המצב יותר טוב!
בהחלט השתפר מצב הכאבים, וממשיכה לעבוד במרץ על הפיזיותרפיה כמו ילדה טובה!
סוף סוף משתחררת לאט לאט מכל התחבושות האלסטיות שזה זמן מה עוזרות לי כדי לתפקד... באשפוז, שכנתי החדשה שהגיעה בדיוק שבוע אחריי (ב-am2) בבוקר היום בו השתחררתי שאלה אותי אם הייתי בתאונה (בגלל התחבושות).
מה שמשום מה לא עובר זה שריר עקשן שתפוס לי בשוק ברגל שממנה הכל התחיל שכמובן עדיין יותר כואבת מהשניה (איזו רגל עקשנית).
מתחילה לחזור לעצמי ולהתאפס על הלימודים. שלחתי מיילים לכל המרצים ועוברת על החומר. מזל שיש לי כל כך הרבה חברים טובים שיעזרו כשאחזור. ומזל שיש שביתה אז אני לא מפספסת המון, אפילו שבניהול רוב המרצים הם לא סגל בכיר אז יש שיעורים.
במיוחד יש לי שני מלאכים בבאר שבע: חברה טובה שלי אלה וידיד טוב סטאס שכל יום מגיעים לדירה גם להיות קצת עם החתולים וכמובן להאכיל ולהחליף חול(מזל שיש לי yes, יכולים להתפנק). יש לי חצר כך שבד"כ החתולים מטיילים אבל יש שני חתולים מבחוץ שהחליטו לאמץ אותי או יותר נכון את צלחות האוכל של קראש חמודה וסוני אז החלונות בהיעדרותי סגורים. כמו שאני בהסגר בבית ההורים גם החתולים בהסגר בביתי. גם עזרו וניקו את המקרר מכל האוכל הנרקב ועשו כלים. באמת מלאכים!!
אני כל יום חושבת על הדברים הטובים שיצאו מהאשפוז הזה:
* יצא לי להתחבר מחדש עם ההורים, כל אחד בנפרד וגם ביחד
* ההורים מפנקים בהמון מתנות (מה לעשות, בנוסף לכל אני גם בת הזקונים (בהרבה) והכי מפונקת (רק בבית) מלידה)
* לומדת גם איך להיות עם ההורים גם כשקשה. אין מה לעשות, בגיל 24 (כמעט 25) אחרי 4 שנים מחוץ לבית ועכשיו פותחת שנה חמישית קשה לעיתים לחזור לחיק ההורים.
* ירדתי 7 קילוגרמים שלא היו מוכנים לרדת כבר שנים ועכשיו יש לי הזדמנות לשמור עליהם כי התאבון עוד לא חוזר יותר מידיי (הקיבה הצטמצמה גם כנראה)
* התפעלתי מהחברים שבאו לבקר באשפוז ובשיקום (שבבית ההורים) ורק קיבלתי אזכור נוסף לאיזה אנשים טובים יש לי בחיים
* כפי שציינתי קודם הגעתי ל Facebook ומצאתי חברים קרובים ורחוקים ששנים לא ראיתי והיו חלק כה גדול מחיי בתקופה מוקדמת יותר.
* בפיזיו' יצא לי להתחבר מחדש לגוף שלי ולתנועה שכל כך חסרה לי. הפיזיותרפיסטית שלי מזכירה לי את הימים שרקדתי (רוב חיי עד לגיוס)... לצערי הגוף שלי כנראה כבר לא בנוי כל כך לריקוד אינטנסיבי
* כמו שאחותי כתבה גיליתי חיוביות ויכולות הרגעה עצמית שבאמת לא ידעתי שיש בי
* אחרי הרבה זמן של שינה לא טובה (קמה הרבה באמצע הלילה) הכדורים החדשים שלי מאפשרים לי לישון ללא הפרעה וללא התעוררות עשר שעות אם לא יותר שלדעתי (ולדעת הרופאים) מאוד חשוב כדי לעזור לגוף להחלים ולהיות איתן!
* התחלתי לכתוב, פה, שזה חיובי כי אני תמיד הייתי אשת מספרים, מחשבים ולוגיקה (עם חיבה ליחסי אנוש). הפחד הגדול שלי בנושאי לימודים ועבודה ובכלל הוא לכתוב ולהתנסח. כל זאת על אף שבעבודה גם כבר התקדמתי בנושא אבל זה בד"כ היה באנגלית מכוון שרוב התכתובת היא עם חו"ל.
* הכי חשוב, למדתי לקח חשוב על הגוף שלי וכמה אני צריכה להיות קשובה לו!
עכשיו מקווה שבגלל שאני משתפרת בקצב מהיר שסופ"ש הבא אני כבר אהיה בביתי אשר בב"ש עם החתולים ועם החברים. בינתיים נשארת חיובית ודואגת להיות רגועה אך פעילה (לפי התרגילים, בלי להיכנס לכאב).
ולסיום הוספתי עוד תמונה של קראש היפיוף... |