים רצו לקלס אותך, ותן לי ליהנות מהספק שהם נהנו ממה שאני כתבתי. (בכל זאת חשבתי שזה כתוב לא רע...)

      ולסיכום מצאתי דבר אחד דומה בין שנינו (למרות שקטונתי) וזה החיבה לחיפוש פסיכולוגי אחרי מניעים אישיים, ותהליכים שמביאים ליצירה. אולי לכן המאמר שלך נגע לי כל כך, ולכן גם הגבתי אליו (ואם תראה את הפוסטים שלי עד היום תראה שזה פוסט ממש יוצא דופן, אני לא עוסק כלל בביקורת ובעיתונות).

      לילה טוב, ושוב תודה על תגובתך

      יורם

       

        7/11/07 17:45:

       

       

      אני מאד רוצה לעשות טראקבק ואין לי מושג איך -

      בכל מקרה -

      http://www.notes.co.il/chelli/38074.asp?p=0

      העירית לינור הזאת 

       

        7/11/07 06:54:

       

      צטט: gone with the 2007-11-06 23:10:13

      רציתי לומר, יורם, שהביקורת שלך לגיטימית. בכלל, אין לי שום בעיה עם קריאת טקסט ואיתגורו באמצעות טקסט אחר. ביקורת היא עניין לגיטימי. הוצאתי ממנה, הרי, את מטה לחמי בעבר.

       

      ולמרות שחשתי שלא עמדת על דבריי כהלכה ולא ירדת לסוף כוונתי בכתיבת המאמר - עדיין, אין מדובר בבעיה שלך. אם כבר, שלי. מרגע שכתבתי טקסט והעמדתי אותו למבחן הקורא - אני לא מצפה לרגע למצוא הרמוניה מושלמת בין כוונתי בחיבור הטקסט לבין הפרשנות שלו על ידי הקורא.

       

      ונכון, גם, שניכר שכמעט ואף אחד מהמגיבים לפוסט הזה לא קרא את המאמר - ועדיין: גם דעתם וזכותם לדעה זאת, לגיטימים לחלוטין בעיניי. זהו שדה התקשורת - ועל המתח בין הפרשנות לכוונת המחבר כבר נכתבו הררי מילים - ואף אני תרמתי את הגבעונת שלי אך בשבוע שעבר (באותה במה של "מעריב") - אז לא אנדנד.

       

      ובאותה מידה שדבריך והפרשנות שלך של "מניעיי הפסיכולוגיים" (וכי למה שארצה בכישלונה של לינור? ומדוע תחשוב שאני, בדומה לך מן העבר, סולד ממנה בשל היותה שנויה במחלוקת? והרי אני עצמי שנוי במחלוקת. היא הנותנת - פתיל התגובות של חלק מהקוראים פה, שלתחושתי באו יותר לקלס אותי מאשר להלל אותך. וזה, כאמור, בסדר גמור. כל עוד זה נעשה בשפה הוגנת, אדרבא ואדרבא. במאמר, כתבתי למעשה: "אני ער לקיומה הציבורי ואדיש לפועלה". לינור אינה מעוררת בי רגשות שליליים. וכן, גם יצירתה לא. יצירתה בינונית מאוד בעיניי - אבל לא נתווכח פה על טעם וריח ושיפוט אסתטי, הלא כן? הרי אינך כופר בזכותי לטעם ספרותי וטלויזיוני שונה משלך, הלא כן נוסף?) מחמיצים בעיניי לחלוטין את הטקסט - עדיין: אז מה? אז מחמיצים. אלוהים יודע, כמה פעמים אני החמצתי בחיי טקסטים וכוונות מחבריהם.

       

      רציתי להעיר רק שהטקסט על לינור - שוב...לפחות מהמקום ממנו אני כתבתי - כלל לא ניסה לערער על הלגיטימיות שלה כיוצרת (כי אם לבחון אותה) וגם היה פרטי מאוד בעניין שיפוטי את עבודתה (כתבתי שם שיש רבים מאוד שמעריכים ונהנים מעבודתה, ושאני אינני אחד מהם. וכתבתי שם שזו רק דעתי - ושבדיוק במידה בה כל אחד זכאי לדעתו, גם אני זכאי לשלי). ועוד חשוב לי להעיר כאן (לטובת כל אלה שלא קראו בטקסט שלי) שעניינו היה דימוייה התקשורתי של לינור והדרך בה מלאכתה והדרך בה זו נתפסת על ידי הקהל סובלים מפער שאינו ניתן לגישור. והפער הזה, המתח הזה, בין מעשיו של האדם לבין האופן בו אלה נתפשים על ידי הקהל - היה נושא הטקסט.

       

      מצחיק, משהו, אני עצמי נופל לא אחת קורבן לפער בין מעשיי לדימויי, בין האני הפרטי שלי (אותו "אני" פרטי של לינור אליו כיוון יורם בדוגמא מהמפגש איתה) לבין האני המתוקשר שלי, החשוף לציבור. הפער ביני האדם לפרסונה הכותבת שלי גדול מאוד. וגם כאן: אז מה? בעיה שלי. אז אני אינני האדם שאנשים הקוראים את דבריי ומפתחים כלפיי טינה ואיבה בגינם חושבים שאני. אז מה? בעיה שלי. שלי ושלי בלבד. אין איש להאשים.

       

      לרגע אינני מרגיש שביקורת עליי ועל פועלי אינה מוצדקת - גם אם היא מסבה לי עוגמת נפש. כפי שאמרתי לאסתי בשיחתי איתה היום: "זה המשחק. ואלה מחיריו. מי שלא רוצה, לא מוכרח להשתתף בו". ואני בוחר להשתתף בו, ואני נושא בתוצאות. ולינור בוחרת להשתתף בו, והיא נושאת בתוצאות. ונדמה לי שעל זה שלושתנו - לינור, יורם ואני - מסכימים.

       

      לילה טוב.

       

      שי היקר.

      תודה גדולה על תגובתך. אני מעריך עד מאוד את העובדה שנכנסת לפה להגיב וגם את אופי התגובה המקבלת והעמוקה. לא כל אחד היה עושה זאת, ואולי זה מעיד יותר מכל על הבנתך הגבוהה את המדיום הזה. אני רוצה גם להגיב על דבריך יותר באריכות, אבל ממש בשניות אלא מונית מחכה לי בחוץ  לקראת יום צילום,(רק נכנסתי להציץ)

      בהערכה

      יורם

        6/11/07 23:10:

      רציתי לומר, יורם, שהביקורת שלך לגיטימית. בכלל, אין לי שום בעיה עם קריאת טקסט ואיתגורו באמצעות טקסט אחר. ביקורת היא עניין לגיטימי. הוצאתי ממנה, הרי, את מטה לחמי בעבר.

       

      ולמרות שחשתי שלא עמדת על דבריי כהלכה ולא ירדת לסוף כוונתי בכתיבת המאמר - עדיין, אין מדובר בבעיה שלך. אם כבר, שלי. מרגע שכתבתי טקסט והעמדתי אותו למבחן הקורא - אני לא מצפה לרגע למצוא הרמוניה מושלמת בין כוונתי בחיבור הטקסט לבין הפרשנות שלו על ידי הקורא.

       

      ונכון, גם, שניכר שכמעט ואף אחד מהמגיבים לפוסט הזה לא קרא את המאמר - ועדיין: גם דעתם וזכותם לדעה זאת, לגיטימים לחלוטין בעיניי. זהו שדה התקשורת - ועל המתח בין הפרשנות לכוונת המחבר כבר נכתבו הררי מילים - ואף אני תרמתי את הגבעונת שלי אך בשבוע שעבר (באותה במה של "מעריב") - אז לא אנדנד.

       

      ובאותה מידה שדבריך והפרשנות שלך של "מניעיי הפסיכולוגיים" (וכי למה שארצה בכישלונה של לינור? ומדוע תחשוב שאני, בדומה לך מן העבר, סולד ממנה בשל היותה שנויה במחלוקת? והרי אני עצמי שנוי במחלוקת. היא הנותנת - פתיל התגובות של חלק מהקוראים פה, שלתחושתי באו יותר לקלס אותי מאשר להלל אותך. וזה, כאמור, בסדר גמור. כל עוד זה נעשה בשפה הוגנת, אדרבא ואדרבא. במאמר, כתבתי למעשה: "אני ער לקיומה הציבורי ואדיש לפועלה". לינור אינה מעוררת בי רגשות שליליים. וכן, גם יצירתה לא. יצירתה בינונית מאוד בעיניי - אבל לא נתווכח פה על טעם וריח ושיפוט אסתטי, הלא כן? הרי אינך כופר בזכותי לטעם ספרותי וטלויזיוני שונה משלך, הלא כן נוסף?) מחמיצים בעיניי לחלוטין את הטקסט - עדיין: אז מה? אז מחמיצים. אלוהים יודע, כמה פעמים אני החמצתי בחיי טקסטים וכוונות מחבריהם.

       

      רציתי להעיר רק שהטקסט על לינור - שוב...לפחות מהמקום ממנו אני כתבתי - כלל לא ניסה לערער על הלגיטימיות שלה כיוצרת (כי אם לבחון אותה) וגם היה פרטי מאוד בעניין שיפוטי את עבודתה (כתבתי שם שיש רבים מאוד שמעריכים ונהנים מעבודתה, ושאני אינני אחד מהם. וכתבתי שם שזו רק דעתי - ושבדיוק במידה בה כל אחד זכאי לדעתו, גם אני זכאי לשלי). ועוד חשוב לי להעיר כאן (לטובת כל אלה שלא קראו בטקסט שלי) שעניינו היה דימוייה התקשורתי של לינור והדרך בה מלאכתה והדרך בה זו נתפסת על ידי הקהל סובלים מפער שאינו ניתן לגישור. והפער הזה, המתח הזה, בין מעשיו של האדם לבין האופן בו אלה נתפשים על ידי הקהל - היה נושא הטקסט.

       

      מצחיק, משהו, אני עצמי נופל לא אחת קורבן לפער בין מעשיי לדימויי, בין האני הפרטי שלי (אותו "אני" פרטי של לינור אליו כיוון יורם בדוגמא מהמפגש איתה) לבין האני המתוקשר שלי, החשוף לציבור. הפער ביני האדם לפרסונה הכותבת שלי גדול מאוד. וגם כאן: אז מה? בעיה שלי. אז אני אינני האדם שאנשים הקוראים את דבריי ומפתחים כלפיי טינה ואיבה בגינם חושבים שאני. אז מה? בעיה שלי. שלי ושלי בלבד. אין איש להאשים.

       

      לרגע אינני מרגיש שביקורת עליי ועל פועלי אינה מוצדקת - גם אם היא מסבה לי עוגמת נפש. כפי שאמרתי לאסתי בשיחתי איתה היום: "זה המשחק. ואלה מחיריו. מי שלא רוצה, לא מוכרח להשתתף בו". ואני בוחר להשתתף בו, ואני נושא בתוצאות. ולינור בוחרת להשתתף בו, והיא נושאת בתוצאות. ונדמה לי שעל זה שלושתנו - לינור, יורם ואני - מסכימים.

       

      לילה טוב.

       

        6/11/07 17:35:

       

      צטט: יורם עבר-הדני 2007-11-06 08:46:08

       

      אם עירית לינור גאונה או לא זה לא הדיון.

      השאלה היא אם יש לה קול ייחודי. אם היא המציאה משהו. להבדיל מהרבה כותבים שממחזרים כותבים אחרים היא בהחלט המציאה. יכול להיות שלא לטעמך, יכול להיות שאת מעדיפה ספרות קאנונית. זה גם בסדר. הדיון היה על אי לגיטימיות של אדם שמצליח לעשות משהו. כמה מאיתנו יכולים להגיד את זה על עצמם?

       

      אפילו זאת לא השאלה בעיני. אני, כמו קופולה (איזה כיף לכתוב את זה) חושבת שהכל כבר הומצא. לביים סרט מתח נוסחתי (נוסחאי?), מעניין, אינטליגנטי ומצוין - זה מצוין. לכתוב סיפור אהבה מרגש, מרתק וסוחף - זה סוחף. עשו את זה קודם לפני, מה זה משנה.

      וחוץ מזה, אסתי, אני מאוד מעריך את האומץ של לינור לעשות ולעשות ולעשות. לא מאמין בגישה המערבית הקלסית שגורסת שאם זה לא מושלם אל תעשה את זה. אני חושב שעשייה היא הדרך הטובה ביותר ללמוד ולהתפתח גם אם בדרך מתפלק לך סטריאוטיפ, וגם אם זה שמונה ולא עשר.

       

      נכון. נכון מאוד (גם את אמרו קודם, לפני וגם זה לא משנה).

       

        6/11/07 17:20:

       

      צטט: טריש מק'מילן 2007-11-06 17:14:27

      "דמוקרטיית המידע". ביטוי נהדר שלקחתי איתי מהפוסט.

       

      באופן אישי אני ממש לא מחבבת את הכתיבה של עירית לינור, ולאו דווקא בגלל שאני אנינת טעם. סתם בעלת טעם אחר. אין לי עניין במניעים שמביאים את שי גולדן לכתוב עליה כך או אחרת, אבל זה לא משנה. אם בדמוקרטיה מדובר, הרי שהרוב קובע. אם יש לך קוראים ואתה יכול לפרסם יצירות- אתה יוצר. כל מה שאדם פרטי יחשוב עליך לגיטימי אולי, אך לא באמת משנה. 

      בהקשר זה חלק מדמוקרטיית המידע שהיצירה מתפרשת על כל מיני תחומים. מאלקטרוניקה דרך צלולויד (בעצם כבר לא) ועד נייר.

       תודה על התגובה טריש

        6/11/07 17:14:

      "דמוקרטיית המידע". ביטוי נהדר שלקחתי איתי מהפוסט.

       

      באופן אישי אני ממש לא מחבבת את הכתיבה של עירית לינור, ולאו דווקא בגלל שאני אנינת טעם. סתם בעלת טעם אחר. אין לי עניין במניעים שמביאים את שי גולדן לכתוב עליה כך או אחרת, אבל זה לא משנה. אם בדמוקרטיה מדובר, הרי שהרוב קובע. אם יש לך קוראים ואתה יכול לפרסם יצירות- אתה יוצר. כל מה שאדם פרטי יחשוב עליך לגיטימי אולי, אך לא באמת משנה. 

        6/11/07 16:31:

       

      צטט: st_s 2007-11-06 12:41:54

       

      צטט: יורם עבר-הדני 2007-11-06 12:33:03

       

      אסתי סליחה. זה כבר קצת מוגזם.

      יצא המרצע מהשק.

      לא קראת את הביקורת ההיא ואת תוקפת אותי במגילות שלמות?  

      ואני לא רציני?

      מחליטה כבר שגווייתו מדממת? "האמת האובייקטיבית"? מה אני מאמר מדעי בירחון מחקר? איך את יודעת אם ציטטתי או לא אם לא קראת? בגלל שלא כתבתי באיזה שורה במאמר הופיעו הדברים שדיברתי עליהם?

       נדמה לי את צריכה לעזוב רגע אותי בשקט, לקרוא את המאמר ולפי הדברים שאת מאשימה אותי בהם תיאלצי לצערך לכתוב את הפוסט התוקפני ביותר שכתבת אי פעם , אבל על שי גולדן.

      ועוד פעם בהחלט הגבתי על המאמר שלו ועל רוח דבריו. אבל כיוון שלא קראת אין לך דרך לדעת את זה.

      ממש הפתעת אותי.

       

       

      בדיוק על זה אני מדברת. בדיוק.

      אני לא הגבתי על דברי שי גולדן כי לא קראתי אותו.

      קראתי אותך

      והקריאה אפעס. לא נעמה לי עד למאוד מאוד.

      ניסיתי להסביר לך את הכשלים שבכתיבה שלך. אתה מתעקש לא להבין. להמשיך להתלהם. לנתח בדרך את דמותי. את אהבותי ואת מחשבותי. שיהיה לך בסבבה.

      אני לא עשיתי את זה. לא ניסיתי לתת אבחנות לאישיותך המרתקת דרך מושאי הכתיבה שלך וההתיחסות עליהם. כולה התייחסתי לדבריך ואיך הם נשמעים באוזני שלי. אוזני זו שלא קראה את המאמר אבל רוצה להבין מה קרה שם. אתה מתעקש להמשיך לא לתת לי את העובדות המדוייקות אלא את הפרשנות המשתלחת שלך כשבדרך תירוצים בסגנון - נמאס לי ממה שחושבים על עירית לינור (ולכן ניצלתי את ההזדמנות להכנס בשי כנציג...) ו - הייתי צריך לכתוב בתחילת דברי שאני מאוד מעריך את הכתיבה של שי גולדן (אז למה לא כתבת? ואם נזכרת - למה לא תיקנת?)

       

      להזכירך מה ביקשתי?

       ציטטות ומראי מקום

      מה קיבלתי?

      השתלחויות בי.

       

      נחמד.

      קודם כל הדבר היחיד שאת צודקת זה שאתקן את השורה. וחוץ מזה מי משתלח בך? את הגבת על משהו שלא קראת ועוד זועמת. והביקורת שלך נשמעת כאילו את המורה שלי לפוסטים, יש לי כשלים? "ציטוטים ומראי מקום", עוד מעט היית תוקפת את הפוסט על סדר וניקיון. זה ממש ממש לא רציני . הפוסט עבר אחד לאחד כמעט כל טיעון שהיה במאמר של גולדן, שכאמור לא קראת.

      את מפרשת כשהשתלחות דברים מאוד ענייניים. צר לי.

       

        6/11/07 12:41:

       

      צטט: יורם עבר-הדני 2007-11-06 12:33:03

       

      אסתי סליחה. זה כבר קצת מוגזם.

      יצא המרצע מהשק.

      לא קראת את הביקורת ההיא ואת תוקפת אותי במגילות שלמות?  

      ואני לא רציני?

      מחליטה כבר שגווייתו מדממת? "האמת האובייקטיבית"? מה אני מאמר מדעי בירחון מחקר? איך את יודעת אם ציטטתי או לא אם לא קראת? בגלל שלא כתבתי באיזה שורה במאמר הופיעו הדברים שדיברתי עליהם?

       נדמה לי את צריכה לעזוב רגע אותי בשקט, לקרוא את המאמר ולפי הדברים שאת מאשימה אותי בהם תיאלצי לצערך לכתוב את הפוסט התוקפני ביותר שכתבת אי פעם , אבל על שי גולדן.

      ועוד פעם בהחלט הגבתי על המאמר שלו ועל רוח דבריו. אבל כיוון שלא קראת אין לך דרך לדעת את זה.

      ממש הפתעת אותי.

       

       

      בדיוק על זה אני מדברת. בדיוק.

      אני לא הגבתי על דברי שי גולדן כי לא קראתי אותו.

      קראתי אותך

      והקריאה אפעס. לא נעמה לי עד למאוד מאוד.

      ניסיתי להסביר לך את הכשלים שבכתיבה שלך. אתה מתעקש לא להבין. להמשיך להתלהם. לנתח בדרך את דמותי. את אהבותי ואת מחשבותי. שיהיה לך בסבבה.

      אני לא עשיתי את זה. לא ניסיתי לתת אבחנות לאישיותך המרתקת דרך מושאי הכתיבה שלך וההתיחסות עליהם. כולה התייחסתי לדבריך ואיך הם נשמעים באוזני שלי. אוזני זו שלא קראה את המאמר אבל רוצה להבין מה קרה שם. אתה מתעקש להמשיך לא לתת לי את העובדות המדוייקות אלא את הפרשנות המשתלחת שלך כשבדרך תירוצים בסגנון - נמאס לי ממה שחושבים על עירית לינור (ולכן ניצלתי את ההזדמנות להכנס בשי כנציג...) ו - הייתי צריך לכתוב בתחילת דברי שאני מאוד מעריך את הכתיבה של שי גולדן (אז למה לא כתבת? ואם נזכרת - למה לא תיקנת?)

       

      להזכירך מה ביקשתי?

       ציטטות ומראי מקום

      מה קיבלתי?

      השתלחויות בי.

       

      נחמד.

        6/11/07 12:33:

       

      צטט: st_s 2007-11-06 10:56:40

       

      צטט: יורם עבר-הדני 2007-11-06 09:27:39

       

      אופס פיקששתי את התגובה המפורטת שלך. והנה תגובתי לתגובה.

      קודם כל לגבי הדבר העיקרי שמרגיז אותך, שאני חושב ששי גולדן רוצה בכישלונה של עירית לינור. אכן זו פרשנות שלי לטקסט.  נדמה לי שזו קצת היתממות מצידך לחשוב שזה לא כך כי זה פשוט צועק מכל שורה שלו ואגב וגם מכל שורה שלך.

      את קוראת את הטקסט שלו רק מנקודת המבט שלך. כשמישהו מגדיר את כל מה שהיא עושה כריק מתוכן, ברור שגם הדבר הבא יהיה ריק מתוכן אחרת הוא יצא אדיוט לא? הוא רואה בהצלחתה דבר נבוב, וברור שרוצה שתיעלם, בעצם הגדרתה כנבובה. אין לה דבר פרט להצלחתה היה כתוב שם לדעתי (המאמר כבר לא בידי).

      גם הדברים שאת כותבת פה, שכל הזמן היא רוצה להתבלט ולשים את עצמה במרכז, יש בה סאב-טקסט שאומר הגיע הזמן שהיא תתרסק ושיבינו שהיא סתם זיוף. לא?

      ולגבי אופי התגובה. הרי גם גולדן לא דיבר על יצירתה של לינור, הוא כל כך מזלזל בה שהוא ביטל את הדברים שעשתה בשורה ורבע. הוא נבר ונבר באישיותה של לינור, ואני בהחלט עסקתי בטקסט שלו. אולי לא קראת את הפוסט.

      עסקתי עמוקות במהות ובדבר הכי מעניין במאמר שלו - מהות היצירה, ומהו יוצר, ולמה לדעתי עירית לינור היא כן יוצרת, ולמה לא ראוי לנשל את לינור מהמקום הזה.

      ונכון, עסקתי גם במעגל הסובב.

      שכשמישהו מבטא את דעתך וכותב על על מישהי שיצירתה היא מוקוס ירוק מהאף, ומילים אנינות כמו מאוסה ופלצנית  זה בסדר גמור וביקורת רצינית, אבל כשאני מנסה לחפש את הסיבות החברתיות לביקורת הלא עניינית שלו זה צהבהב?

      גופו ונשמתו של המבקר?  הכתיבה העדינה יחסית שלי היא כלום לעומת ההשתלחות שלו בלינור. אז דמה שלה מותר ובו אסור לגעת? אם הייתי ילד קטן הייתי אומר "הוא התחיל".

      ואני רוצה להגיד עוד משהו חשוב.

      מדברייך משתמע כאילו סימנתי את שי גולדן. אז רק שיהיה ברור לא פגשתי אותו מעודי, אני רק קורא מהשורה שמעריך את עבודתו וכתיבתו, אחרת  היא לא היתה ראויה לתגובה. נדמה כאילו את רואה בנו אויבים כאילו יש לי איזה מטרה. אני אובייקטיבי בעניין הזה לחלוטין. גם מאופי הפוסט אפשר להבין שאני לא קשור בשום דרך לעירית לינור.

      אמשיך לקרוא את דבריו להבא ואגיד את דעתי אם אמצא לנכון.

      אולי אני לא מנוסה כפובליציסט ואני לא עוטף את הדברים בצמר גפן הדרוש, אבל עם התפוצה הצנועה של הדברים האלה אני בטוח ששי גולדן יכול להתמודד, והוא גם מוזמן להגיב.

      המשך יום נעים

       

       

      אוקיי יורם, שני דברים:

       

      האחד קשור לשני.

       

      1. לא קראתי את הדברים של גולדן על לינור. יכול מאוד להיות שהם היו מזעזעים. כאמור לא קראתי. ולכן:

       

      2. אני חוזרת לשאלה שלי - איפה הציטטות המדוייקות עליהן אתה רוצה להתייחס?

      לא הבאת. רק סיפרת מה אתה חושב על הדברים ועל רוחם כפי שהבנת אותה (בדיוק כמו שהבנת כל מיני דברים שאני לא כתבתי מעולם אבל אצלך כבר הפכו לעובדה כמו רצוני במפלתה של לינור) 

      לא בשביל הכבוד והקידום העצמי הבאתי לך לינקים למה שכתבתי אני על ציפר ודנקנר. רציתי להראות איך שם פניתי לקורא שיש סיכוי שבניגוד לי לא קרא את המאמר עליו יצא קיצפי ולכן הבאתי ציטטות והתייחסתי עליהן.

      הייתי מצפה ממך לעשות אותו הדבר. לא עשית את זה. כתבת מאמר שיצא מנקודות הנחה שלך שהן מסקנות שלך מדברי גולדן אבל לא האמת האובייקטיבית ומשם הדרך לגיהינום קצרה ביותר.

       

      מקווה שעכשיו אני ברורה מספיק.

      כאמור - יום נפלא וכו',

       

      אסתי

      אסתי סליחה. זה כבר קצת מוגזם.

      יצא המרצע מהשק.

      לא קראת את הביקורת ההיא ואת תוקפת אותי במגילות שלמות?  

      ואני לא רציני?

      מחליטה כבר שגווייתו מדממת? "האמת האובייקטיבית"? מה אני מאמר מדעי בירחון מחקר? איך את יודעת אם ציטטתי או לא אם לא קראת? בגלל שלא כתבתי באיזה שורה במאמר הופיעו הדברים שדיברתי עליהם?

       נדמה לי את צריכה לעזוב רגע אותי בשקט, לקרוא את המאמר ולפי הדברים שאת מאשימה אותי בהם תיאלצי לצערך לכתוב את הפוסט התוקפני ביותר שכתבת אי פעם , אבל על שי גולדן.

      ועוד פעם בהחלט הגבתי על המאמר שלו ועל רוח דבריו. אבל כיוון שלא קראת אין לך דרך לדעת את זה.

      ממש הפתעת אותי.

        6/11/07 10:56:

       

      צטט: יורם עבר-הדני 2007-11-06 09:27:39

       

      אופס פיקששתי את התגובה המפורטת שלך. והנה תגובתי לתגובה.

      קודם כל לגבי הדבר העיקרי שמרגיז אותך, שאני חושב ששי גולדן רוצה בכישלונה של עירית לינור. אכן זו פרשנות שלי לטקסט.  נדמה לי שזו קצת היתממות מצידך לחשוב שזה לא כך כי זה פשוט צועק מכל שורה שלו ואגב וגם מכל שורה שלך.

      את קוראת את הטקסט שלו רק מנקודת המבט שלך. כשמישהו מגדיר את כל מה שהיא עושה כריק מתוכן, ברור שגם הדבר הבא יהיה ריק מתוכן אחרת הוא יצא אדיוט לא? הוא רואה בהצלחתה דבר נבוב, וברור שרוצה שתיעלם, בעצם הגדרתה כנבובה. אין לה דבר פרט להצלחתה היה כתוב שם לדעתי (המאמר כבר לא בידי).

      גם הדברים שאת כותבת פה, שכל הזמן היא רוצה להתבלט ולשים את עצמה במרכז, יש בה סאב-טקסט שאומר הגיע הזמן שהיא תתרסק ושיבינו שהיא סתם זיוף. לא?

      ולגבי אופי התגובה. הרי גם גולדן לא דיבר על יצירתה של לינור, הוא כל כך מזלזל בה שהוא ביטל את הדברים שעשתה בשורה ורבע. הוא נבר ונבר באישיותה של לינור, ואני בהחלט עסקתי בטקסט שלו. אולי לא קראת את הפוסט.

      עסקתי עמוקות במהות ובדבר הכי מעניין במאמר שלו - מהות היצירה, ומהו יוצר, ולמה לדעתי עירית לינור היא כן יוצרת, ולמה לא ראוי לנשל את לינור מהמקום הזה.

      ונכון, עסקתי גם במעגל הסובב.

      שכשמישהו מבטא את דעתך וכותב על על מישהי שיצירתה היא מוקוס ירוק מהאף, ומילים אנינות כמו מאוסה ופלצנית  זה בסדר גמור וביקורת רצינית, אבל כשאני מנסה לחפש את הסיבות החברתיות לביקורת הלא עניינית שלו זה צהבהב?

      גופו ונשמתו של המבקר?  הכתיבה העדינה יחסית שלי היא כלום לעומת ההשתלחות שלו בלינור. אז דמה שלה מותר ובו אסור לגעת? אם הייתי ילד קטן הייתי אומר "הוא התחיל".

      ואני רוצה להגיד עוד משהו חשוב.

      מדברייך משתמע כאילו סימנתי את שי גולדן. אז רק שיהיה ברור לא פגשתי אותו מעודי, אני רק קורא מהשורה שמעריך את עבודתו וכתיבתו, אחרת  היא לא היתה ראויה לתגובה. נדמה כאילו את רואה בנו אויבים כאילו יש לי איזה מטרה. אני אובייקטיבי בעניין הזה לחלוטין. גם מאופי הפוסט אפשר להבין שאני לא קשור בשום דרך לעירית לינור.

      אמשיך לקרוא את דבריו להבא ואגיד את דעתי אם אמצא לנכון.

      אולי אני לא מנוסה כפובליציסט ואני לא עוטף את הדברים בצמר גפן הדרוש, אבל עם התפוצה הצנועה של הדברים האלה אני בטוח ששי גולדן יכול להתמודד, והוא גם מוזמן להגיב.

      המשך יום נעים

       

       

      אוקיי יורם, שני דברים:

       

      האחד קשור לשני.

       

      1. לא קראתי את הדברים של גולדן על לינור. יכול מאוד להיות שהם היו מזעזעים. כאמור לא קראתי. ולכן:

       

      2. אני חוזרת לשאלה שלי - איפה הציטטות המדוייקות עליהן אתה רוצה להתייחס?

      לא הבאת. רק סיפרת מה אתה חושב על הדברים ועל רוחם כפי שהבנת אותה (בדיוק כמו שהבנת כל מיני דברים שאני לא כתבתי מעולם אבל אצלך כבר הפכו לעובדה כמו רצוני במפלתה של לינור) 

      לא בשביל הכבוד והקידום העצמי הבאתי לך לינקים למה שכתבתי אני על ציפר ודנקנר. רציתי להראות איך שם פניתי לקורא שיש סיכוי שבניגוד לי לא קרא את המאמר עליו יצא קיצפי ולכן הבאתי ציטטות והתייחסתי עליהן.

      הייתי מצפה ממך לעשות אותו הדבר. לא עשית את זה. כתבת מאמר שיצא מנקודות הנחה שלך שהן מסקנות שלך מדברי גולדן אבל לא האמת האובייקטיבית ומשם הדרך לגיהינום קצרה ביותר.

       

      מקווה שעכשיו אני ברורה מספיק.

      כאמור - יום נפלא וכו',

       

      אסתי

        6/11/07 09:27:

       

      צטט: st_s 2007-11-06 08:10:19

       

      צטט: יורם עבר-הדני 2007-11-05 23:02:17

       

      "הגוויה המדממת של שי?" הוא שם את עצמו בחזית? הוא בסך הכל מבקר, שקיבל ביקורת. יכול להיות שאנשים פשוט הסכימו עם מה שכתבתי? נדמה לי שמשוואת הכוחות שונה לגמרי. כשהוא כתב על לינור קבל עם ועולם באופן שכתב,  כל כך הרבה אנשים קיבלו הזדמנות לרקוד על הדם. ואצלך התהפכו היוצרות והוא נהיה הקורבן? מפוסט בבלוג שקוראים 300 איש?

       

      אוקיי יורם חשבתי רבות על הפוסט שלך ולמה הוא הרגיז אותי כל כך ולהלן המסקנות:

       

      זו כבר פעם שניה שאתה רוצה לכתוב על תופעה מסויימת ואיכשהו דווקא לך, קופירייטר כל כך מוכשר ומבריק, יוצאת בסוף מסה שלמה שהיא חלקה רכילות צהבהבה וחלקה היטפלות לדמותו של כותב.

      אז קודם זו היתה נועה והטיפול בהבדלים בין דמותה הוירטואלית לדמותה האמיתית, וכעת זהו שי גולדן ו"הסיבות" לכתיבתו.

      אתה כועס על הביקורת של שי גולדן?

      איפה הציטטות מתוך המאמר שכה הרגיזו אותך? איפה הניתוח שלהן והזמתן?

      אתה כעוס על התופעה של "שנאת עירית לינור", איפה הדיון בנושא הזה?

       

      כי שוב מה שיצא לך הוא אוסף הגיגים על דמותו של של שי גולדן (במקרה דנן) + ניתוחים בשקל של המניעים למעשיו (אחרי שכמובן פצחת ב"הסבר מדוע שי גולדן כל כך רוצה בכישלונה של עירית לינור. " והעמדת את התיזה הזאת כעובדה)

      אתה יודע בודאות ששי גולדן חפץ בכישלונה של עירית לינור?

      לא חשוב. העיקר שמכאן אפשר להתחיל בניתוח, בשנינות הראויה, בצדקנות הראויה, עד להרפיה מלאה.

       

      והקהל... אוווו, הקהל רץ לקבל עוד מנה של גוויה מרוטשת ומדממת, כי הקהל לא רוצה דיון על הנושא החשוב (שוב היה לך נושא חשוב אבל כאמור לא התעסקת בו אלא בצהבת) כי על זה הוא יצטרך חלילה להתאמץ ולחשוב וגם להתקיל את עצמו ואת כתיבתו, אז הקהל רץ לכאן למחוא כפיים ולהגיד בנחת  "תודה יורם על פוסט מצויין. הסכמתי עם כל מילה" ...ובעיקר זה כייף כי הנה מישהו קרע את אותו גולדן שרק לפני כמה חודשים כולם התחננו בפניו  "שי תעשה לי ילד".

       

      ואגב, גם לי היו כאן שני פוסטים שזעמו על כתיבה של עיתונאים.

      האחד היה "להקיא בבית ציפרנו" והשני "א-ל-י-מ-ו-ת". הלכתי להתבונן שוב בשניהם האם אני נופלת למלכודות שאתה נפלת אליהן. אז לדעתי אי אפשר להאשים אותי בכך שהביקורת שלי לא היתה תקיפה, ועדיין לעניות דעתי נשארתי בגבולות הנושא לכבודו התכנסנו ולא בהתעסקות בגופו ובנשמתו של המבקר.

       

      ושיהיה יום נפלא,

       

      אסתי

      אופס פיקששתי את התגובה המפורטת שלך. והנה תגובתי לתגובה.

      קודם כל לגבי הדבר העיקרי שמרגיז אותך, שאני חושב ששי גולדן רוצה בכישלונה של עירית לינור. אכן זו פרשנות שלי לטקסט.  נדמה לי שזו קצת היתממות מצידך לחשוב שזה לא כך כי זה פשוט צועק מכל שורה שלו ואגב וגם מכל שורה שלך.

      את קוראת את הטקסט שלו רק מנקודת המבט שלך. כשמישהו מגדיר את כל מה שהיא עושה כריק מתוכן, ברור שגם הדבר הבא יהיה ריק מתוכן אחרת הוא יצא אדיוט לא? הוא רואה בהצלחתה דבר נבוב, וברור שרוצה שתיעלם, בעצם הגדרתה כנבובה. אין לה דבר פרט להצלחתה היה כתוב שם לדעתי (המאמר כבר לא בידי).

      גם הדברים שאת כותבת פה, שכל הזמן היא רוצה להתבלט ולשים את עצמה במרכז, יש בה סאב-טקסט שאומר הגיע הזמן שהיא תתרסק ושיבינו שהיא סתם זיוף. לא?

      ולגבי אופי התגובה. הרי גם גולדן לא דיבר על יצירתה של לינור, הוא כל כך מזלזל בה שהוא ביטל את הדברים שעשתה בשורה ורבע. הוא נבר ונבר באישיותה של לינור, ואני בהחלט עסקתי בטקסט שלו. אולי לא קראת את הפוסט.

      עסקתי עמוקות במהות ובדבר הכי מעניין במאמר שלו - מהות היצירה, ומהו יוצר, ולמה לדעתי עירית לינור היא כן יוצרת, ולמה לא ראוי לנשל את לינור מהמקום הזה.

      ונכון, עסקתי גם במעגל הסובב.

      שכשמישהו מבטא את דעתך וכותב על על מישהי שיצירתה היא מוקוס ירוק מהאף, ומילים אנינות כמו מאוסה ופלצנית  זה בסדר גמור וביקורת רצינית, אבל כשאני מנסה לחפש את הסיבות החברתיות לביקורת הלא עניינית שלו זה צהבהב?

      גופו ונשמתו של המבקר?  הכתיבה העדינה יחסית שלי היא כלום לעומת ההשתלחות שלו בלינור. אז דמה שלה מותר ובו אסור לגעת? אם הייתי ילד קטן הייתי אומר "הוא התחיל".

      ואני רוצה להגיד עוד משהו חשוב.

      מדברייך משתמע כאילו סימנתי את שי גולדן. אז רק שיהיה ברור לא פגשתי אותו מעודי, אני רק קורא מהשורה שמעריך את עבודתו וכתיבתו, אחרת  היא לא היתה ראויה לתגובה. נדמה כאילו את רואה בנו אויבים כאילו יש לי איזה מטרה. אני אובייקטיבי בעניין הזה לחלוטין. גם מאופי הפוסט אפשר להבין שאני לא קשור בשום דרך לעירית לינור.

      אמשיך לקרוא את דבריו להבא ואגיד את דעתי אם אמצא לנכון.

      אולי אני לא מנוסה כפובליציסט ואני לא עוטף את הדברים בצמר גפן הדרוש, אבל עם התפוצה הצנועה של הדברים האלה אני בטוח ששי גולדן יכול להתמודד, והוא גם מוזמן להגיב.

      המשך יום נעים

        6/11/07 08:46:

       

      צטט: kerenshemesh 2007-11-06 08:33:33

       

      צטט: st_s 2007-11-05 23:12:07

       

      צטט: kerenshemesh 2007-11-05 23:02:48

      יורם יקירי

      מסכימה עם כל מילה. לא ברור לי מה רצה שי גולדן לאמר במאמר הביקורת שלו חוץ מלמתוח ביקורת על אישיותה של לינור.

      מה זה רלבנטי בכלל? כמה מטובי הסופרים והמשוררים היו חרא של אנשים. (ולא שעירית היא כזו, ממש לא) התייחסו בזבליות מוחלטת לנשותיהם ולילדיהם. הם עדיין היו גאונים וגם מי שמסתייג מהם, מיטיב לאבחן את ההסתייגות האישיותית ולא התוכנית.

      גולדן מערבב תפוחים ואגסים. אישיות ותוכן ובעיקר מנסה לטעון לחוסר התוכן.

      ההגדרה שלך לגבי היכול לגבש קונספט, לדעת מה אתה רוצה לראות על המסך ולהגיע לשם, היא מצוינת. היא מדויקת מאוד לעולמנו הנוכחי ולטעמי אכן עירית מצטיינת בה.

       

       

      רגע קרן שאני אבין,

      את מנסה להגיד שהיא גאון עירית לינור?

      שיצירתה מופלאה?

       

      ואגב, גם אני חושבת שאם יש מה שמאפיין את הכתיבה שלה מלבד ברק לשוני ותחכום ושנינות זה רדידות מוחלטת של התוכן ושל הדמויות. סטריאוטיפ אחרי סטריאוטיפ.

      לא טענתי לגאונתה של עירית. דיברתי על הפער בין אישיות לתוכן שאדם יוצר.

      אני מחבבת את היצירה של עירית, היא משעשעת אותי מאוד. אני אוהבת ברק לשוני ותחכום וכן, לעיתים גם רדידות. אני חושבת שלעירית לינור יש יכולת לתפוס רגעים, אנשים, סיטואציות ותופעות. כן, לעיתים זה סטריאוטיפי, אבל זה עדיין משעשע ומהנה.

      זה לא מעט בנוף הדל שלנו.

      אין לי עניין להכנס לניתוח יצירתו ויכולותיו של שי גולדן. את מכירה היטב את דעתי בעניין ואני לא רוצה לנגח איש.

      אני חושבת שגולדן, כמו רבים מן המבקרים לפניו, התפרע בכתיבתו. השתלח בלינור וזה היה מיותר. זה לא תרם לו ולא לרעיון שניסה להביע.

      קרן נגעה בדיוק בנקודה.

      אם עירית לינור גאונה או לא זה לא הדיון.

      השאלה היא אם יש לה קול ייחודי. אם היא המציאה משהו. להבדיל מהרבה כותבים שממחזרים כותבים אחרים היא בהחלט המציאה. יכול להיות שלא לטעמך, יכול להיות שאת מעדיפה ספרות קאנונית. זה גם בסדר. הדיון היה על אי לגיטימיות של אדם שמצליח לעשות משהו. כמה מאיתנו יכולים להגיד את זה על עצמם?

      וחוץ מזה, אסתי, אני מאוד מעריך את האומץ של לינור לעשות ולעשות ולעשות. לא מאמין בגישה המערבית הקלסית שגורסת שאם זה לא מושלם אל תעשה את זה. אני חושב שעשייה היא הדרך הטובה ביותר ללמוד ולהתפתח גם אם בדרך מתפלק לך סטריאוטיפ, וגם אם זה שמונה ולא עשר.

        6/11/07 08:35:

      ועוד משהו אסתי

      מי כמוך יודעת שידי נקיות כי אני אף פעם לא ביקשתי "גולדן תעשה לי ילד"...

      :-)

        6/11/07 08:33:

       

      צטט: st_s 2007-11-05 23:12:07

       

      צטט: kerenshemesh 2007-11-05 23:02:48

      יורם יקירי

      מסכימה עם כל מילה. לא ברור לי מה רצה שי גולדן לאמר במאמר הביקורת שלו חוץ מלמתוח ביקורת על אישיותה של לינור.

      מה זה רלבנטי בכלל? כמה מטובי הסופרים והמשוררים היו חרא של אנשים. (ולא שעירית היא כזו, ממש לא) התייחסו בזבליות מוחלטת לנשותיהם ולילדיהם. הם עדיין היו גאונים וגם מי שמסתייג מהם, מיטיב לאבחן את ההסתייגות האישיותית ולא התוכנית.

      גולדן מערבב תפוחים ואגסים. אישיות ותוכן ובעיקר מנסה לטעון לחוסר התוכן.

      ההגדרה שלך לגבי היכול לגבש קונספט, לדעת מה אתה רוצה לראות על המסך ולהגיע לשם, היא מצוינת. היא מדויקת מאוד לעולמנו הנוכחי ולטעמי אכן עירית מצטיינת בה.

       

       

      רגע קרן שאני אבין,

      את מנסה להגיד שהיא גאון עירית לינור?

      שיצירתה מופלאה?

       

      ואגב, גם אני חושבת שאם יש מה שמאפיין את הכתיבה שלה מלבד ברק לשוני ותחכום ושנינות זה רדידות מוחלטת של התוכן ושל הדמויות. סטריאוטיפ אחרי סטריאוטיפ.

      לא טענתי לגאונתה של עירית. דיברתי על הפער בין אישיות לתוכן שאדם יוצר.

      אני מחבבת את היצירה של עירית, היא משעשעת אותי מאוד. אני אוהבת ברק לשוני ותחכום וכן, לעיתים גם רדידות. אני חושבת שלעירית לינור יש יכולת לתפוס רגעים, אנשים, סיטואציות ותופעות. כן, לעיתים זה סטריאוטיפי, אבל זה עדיין משעשע ומהנה.

      זה לא מעט בנוף הדל שלנו.

      אין לי עניין להכנס לניתוח יצירתו ויכולותיו של שי גולדן. את מכירה היטב את דעתי בעניין ואני לא רוצה לנגח איש.

      אני חושבת שגולדן, כמו רבים מן המבקרים לפניו, התפרע בכתיבתו. השתלח בלינור וזה היה מיותר. זה לא תרם לו ולא לרעיון שניסה להביע.

        6/11/07 08:10:

       

      צטט: יורם עבר-הדני 2007-11-05 23:02:17

       

      "הגוויה המדממת של שי?" הוא שם את עצמו בחזית? הוא בסך הכל מבקר, שקיבל ביקורת. יכול להיות שאנשים פשוט הסכימו עם מה שכתבתי? נדמה לי שמשוואת הכוחות שונה לגמרי. כשהוא כתב על לינור קבל עם ועולם באופן שכתב,  כל כך הרבה אנשים קיבלו הזדמנות לרקוד על הדם. ואצלך התהפכו היוצרות והוא נהיה הקורבן? מפוסט בבלוג שקוראים 300 איש?

       

      אוקיי יורם חשבתי רבות על הפוסט שלך ולמה הוא הרגיז אותי כל כך ולהלן המסקנות:

       

      זו כבר פעם שניה שאתה רוצה לכתוב על תופעה מסויימת ואיכשהו דווקא לך, קופירייטר כל כך מוכשר ומבריק, יוצאת בסוף מסה שלמה שהיא חלקה רכילות צהבהבה וחלקה היטפלות לדמותו של כותב.

      אז קודם זו היתה נועה והטיפול בהבדלים בין דמותה הוירטואלית לדמותה האמיתית, וכעת זהו שי גולדן ו"הסיבות" לכתיבתו.

      אתה כועס על הביקורת של שי גולדן?

      איפה הציטטות מתוך המאמר שכה הרגיזו אותך? איפה הניתוח שלהן והזמתן?

      אתה כעוס על התופעה של "שנאת עירית לינור", איפה הדיון בנושא הזה?

       

      כי שוב מה שיצא לך הוא אוסף הגיגים על דמותו של של שי גולדן (במקרה דנן) + ניתוחים בשקל של המניעים למעשיו (אחרי שכמובן פצחת ב"הסבר מדוע שי גולדן כל כך רוצה בכישלונה של עירית לינור. " והעמדת את התיזה הזאת כעובדה)

      אתה יודע בודאות ששי גולדן חפץ בכישלונה של עירית לינור?

      לא חשוב. העיקר שמכאן אפשר להתחיל בניתוח, בשנינות הראויה, בצדקנות הראויה, עד להרפיה מלאה.

       

      והקהל... אוווו, הקהל רץ לקבל עוד מנה של גוויה מרוטשת ומדממת, כי הקהל לא רוצה דיון על הנושא החשוב (שוב היה לך נושא חשוב אבל כאמור לא התעסקת בו אלא בצהבת) כי על זה הוא יצטרך חלילה להתאמץ ולחשוב וגם להתקיל את עצמו ואת כתיבתו, אז הקהל רץ לכאן למחוא כפיים ולהגיד בנחת  "תודה יורם על פוסט מצויין. הסכמתי עם כל מילה" ...ובעיקר זה כייף כי הנה מישהו קרע את אותו גולדן שרק לפני כמה חודשים כולם התחננו בפניו  "שי תעשה לי ילד".

       

      ואגב, גם לי היו כאן שני פוסטים שזעמו על כתיבה של עיתונאים.

      האחד היה "להקיא בבית ציפרנו" והשני "א-ל-י-מ-ו-ת". הלכתי להתבונן שוב בשניהם האם אני נופלת למלכודות שאתה נפלת אליהן. אז לדעתי אי אפשר להאשים אותי בכך שהביקורת שלי לא היתה תקיפה, ועדיין לעניות דעתי נשארתי בגבולות הנושא לכבודו התכנסנו ולא בהתעסקות בגופו ובנשמתו של המבקר.

       

      ושיהיה יום נפלא,

       

      אסתי

        6/11/07 07:29:

       

      צטט: יורם עבר-הדני 2007-11-05 23:06:45

       

      צטט: צב מעבדה 2007-11-05 22:32:22

      היי יורם,

      תודה על עוד פוסט מעורר חשיבה.

       

      אני רוצה להשאיר לרגע בצד  את עירית לינור ואת המבקר (שאת שמו כבר שכחתי, באמת!) ולהתרכז דווקא במה שקופולה אמר: "היום אין כבר יצירה כי הכל הומצא. היצירה היחידה העומדת בפנינו היא חיבור מקורי בין אלמנטים."

       

      לדעתי, אומנות, כמו מדע הם כמו יצורים חיים, הם אוגרים בתוכם יחידות/מודולים קטנים יותר של ידע, שביחד מרכיבים את התוצר השלם. לדוגמה, למעט מקרים קיצוניים, יוצאי דופן, כמו תורת היחסות של אינשטיין, תאוריה מדעית מתבססת על תאוריות קודמות ומוסיפה מעט עליהן. כך גם באומנות, האומן מסתמך כמעט תמיד על מה שעשו לפניו, אם הוא מצייר על חומר חדש, אז הוא אולי יצייר נושא שכבר ציירו לפניו, אם הוא מצלם אובייקט מזווית מסויימת, אז הוא ישתמש בפילטר ובחצובה שכבר נהוג להשתמש בהם, וכן הלאה.

       

      יש מעט מאוד מקרים שההתפתחות היא כל כך משמעותית שאומרים 'ואוו! זאת קפיצת מדרגה גדולה!'. המקרים האלו של פריצות דרך הם בדרך כלל תוצאה של כלי עבודה חדש בתחום. באומנות זה יכול להיות כלי טכנולוגי, אבל באותה מידה זה יכול להיות גם 'כלי' תרבותי, קרי, שינוי במוסכמה חברתית/תרבותית  שמנגיש נושא חדש להמחזה, תיעוד וקילנוע.

       

      לדעתי, קופולה כנראה נחשף במשך תקופה ארוכה מדי לאותם כלים שנוצלו עד תום ולא זכה להחשף למהפכה 'כלית' בתחום שבו הוא עבד (שוב, 'כלי' במובן האומנתי כמו שהזכרתי בפיסקה הקודמת ולא במובן המצומצם הטכני שלו).

       

      אני לא מתיימר לדגדג את קרסולו האומנותי של קופולה, אבל מה שקופולה דיבר עליו במקרה הנוכחי לא קשור לאומנות, כי אם למודלים של התפתחות ידע, שם אני לא בטוח שהוא היה כל כך חזק.

      מודה שבהתחלה היה לי קצת קשה להבין, אבל כשקראתי שוב, לאט, ראיתי תגובה מרתקת. תודה רבה.

       

      תודה :o)

        6/11/07 00:27:

       

      צטט: יורם עבר-הדני 2007-11-05 23:06:45

       

      צטט: צב מעבדה 2007-11-05 22:32:22

      היי יורם,

      תודה על עוד פוסט מעורר חשיבה.

       

      אני רוצה להשאיר לרגע בצד  את עירית לינור ואת המבקר (שאת שמו כבר שכחתי, באמת!) ולהתרכז דווקא במה שקופולה אמר: "היום אין כבר יצירה כי הכל הומצא. היצירה היחידה העומדת בפנינו היא חיבור מקורי בין אלמנטים."

       

      לדעתי, אומנות, כמו מדע הם כמו יצורים חיים, הם אוגרים בתוכם יחידות/מודולים קטנים יותר של ידע, שביחד מרכיבים את התוצר השלם. לדוגמה, למעט מקרים קיצוניים, יוצאי דופן, כמו תורת היחסות של אינשטיין, תאוריה מדעית מתבססת על תאוריות קודמות ומוסיפה מעט עליהן. כך גם באומנות, האומן מסתמך כמעט תמיד על מה שעשו לפניו, אם הוא מצייר על חומר חדש, אז הוא אולי יצייר נושא שכבר ציירו לפניו, אם הוא מצלם אובייקט מזווית מסויימת, אז הוא ישתמש בפילטר ובחצובה שכבר נהוג להשתמש בהם, וכן הלאה.

       

      יש מעט מאוד מקרים שההתפתחות היא כל כך משמעותית שאומרים 'ואוו! זאת קפיצת מדרגה גדולה!'. המקרים האלו של פריצות דרך הם בדרך כלל תוצאה של כלי עבודה חדש בתחום. באומנות זה יכול להיות כלי טכנולוגי, אבל באותה מידה זה יכול להיות גם 'כלי' תרבותי, קרי, שינוי במוסכמה חברתית/תרבותית  שמנגיש נושא חדש להמחזה, תיעוד וקילנוע.

       

      לדעתי, קופולה כנראה נחשף במשך תקופה ארוכה מדי לאותם כלים שנוצלו עד תום ולא זכה להחשף למהפכה 'כלית' בתחום שבו הוא עבד (שוב, 'כלי' במובן האומנתי כמו שהזכרתי בפיסקה הקודמת ולא במובן המצומצם הטכני שלו).

       

      אני לא מתיימר לדגדג את קרסולו האומנותי של קופולה, אבל מה שקופולה דיבר עליו במקרה הנוכחי לא קשור לאומנות, כי אם למודלים של התפתחות ידע, שם אני לא בטוח שהוא היה כל כך חזק.

      מודה שבהתחלה היה לי קצת קשה להבין, אבל כשקראתי שוב, לאט, ראיתי תגובה מרתקת. תודה רבה.

      כנ"ל.

       

      ומניסיון אישי, אני יכול להגיד שהקביעה שלו ממש לא נכונה.

        5/11/07 23:12:

       

      צטט: kerenshemesh 2007-11-05 23:02:48

      יורם יקירי

      מסכימה עם כל מילה. לא ברור לי מה רצה שי גולדן לאמר במאמר הביקורת שלו חוץ מלמתוח ביקורת על אישיותה של לינור.

      מה זה רלבנטי בכלל? כמה מטובי הסופרים והמשוררים היו חרא של אנשים. (ולא שעירית היא כזו, ממש לא) התייחסו בזבליות מוחלטת לנשותיהם ולילדיהם. הם עדיין היו גאונים וגם מי שמסתייג מהם, מיטיב לאבחן את ההסתייגות האישיותית ולא התוכנית.

      גולדן מערבב תפוחים ואגסים. אישיות ותוכן ובעיקר מנסה לטעון לחוסר התוכן.

      ההגדרה שלך לגבי היכול לגבש קונספט, לדעת מה אתה רוצה לראות על המסך ולהגיע לשם, היא מצוינת. היא מדויקת מאוד לעולמנו הנוכחי ולטעמי אכן עירית מצטיינת בה.

       

       

      רגע קרן שאני אבין,

      את מנסה להגיד שהיא גאון עירית לינור?

      שיצירתה מופלאה?

       

      ואגב, גם אני חושבת שאם יש מה שמאפיין את הכתיבה שלה מלבד ברק לשוני ותחכום ושנינות זה רדידות מוחלטת של התוכן ושל הדמויות. סטריאוטיפ אחרי סטריאוטיפ.

        5/11/07 23:06:

       

      צטט: צב מעבדה 2007-11-05 22:32:22

      היי יורם,

      תודה על עוד פוסט מעורר חשיבה.

       

      אני רוצה להשאיר לרגע בצד  את עירית לינור ואת המבקר (שאת שמו כבר שכחתי, באמת!) ולהתרכז דווקא במה שקופולה אמר: "היום אין כבר יצירה כי הכל הומצא. היצירה היחידה העומדת בפנינו היא חיבור מקורי בין אלמנטים."

       

      לדעתי, אומנות, כמו מדע הם כמו יצורים חיים, הם אוגרים בתוכם יחידות/מודולים קטנים יותר של ידע, שביחד מרכיבים את התוצר השלם. לדוגמה, למעט מקרים קיצוניים, יוצאי דופן, כמו תורת היחסות של אינשטיין, תאוריה מדעית מתבססת על תאוריות קודמות ומוסיפה מעט עליהן. כך גם באומנות, האומן מסתמך כמעט תמיד על מה שעשו לפניו, אם הוא מצייר על חומר חדש, אז הוא אולי יצייר נושא שכבר ציירו לפניו, אם הוא מצלם אובייקט מזווית מסויימת, אז הוא ישתמש בפילטר ובחצובה שכבר נהוג להשתמש בהם, וכן הלאה.

       

      יש מעט מאוד מקרים שההתפתחות היא כל כך משמעותית שאומרים 'ואוו! זאת קפיצת מדרגה גדולה!'. המקרים האלו של פריצות דרך הם בדרך כלל תוצאה של כלי עבודה חדש בתחום. באומנות זה יכול להיות כלי טכנולוגי, אבל באותה מידה זה יכול להיות גם 'כלי' תרבותי, קרי, שינוי במוסכמה חברתית/תרבותית  שמנגיש נושא חדש להמחזה, תיעוד וקילנוע.

       

      לדעתי, קופולה כנראה נחשף במשך תקופה ארוכה מדי לאותם כלים שנוצלו עד תום ולא זכה להחשף למהפכה 'כלית' בתחום שבו הוא עבד (שוב, 'כלי' במובן האומנתי כמו שהזכרתי בפיסקה הקודמת ולא במובן המצומצם הטכני שלו).

       

      אני לא מתיימר לדגדג את קרסולו האומנותי של קופולה, אבל מה שקופולה דיבר עליו במקרה הנוכחי לא קשור לאומנות, כי אם למודלים של התפתחות ידע, שם אני לא בטוח שהוא היה כל כך חזק.

      מודה שבהתחלה היה לי קצת קשה להבין, אבל כשקראתי שוב, לאט, ראיתי תגובה מרתקת. תודה רבה.

        5/11/07 23:05:

       

      צטט: kerenshemesh 2007-11-05 23:02:48

      יורם יקירי

      מסכימה עם כל מילה. לא ברור לי מה רצה שי גולדן לאמר במאמר הביקורת שלו חוץ מלמתוח ביקורת על אישיותה של לינור.

      מה זה רלבנטי בכלל? כמה מטובי הסופרים והמשוררים היו חרא של אנשים. (ולא שעירית היא כזו, ממש לא) התייחסו בזבליות מוחלטת לנשותיהם ולילדיהם. הם עדיין היו גאונים וגם מי שמסתייג מהם, מיטיב לאבחן את ההסתייגות האישיותית ולא התוכנית.

      גולדן מערבב תפוחים ואגסים. אישיות ותוכן ובעיקר מנסה לטעון לחוסר התוכן.

      ההגדרה שלך לגבי היכול לגבש קונספט, לדעת מה אתה רוצה לראות על המסך ולהגיע לשם, היא מצוינת. היא מדויקת מאוד לעולמנו הנוכחי ולטעמי אכן עירית מצטיינת בה.

      תודה יקירתי. כיף לשמוע את זה ממך.

        5/11/07 23:02:

      יורם יקירי

      מסכימה עם כל מילה. לא ברור לי מה רצה שי גולדן לאמר במאמר הביקורת שלו חוץ מלמתוח ביקורת על אישיותה של לינור.

      מה זה רלבנטי בכלל? כמה מטובי הסופרים והמשוררים היו חרא של אנשים. (ולא שעירית היא כזו, ממש לא) התייחסו בזבליות מוחלטת לנשותיהם ולילדיהם. הם עדיין היו גאונים וגם מי שמסתייג מהם, מיטיב לאבחן את ההסתייגות האישיותית ולא התוכנית.

      גולדן מערבב תפוחים ואגסים. אישיות ותוכן ובעיקר מנסה לטעון לחוסר התוכן.

      ההגדרה שלך לגבי היכול לגבש קונספט, לדעת מה אתה רוצה לראות על המסך ולהגיע לשם, היא מצוינת. היא מדויקת מאוד לעולמנו הנוכחי ולטעמי אכן עירית מצטיינת בה.

        5/11/07 23:02:

       

      צטט: st_s 2007-11-05 22:45:25

       

      אגב, שמחתי לראות את כל אלו שהריחו דם ורצו לכאן במהירות הבזק כדי לקרוע עוד חלקים מהגוויה המדממת של שי. כמה אני אוהבת גיבורים. בעיקר גיבורי מקלדת. עונג לעין הקוראת, מה אגיד לך?

       

       

      "הגוויה המדממת של שי?" הוא שם את עצמו בחזית? הוא בסך הכל מבקר, שקיבל ביקורת. יכול להיות שאנשים פשוט הסכימו עם מה שכתבתי? נדמה לי שמשוואת הכוחות שונה לגמרי. כשהוא כתב על לינור קבל עם ועולם באופן שכתב,  כל כך הרבה אנשים קיבלו הזדמנות לרקוד על הדם. ואצלך התהפכו היוצרות והוא נהיה הקורבן? מפוסט בבלוג שקוראים 300 איש?

        5/11/07 22:52:

       

      צטט: st_s 2007-11-05 22:41:24

       

      צטט: st_s 2007-11-05 22:39:21

       

      צטט: יורם עבר-הדני 2007-11-05 21:50:40

       

      הי אסתי

      למרות שהתגובה שלך לא הופנתה אלי אני רוצה להבהיר שוב.

      גולדן הוא בעיני אחד המבקרים המוכשרים והידענים בשטח.

      אולי הייתי צריך להזכיר את זה ברשימה הזאת.

      הרשימה שלו פשוט התחברה להמון פעמים ששמעתי אנשים מדברים על עירית לינור, משהו בה גורם לאנשים לא לעסוק במה שהיא עושה אלא במי שהיא, או במי שהם חושבים שהיא. נדמה לי שכשמנקים את המוץ מהתבן נשארת עשייה משמעותית מאוד.

      ואגב לא נכנסתי לעניין הדעות הימניות שעירית לינור מבטאת מדי פעם כי אני לא חושב שזה העניין.

      (למרות שייתכן שאצל חלק מהמבקרים יש לזה חלק)

       

       

       

      ועכשיו הכני הבאג החביב שמוחק את תגובתי שהנה היא:

       

       

      יורמיקו,  קודם כל, אכן חבל שלא כתבת ש"גולדן הוא אחד המבקרים המוכשרים והידענים שבשטח" כדבריך, כי זה ממש לא מה שמובן מפוסט הזה. ובלשון המעטה - כשקוראים את דבריך ניתן להבין בדיוק את ההיפך. ולעניין לינור וכתיבתה.אם אתה שואל מי לא חושב שלינור היא "יוצרת" אז הנה, אני הקטנה אומרת בדחילו שלא לדבר על רחימו -  עירית לינור אינה נחשבת בעיני כ"יוצרת" וגם לא כ"סופרת", אם כי אי אפשר לקחת ממנה את יסודו של ז'אנר הכתיבה הנשית הפמיניסטית/צפונבונית/שנונה/מתוחכמת/אנטי גברית שממשיכותיה דנה ספקטור ודודה מלכה שלנו עוד אחרות ממשיכות לטחון אותו. ומאחר ואתה ניסית לנתח את אישיותו של שי והסיבות לכתיבתו, אנסה אנוכי הקטנה לנתח את טענתך ש"המון פעמים שמעתי אנשים מדברים על עירית לינור, משהו בה גורם לאנשים לא לעסוק במה שהיא עושה אלא במי שהיא, או במי שהם חושבים שהיא."ואני אגיד לך מה לדעתי  זה הדבר הזה בה שגורם לאנשים וכו'סופר או יוצר צריך לזכור תמיד שכל כולו הוא בסך הכול צינור כדי להוציא את היצירה החוצה. שהיצירה או הספר הם במרכז. לא הכותב או היוצר.במקרה של עירית לינור כל הכתיבה המתוחכמת והשנונה כה, צועקת אל הקורא "תראה אותי כמה אני מוכשרת!", "שים לב כמה אני חדה, כמה שנונה, כמה מקורית!" וככה מי זוכר בכלל מה היה כתוב שם. כל מה שרואים וכל מה שמשתלט על הטקסט הוא דמותה של הכותבת, היא היא עירית לינור.אותי אישית זה מעצבן. לא רק במקרה שלה. ואני לא נכנסת לקטע המתלהם/מתחסד של דעותיה הפוליטיות והחברתיות כי זה לא רלוונטי לפוסט שלך.אגב, שמחתי לראות את כל אלו שהריחו דם ורצו לכאן במהירות הבזק כדי לקרוע עוד חלקים מהגוויה המדממת של שי. כמה אני אוהבת גיבורים. בעיקר גיבורי מקלדת. עונג לעין הקוראת, מה אגיד לך?

       

      וואו אסתי. 

      הגדרת בדיוק את מה שרציתי להגיד.

      לא יודע לגבי סופרת או יוצרת, אבל יש משהו בעולמנו החדש והחשוף, שבו סופרים הם לא רק אנשים שיושבים במגדל שן סובלים וכותבים הגיגים. יש גם כאלה, אבל יש גם אנשים אחרים כמו עירית לינור שהם אולי טיפה פחות מעודנים, וכן רוצים שישמעו עליהם בתקשורת. יש

      זה לא אומר שהם לא קיימים. כפי שכתבת עירית נורא נורא נורא מעצבנת אותך, אבל אני חולק עלייך באשר למשמעות הדברים שהיא עושה. גם הזלזול שלך בדנה ספקטור מפתיע אותי. קראת פעם את הטור של דנה? ואני לא מכיר אותה אישית ממש. יש שם המון המון כנות, וכתיבה קולחת ומהנה. אני מכיר המון אנשים מאוד ביקורתיים שמאוד מאוד אוהבים את כתיבתה. בעיני היא מצליחה להגדיר דברים על זוגיות, ועל נשיות ועל החיים, ברמה מעוררת קנאה. והנה הכנסת גם אותה למגירה של עירית לינור. וגם היא פתאום מתפוגגת לה.  

      אני חוזר לפתיחה של הפוסט, על הקטע המעצבן הזה של מישהו שצועק כל הזמן זה אני, תראו אותי אני פה. זה שעירית לינור עושה את זה לא הופך אותה ללא ראויה. זה הופך אותה לדמות שנויה במחלוקת. אבל אני חוזר ואומר יש לה קול ייחודי ואי אפשר לקחת את זה ממנה.

        5/11/07 22:45:

       

      צטט: st_s 2007-11-05 22:41:24

       

       ונסיון אחרון לארגן את הטקסט שלי בצורה סבירה לקריאה, אם זה מצליח אנא זרוק לפח את התגובות הקודמות שהוכו באחד מהבאג החביבים של הקפה:

       

       

       

      יורמיקו,  

      קודם כל, אכן חבל שלא כתבת ש"גולדן הוא אחד המבקרים המוכשרים והידענים שבשטח" כדבריך, כי זה ממש לא מה שמובן מפוסט הזה. ובלשון המעטה - כשקוראים את דבריך ניתן להבין בדיוק את ההיפך. 

      ולעניין לינור וכתיבתה.

      אם אתה שואל מי לא חושב שלינור היא "יוצרת" אז הנה, אני הקטנה אומרת בדחילו שלא לדבר על רחימו -  עירית לינור אינה נחשבת בעיני כ"יוצרת" וגם לא כ"סופרת", אם כי אי אפשר לקחת ממנה את יסודו של ז'אנר הכתיבה הנשית הפמיניסטית/צפונבונית/שנונה/מתוחכמת/אנטי גברית שממשיכותיה דנה ספקטור ודודה מלכה שלנו עוד אחרות ממשיכות לטחון אותו. 

      ומאחר ואתה ניסית לנתח את אישיותו של שי והסיבות לכתיבתו, אנסה אנוכי הקטנה לנתח את טענתך ש"המון פעמים שמעתי אנשים מדברים על עירית לינור, משהו בה גורם לאנשים לא לעסוק במה שהיא עושה אלא במי שהיא, או במי שהם חושבים שהיא."

      ואני אגיד לך מה לדעתי  זה הדבר הזה בה שגורם לאנשים וכו'סופר או יוצר צריך לזכור תמיד שכל כולו הוא בסך הכול צינור כדי להוציא את היצירה החוצה. שהיצירה או הספר הם במרכז. לא הכותב או היוצר.

      במקרה של עירית לינור כל הכתיבה המתוחכמת והשנונה כה, צועקת אל הקורא "תראה אותי כמה אני מוכשרת!", "שים לב כמה אני חדה, כמה שנונה, כמה מקורית!" וככה מי זוכר בכלל מה היה כתוב שם. כל מה שרואים וכל מה שמשתלט על הטקסט הוא דמותה של הכותבת, היא היא עירית לינור.

      אותי אישית זה מעצבן. לא רק במקרה שלה. 

      ואני לא נכנסת לקטע המתלהם/מתחסד של דעותיה הפוליטיות והחברתיות כי זה לא רלוונטי לפוסט שלך.

      אגב, שמחתי לראות את כל אלו שהריחו דם ורצו לכאן במהירות הבזק כדי לקרוע עוד חלקים מהגוויה המדממת של שי. כמה אני אוהבת גיבורים. בעיקר גיבורי מקלדת. עונג לעין הקוראת, מה אגיד לך?

       

       

        5/11/07 22:41:

       

      צטט: st_s 2007-11-05 22:39:21

       

      צטט: יורם עבר-הדני 2007-11-05 21:50:40

       

      הי אסתי

      למרות שהתגובה שלך לא הופנתה אלי אני רוצה להבהיר שוב.

      גולדן הוא בעיני אחד המבקרים המוכשרים והידענים בשטח.

      אולי הייתי צריך להזכיר את זה ברשימה הזאת.

      הרשימה שלו פשוט התחברה להמון פעמים ששמעתי אנשים מדברים על עירית לינור, משהו בה גורם לאנשים לא לעסוק במה שהיא עושה אלא במי שהיא, או במי שהם חושבים שהיא. נדמה לי שכשמנקים את המוץ מהתבן נשארת עשייה משמעותית מאוד.

      ואגב לא נכנסתי לעניין הדעות הימניות שעירית לינור מבטאת מדי פעם כי אני לא חושב שזה העניין.

      (למרות שייתכן שאצל חלק מהמבקרים יש לזה חלק)

       

       

       

      ועכשיו הכני הבאג החביב שמוחק את תגובתי שהנה היא:

       

       

      יורמיקו,  קודם כל, אכן חבל שלא כתבת ש"גולדן הוא אחד המבקרים המוכשרים והידענים שבשטח" כדבריך, כי זה ממש לא מה שמובן מפוסט הזה. ובלשון המעטה - כשקוראים את דבריך ניתן להבין בדיוק את ההיפך. ולעניין לינור וכתיבתה.אם אתה שואל מי לא חושב שלינור היא "יוצרת" אז הנה, אני הקטנה אומרת בדחילו שלא לדבר על רחימו -  עירית לינור אינה נחשבת בעיני כ"יוצרת" וגם לא כ"סופרת", אם כי אי אפשר לקחת ממנה את יסודו של ז'אנר הכתיבה הנשית הפמיניסטית/צפונבונית/שנונה/מתוחכמת/אנטי גברית שממשיכותיה דנה ספקטור ודודה מלכה שלנו עוד אחרות ממשיכות לטחון אותו. ומאחר ואתה ניסית לנתח את אישיותו של שי והסיבות לכתיבתו, אנסה אנוכי הקטנה לנתח את טענתך ש"המון פעמים שמעתי אנשים מדברים על עירית לינור, משהו בה גורם לאנשים לא לעסוק במה שהיא עושה אלא במי שהיא, או במי שהם חושבים שהיא."ואני אגיד לך מה לדעתי  זה הדבר הזה בה שגורם לאנשים וכו'סופר או יוצר צריך לזכור תמיד שכל כולו הוא בסך הכול צינור כדי להוציא את היצירה החוצה. שהיצירה או הספר הם במרכז. לא הכותב או היוצר.במקרה של עירית לינור כל הכתיבה המתוחכמת והשנונה כה, צועקת אל הקורא "תראה אותי כמה אני מוכשרת!", "שים לב כמה אני חדה, כמה שנונה, כמה מקורית!" וככה מי זוכר בכלל מה היה כתוב שם. כל מה שרואים וכל מה שמשתלט על הטקסט הוא דמותה של הכותבת, היא היא עירית לינור.אותי אישית זה מעצבן. לא רק במקרה שלה. ואני לא נכנסת לקטע המתלהם/מתחסד של דעותיה הפוליטיות והחברתיות כי זה לא רלוונטי לפוסט שלך.אגב, שמחתי לראות את כל אלו שהריחו דם ורצו לכאן במהירות הבזק כדי לקרוע עוד חלקים מהגוויה המדממת של שי. כמה אני אוהבת גיבורים. בעיקר גיבורי מקלדת. עונג לעין הקוראת, מה אגיד לך?

       

        5/11/07 22:39:

       

      צטט: יורם עבר-הדני 2007-11-05 21:50:40

       

      הי אסתי

      למרות שהתגובה שלך לא הופנתה אלי אני רוצה להבהיר שוב.

      גולדן הוא בעיני אחד המבקרים המוכשרים והידענים בשטח.

      אולי הייתי צריך להזכיר את זה ברשימה הזאת.

      הרשימה שלו פשוט התחברה להמון פעמים ששמעתי אנשים מדברים על עירית לינור, משהו בה גורם לאנשים לא לעסוק במה שהיא עושה אלא במי שהיא, או במי שהם חושבים שהיא. נדמה לי שכשמנקים את המוץ מהתבן נשארת עשייה משמעותית מאוד.

      ואגב לא נכנסתי לעניין הדעות הימניות שעירית לינור מבטאת מדי פעם כי אני לא חושב שזה העניין.

      (למרות שייתכן שאצל חלק מהמבקרים יש לזה חלק)

       

       

        5/11/07 22:32:

      היי יורם,

      תודה על עוד פוסט מעורר חשיבה.

       

      אני רוצה להשאיר לרגע בצד  את עירית לינור ואת המבקר (שאת שמו כבר שכחתי, באמת!) ולהתרכז דווקא במה שקופולה אמר: "היום אין כבר יצירה כי הכל הומצא. היצירה היחידה העומדת בפנינו היא חיבור מקורי בין אלמנטים."

       

      לדעתי, אומנות, כמו מדע הם כמו יצורים חיים, הם אוגרים בתוכם יחידות/מודולים קטנים יותר של ידע, שביחד מרכיבים את התוצר השלם. לדוגמה, למעט מקרים קיצוניים, יוצאי דופן, כמו תורת היחסות של אינשטיין, תאוריה מדעית מתבססת על תאוריות קודמות ומוסיפה מעט עליהן. כך גם באומנות, האומן מסתמך כמעט תמיד על מה שעשו לפניו, אם הוא מצייר על חומר חדש, אז הוא אולי יצייר נושא שכבר ציירו לפניו, אם הוא מצלם אובייקט מזווית מסויימת, אז הוא ישתמש בפילטר ובחצובה שכבר נהוג להשתמש בהם, וכן הלאה.

       

      יש מעט מאוד מקרים שההתפתחות היא כל כך משמעותית שאומרים 'ואוו! זאת קפיצת מדרגה גדולה!'. המקרים האלו של פריצות דרך הם בדרך כלל תוצאה של כלי עבודה חדש בתחום. באומנות זה יכול להיות כלי טכנולוגי, אבל באותה מידה זה יכול להיות גם 'כלי' תרבותי, קרי, שינוי במוסכמה חברתית/תרבותית  שמנגיש נושא חדש להמחזה, תיעוד וקילנוע.

       

      לדעתי, קופולה כנראה נחשף במשך תקופה ארוכה מדי לאותם כלים שנוצלו עד תום ולא זכה להחשף למהפכה 'כלית' בתחום שבו הוא עבד (שוב, 'כלי' במובן האומנתי כמו שהזכרתי בפיסקה הקודמת ולא במובן המצומצם הטכני שלו).

       

      אני לא מתיימר לדגדג את קרסולו האומנותי של קופולה, אבל מה שקופולה דיבר עליו במקרה הנוכחי לא קשור לאומנות, כי אם למודלים של התפתחות ידע, שם אני לא בטוח שהוא היה כל כך חזק.

        5/11/07 22:20:

      אני מעריכה את הפרגון שלך כלפי לינור, מכירה רבים אחרים שהיו נצמדים לעלבון המטופש.

        5/11/07 22:16:

       

      צטט: st_s 2007-11-05 21:51:18

      יורם ידידי משכבר הימים וממסדרונות אריאלי וjcs

       

      למה אפעס נראה לי שהתאווה שלך לנשל את גולדן ממדרגת ה"מבקר" הנשגבת מוזרה כל כך?

      היתכן שזה פשוט בגלל שבאותם טיעונים שלך להאשמתו של גולדן, אתה עצמך משתמש כדי לתקוף אותו?

      ממש לא.

      להיפך. אני חושב שהוא מבקר מעולה ולרגע אני לא אומר שהוא לא ראוי להיות מבקר. קטונתי.כתבתי קטע אחד על קטע אחד שהוא כתב.  

      נדמה לי שהביקורת הזו  באופן ספציפי חטאה בחוסר ענייניות ובאי הוגנות.מותר לכל אחד להחליק. זה שהוא כתב ביקורת אחת בעייתית לא הופכת אותו ללא לגיטימי.

      (דיברנו כבר בעבר על זה שאנשים קוראים מה שהם מצפים לקרוא ולא מה שכתוב)

      ואגב את מוזמנת לפרט באיזה טיעונים שלי להאשמתו של גולדן אני משתמש כדי לתקוף אותו. אולי אחכים במשהו.

        5/11/07 21:51:

      יורם ידידי משכבר הימים וממסדרונות אריאלי וjcs

       

      למה אפעס נראה לי שהתאווה שלך לנשל את גולדן ממדרגת ה"מבקר" הנשגבת מוזרה כל כך?

      היתכן שזה פשוט בגלל שבאותם טיעונים שלך להאשמתו של גולדן, אתה עצמך משתמש כדי לתקוף אותו?

        5/11/07 21:50:

       

      צטט: st_s 2007-11-05 21:43:51

       

      צטט: עדי דורון 2007-11-03 23:53:50

      נשמע לי שגולדן קצת מקנא ומנסה למתג את עצמו כמשהו יותר איכותי על חשבון ירידה על יוצרת מוכשרת.

      נראה לי גם שה"חברים" שלו הם בעיקר פרי דמיונו.

      בכל מקרה, היא בהחלט יוצרת והזלזול הזה בישראל בכל מי שמצליח, מתחיל להצחין.

       

      אתה מכיר את גולדן בכלל?

      אתה יודע מה הוא עשה אי פעם? מה הוא כתב? איזו קריירה יש לו?

       

      הי אסתי

      למרות שהתגובה שלך לא הופנתה אלי אני רוצה להבהיר שוב.

      גולדן הוא בעיני אחד המבקרים המוכשרים והידענים בשטח.

      אולי הייתי צריך להזכיר את זה ברשימה הזאת.

      הרשימה שלו פשוט התחברה להמון פעמים ששמעתי אנשים מדברים על עירית לינור, משהו בה גורם לאנשים לא לעסוק במה שהיא עושה אלא במי שהיא, או במי שהם חושבים שהיא. נדמה לי שכשמנקים את המוץ מהתבן נשארת עשייה משמעותית מאוד.

      ואגב לא נכנסתי לעניין הדעות הימניות שעירית לינור מבטאת מדי פעם כי אני לא חושב שזה העניין.

      (למרות שייתכן שאצל חלק מהמבקרים יש לזה חלק)

        5/11/07 21:43:

       

      צטט: עדי דורון 2007-11-03 23:53:50

      נשמע לי שגולדן קצת מקנא ומנסה למתג את עצמו כמשהו יותר איכותי על חשבון ירידה על יוצרת מוכשרת.

      נראה לי גם שה"חברים" שלו הם בעיקר פרי דמיונו.

      בכל מקרה, היא בהחלט יוצרת והזלזול הזה בישראל בכל מי שמצליח, מתחיל להצחין.

       

      אתה מכיר את גולדן בכלל?

      אתה יודע מה הוא עשה אי פעם? מה הוא כתב? איזו קריירה יש לו?

       

        5/11/07 08:27:

       

      צטט: אודי שרבני 2007-11-05 02:16:47

      היי יורם

      מבלי להכנס למיקרו בין שני אלה, במקרו- נראה לי שהתגובה הילדותית שלה על "סיגריה לפני-אחרי", דווקא מעידה על אמיתות. מה רע בזה? (זה שזה מעיד על דברים אחרים שהביאו לכך, לתגובה שכזאת, וקפיצות שכזאת- זה כבר משהו אחר. אולי לזה התכוונת, כן נראה לי שזה התערבב).

      ההפך; דווקא אלה שמחקים אותם בתכניות קומיות ומשחקים אותה "זה מצחיק אותי" ולא מודים שזה פוגע בהם, כי הרי צריך לשחק את המשחק, דווקא אלה, המשתפים פעולה עם הדבר היא כמו משהו שהיית מצפה מעירית לינור בדוגמא עם הסיגריה, לבוא "מגבוה" אל הדבר. אבל זה אמיתי? לא נראה לי.

      עוד משהו, לא נראה לי שגולדן רוצה בכשלונה כמו שאמרת. מעבר לזה הציטוט של קופולה נהדר, וזה מה שחשוב. יצירה ומה אפשר לעשות עם "יצירה"  ומה עושים "עכשיו".  

      אודי,

      קודם כל לגבי ההערה ההיא של עירית, אין ספק שהיה בה סוג של חן ילדותי, אבל היתה בה גם המון חולשה, וחוסר הבנה של מקומה. הדגמתי את זה רק כדי להסביר למה יש באישיותה משהו שמעצבן אנשים ומעוור אותם לגבי כישרונה.

      לגבי רצונו של גולדן בכישלונה, אני חולק עליך, כי לתחושתי זה צועק מכל שורה. הוא אפילו לא דיבר על משמורת, הוא רק הכין תבנית כאילו מבוססת כדי לבנות את הקטילה הבאה.

        5/11/07 02:16:

      היי יורם

      מבלי להכנס למיקרו בין שני אלה, במקרו- נראה לי שהתגובה הילדותית שלה על "סיגריה לפני-אחרי", דווקא מעידה על אמיתות. מה רע בזה? (זה שזה מעיד על דברים אחרים שהביאו לכך, לתגובה שכזאת, וקפיצות שכזאת- זה כבר משהו אחר. אולי לזה התכוונת, כן נראה לי שזה התערבב).

      ההפך; דווקא אלה שמחקים אותם בתכניות קומיות ומשחקים אותה "זה מצחיק אותי" ולא מודים שזה פוגע בהם, כי הרי צריך לשחק את המשחק, דווקא אלה, המשתפים פעולה עם הדבר היא כמו משהו שהיית מצפה מעירית לינור בדוגמא עם הסיגריה, לבוא "מגבוה" אל הדבר. אבל זה אמיתי? לא נראה לי.

      עוד משהו, לא נראה לי שגולדן רוצה בכשלונה כמו שאמרת. מעבר לזה הציטוט של קופולה נהדר, וזה מה שחשוב. יצירה ומה אפשר לעשות עם "יצירה"  ומה עושים "עכשיו".  

        4/11/07 21:26:

       

      צטט: בתיה בכר 2007-11-04 21:04:47

       

      צטט: יורם עבר-הדני 2007-11-04 20:41:37

       

      צטט: בתיה בכר 2007-11-04 12:25:45

       

      צטט: galitelaviv 2007-11-04 11:10:26

      מסכימה עם הקביעה הכללית - לא משנה מהי או מיהי עירית לינור, אף אחד לא שם את שי גולדן לשופט מיהו יוצר מצליח או מהם הפרמטרים להיחשב לכזה. במיוחד נכון הדבר לאור העובדה ששי גולדן עצמו לא עשה מספיק כדי לזכות בזכות הזו, אם בכלל יש למישהו את הזכות לשפוט. נדמה לי שהמשפט "הפוסל במומו פוסל" יפה לשעה שכזו. כשהביקורת מקבלת גוון אישי, קשה שלא לתהות מה מרגיש שי גולדן באמת, כשהוא נשאר עם עצמו בין ארבעה קירות, בלי מחשב לתקתק עליו ביקורות.

      אז זהו, ששמו את שי גולדן כדי שיכתוב את דעתו, לומר מה הוא חושב על יצירתה של לינור. מישהו כאן באמת קרא את המאמר, כלומר ממש קרא? נדמה לי שכתוב שם " על טעמי בלבד כאזרח במדינת התרבות". ובכל זאת, שי גולדן עשה כמה דברים בקריירה שלו.

      בתיה, לדעתי שי גולדן הוא אחד המבקרים היותר רציניים שיש וההערכה שלי אליו גדולה. אבל הביקורת הזו הכעיסה אותי דווקא בגלל שהיא כאילו לא ביקורת. היא עושה מין ניתוח נפשי לסיבות מדוע לינור יוצרת, ועקב הסיבות הללו הוא קובע שהיא לא לגיטימית. ואני חושב שהוא טועה. אני חושב שהיא לגיטימית לגמרי ויותר מכך. רוצה לכתוב ביקורת קטלנית על משמרת, בבקשה, לא הייתי טורח לכתוב פוסט כל כך ארוך, אבל הביקורת הזו היתה מין יצור כלאיים מתנשא. לדעתי.

      עמדת המבקר תמיד תהיה כזו, לא? מלמעלה, כאילו מתנשאת. כתבו פה או אצל ולווט דברים בסגנון, מיהו ומה עשה בקריירה שלו שהוא יכול להרשות לעצמו וכו' ומיד לאחר מכן הופיע המשפט המדהים: הפוסל במומו פוסל. יש צורך להסביר? אני חושבת שלא. גולדן לא כתב ביקורת על משמרת, הוא כתב על עירית לינור ויצירותיה. סביר להניח שביקורת רק על התוכנית היתה נראית אחרת שהרי אז זה לא אישי ("הכל אישי" אמר לי פעם איזה מישהו בעיקבות ידיעה לגיטימית שנכתבה עליו באיזה אתר ספורט) ולא צורם. מותר למבקר להביע את דעתו על 'שירת הסירנה' (איזו אחת המליצה לי פעם לקרוא ספרים. להרחיב את אופקיי. "תקראי את מלך החומוס ומלכת האמבטיה" היא אמרה.)  שבינינו, לא עשה רושם על  גדל מהמגיבים שקצפם יצא על הביקורת. אני מניחה שחלק  לא התרשם מהספר ואולי אפילו נרדם ב'בנות בראון'. אגב, אולי אני קשת קריאה אבל על שאלת היצירה גולדן כתב בעיני מי?

      ומדהים שפה בקפה, יש קריאות יומיות כנגד פוסטים לא איכותיים, על התרבות שהולכת ונעלמת, על ספרים טובים או לא ומה נחשב ל'יצירה', אבל כשהמבקר כותב את זה, הוא נראה מרושע, מתנשא ומיהו בכלל.

      אתה אהבת את היצירות שלה?

      חלק אהבתי יותר וחלק אהבתי פחות.

      אבל ברור לי שללינור יש קול מאוד ברור ומאוד לגיטימי.

      נדמה לי שהסיבה שהוא בחר לבחור לנשל את לינור מזכותה להיות יוצרת זה "התדמית המקושקשת" שלה. אני חושב שהכי לגיטימי לנסות ולהגדיר מהי יצירה. אבל אני חושב שבדור שלנו ההגדרה צריכה להיות הרבה יותר פתוחה. אני חושב ששי גולדן הוא יותר מלגיטימי כמבקר, לא אמרתי לרגע מי הוא או מה הוא. אני חושב שהדרך שבה הוא ניתח היתה לא הוגנת ונבעה ממניעים לא ענייניים, במקרה הזה. אולי זה התחבר להמוני השיחות שיכול להיות שגם אני השתתפתי בהן בזמנו כנגד לינור. מהאנשים האלה שקל נורא לכעוס עליהם. אבל נטו. שוב היא קול ייחודי, אולי לא הכי מתוחכם אולי לא סופרת קנונית אבל להגיד על אדם שבאמת הטביע חותם שהוא לא יוצר? נראה לי קצת יומרני לארץ הזאת ולמספר האנשים שפועלים ומשפיעים כאן.

        4/11/07 21:04:

       

      צטט: יורם עבר-הדני 2007-11-04 20:41:37

       

      צטט: בתיה בכר 2007-11-04 12:25:45

       

      צטט: galitelaviv 2007-11-04 11:10:26

      מסכימה עם הקביעה הכללית - לא משנה מהי או מיהי עירית לינור, אף אחד לא שם את שי גולדן לשופט מיהו יוצר מצליח או מהם הפרמטרים להיחשב לכזה. במיוחד נכון הדבר לאור העובדה ששי גולדן עצמו לא עשה מספיק כדי לזכות בזכות הזו, אם בכלל יש למישהו את הזכות לשפוט. נדמה לי שהמשפט "הפוסל במומו פוסל" יפה לשעה שכזו. כשהביקורת מקבלת גוון אישי, קשה שלא לתהות מה מרגיש שי גולדן באמת, כשהוא נשאר עם עצמו בין ארבעה קירות, בלי מחשב לתקתק עליו ביקורות.

      אז זהו, ששמו את שי גולדן כדי שיכתוב את דעתו, לומר מה הוא חושב על יצירתה של לינור. מישהו כאן באמת קרא את המאמר, כלומר ממש קרא? נדמה לי שכתוב שם " על טעמי בלבד כאזרח במדינת התרבות". ובכל זאת, שי גולדן עשה כמה דברים בקריירה שלו.

      בתיה, לדעתי שי גולדן הוא אחד המבקרים היותר רציניים שיש וההערכה שלי אליו גדולה. אבל הביקורת הזו הכעיסה אותי דווקא בגלל שהיא כאילו לא ביקורת. היא עושה מין ניתוח נפשי לסיבות מדוע לינור יוצרת, ועקב הסיבות הללו הוא קובע שהיא לא לגיטימית. ואני חושב שהוא טועה. אני חושב שהיא לגיטימית לגמרי ויותר מכך. רוצה לכתוב ביקורת קטלנית על משמרת, בבקשה, לא הייתי טורח לכתוב פוסט כל כך ארוך, אבל הביקורת הזו היתה מין יצור כלאיים מתנשא. לדעתי.

      עמדת המבקר תמיד תהיה כזו, לא? מלמעלה, כאילו מתנשאת. כתבו פה או אצל ולווט דברים בסגנון, מיהו ומה עשה בקריירה שלו שהוא יכול להרשות לעצמו וכו' ומיד לאחר מכן הופיע המשפט המדהים: הפוסל במומו פוסל. יש צורך להסביר? אני חושבת שלא. גולדן לא כתב ביקורת על משמרת, הוא כתב על עירית לינור ויצירותיה. סביר להניח שביקורת רק על התוכנית היתה נראית אחרת שהרי אז זה לא אישי ("הכל אישי" אמר לי פעם איזה מישהו בעיקבות ידיעה לגיטימית שנכתבה עליו באיזה אתר ספורט) ולא צורם. מותר למבקר להביע את דעתו על 'שירת הסירנה' (איזו אחת המליצה לי פעם לקרוא ספרים. להרחיב את אופקיי. "תקראי את מלך החומוס ומלכת האמבטיה" היא אמרה.)  שבינינו, לא עשה רושם על  גדל מהמגיבים שקצפם יצא על הביקורת. אני מניחה שחלק  לא התרשם מהספר ואולי אפילו נרדם ב'בנות בראון'. אגב, אולי אני קשת קריאה אבל על שאלת היצירה גולדן כתב בעיני מי?

      ומדהים שפה בקפה, יש קריאות יומיות כנגד פוסטים לא איכותיים, על התרבות שהולכת ונעלמת, על ספרים טובים או לא ומה נחשב ל'יצירה', אבל כשהמבקר כותב את זה, הוא נראה מרושע, מתנשא ומיהו בכלל.

      אתה אהבת את היצירות שלה?

        4/11/07 20:55:

      תודה  על כתיבה  מצויינת ובהירה .

      כוכב.

        4/11/07 20:41:

       

      צטט: בתיה בכר 2007-11-04 12:25:45

       

      צטט: galitelaviv 2007-11-04 11:10:26

      מסכימה עם הקביעה הכללית - לא משנה מהי או מיהי עירית לינור, אף אחד לא שם את שי גולדן לשופט מיהו יוצר מצליח או מהם הפרמטרים להיחשב לכזה. במיוחד נכון הדבר לאור העובדה ששי גולדן עצמו לא עשה מספיק כדי לזכות בזכות הזו, אם בכלל יש למישהו את הזכות לשפוט. נדמה לי שהמשפט "הפוסל במומו פוסל" יפה לשעה שכזו. כשהביקורת מקבלת גוון אישי, קשה שלא לתהות מה מרגיש שי גולדן באמת, כשהוא נשאר עם עצמו בין ארבעה קירות, בלי מחשב לתקתק עליו ביקורות.

      אז זהו, ששמו את שי גולדן כדי שיכתוב את דעתו, לומר מה הוא חושב על יצירתה של לינור. מישהו כאן באמת קרא את המאמר, כלומר ממש קרא? נדמה לי שכתוב שם " על טעמי בלבד כאזרח במדינת התרבות". ובכל זאת, שי גולדן עשה כמה דברים בקריירה שלו.

      בתיה, לדעתי שי גולדן הוא אחד המבקרים היותר רציניים שיש וההערכה שלי אליו גדולה. אבל הביקורת הזו הכעיסה אותי דווקא בגלל שהיא כאילו לא ביקורת. היא עושה מין ניתוח נפשי לסיבות מדוע לינור יוצרת, ועקב הסיבות הללו הוא קובע שהיא לא לגיטימית. ואני חושב שהוא טועה. אני חושב שהיא לגיטימית לגמרי ויותר מכך. רוצה לכתוב ביקורת קטלנית על משמרת, בבקשה, לא הייתי טורח לכתוב פוסט כל כך ארוך, אבל הביקורת הזו היתה מין יצור כלאיים מתנשא. לדעתי.

        4/11/07 15:14:

      חותמת על כל מילה שלך - יורם.

       

      תודה על הפוסט הזה.

        4/11/07 12:25:

       

      צטט: galitelaviv 2007-11-04 11:10:26

      מסכימה עם הקביעה הכללית - לא משנה מהי או מיהי עירית לינור, אף אחד לא שם את שי גולדן לשופט מיהו יוצר מצליח או מהם הפרמטרים להיחשב לכזה. במיוחד נכון הדבר לאור העובדה ששי גולדן עצמו לא עשה מספיק כדי לזכות בזכות הזו, אם בכלל יש למישהו את הזכות לשפוט. נדמה לי שהמשפט "הפוסל במומו פוסל" יפה לשעה שכזו. כשהביקורת מקבלת גוון אישי, קשה שלא לתהות מה מרגיש שי גולדן באמת, כשהוא נשאר עם עצמו בין ארבעה קירות, בלי מחשב לתקתק עליו ביקורות.

      אז זהו, ששמו את שי גולדן כדי שיכתוב את דעתו, לומר מה הוא חושב על יצירתה של לינור. מישהו כאן באמת קרא את המאמר, כלומר ממש קרא? נדמה לי שכתוב שם " על טעמי בלבד כאזרח במדינת התרבות". ובכל זאת, שי גולדן עשה כמה דברים בקריירה שלו.

        4/11/07 11:10:
      מסכימה עם הקביעה הכללית - לא משנה מהי או מיהי עירית לינור, אף אחד לא שם את שי גולדן לשופט מיהו יוצר מצליח או מהם הפרמטרים להיחשב לכזה. במיוחד נכון הדבר לאור העובדה ששי גולדן עצמו לא עשה מספיק כדי לזכות בזכות הזו, אם בכלל יש למישהו את הזכות לשפוט. נדמה לי שהמשפט "הפוסל במומו פוסל" יפה לשעה שכזו. כשהביקורת מקבלת גוון אישי, קשה שלא לתהות מה מרגיש שי גולדן באמת, כשהוא נשאר עם עצמו בין ארבעה קירות, בלי מחשב לתקתק עליו ביקורות.
        4/11/07 01:38:
      פוסט מצויין והסכמתי עם כל מילה.
        4/11/07 00:22:

      מסכימה עם הקביעה

      עירית יוצרת מוצלחת

      וזה מה שחשוב!!!

        4/11/07 00:16:
      נכון.
        3/11/07 23:53:

      נשמע לי שגולדן קצת מקנא ומנסה למתג את עצמו כמשהו יותר איכותי על חשבון ירידה על יוצרת מוכשרת.

      נראה לי גם שה"חברים" שלו הם בעיקר פרי דמיונו.

      בכל מקרה, היא בהחלט יוצרת והזלזול הזה בישראל בכל מי שמצליח, מתחיל להצחין.

        3/11/07 22:15:

      תודה!

        3/11/07 21:42:
      אהבתי, זו פחות א יותר גם רוח דברי. מיד אוסיף את דבריך לפוסט שלי.
        3/11/07 21:29:

      לא קראתי את ביקורתו של שי גולדן אבל מכתבתך הצלחתי להבין את רוח כתבתו.

      יפה כתבת, מסכים עם כל מילה.

       

      ארכיון

      פרופיל

      יורם עבר-הדני
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין