חיים שכאלה

נולדתי ביוני 66', עם פלומה של אפרוח שעם השנים נהפכה לקרחת אופנתית. 

השם שלי כמו שאתם רואים קצת מיוחד, ואכן לא מעט אנשים, גם ממכם, לא בדיוק יודעים איך לקרוא לי בטלפון ראשון.   

   את ילדותי העברתי ב'בית ילדים' של קיבוץ רמת השופט ועד היום אני מלא געגועים. מי שיגיד לי שאני מוצר פגום של המערכת הקיבוצית יש לי הרבה מה לספר לו. בתור פעוט מתבגר הייתי די שובב וקונדסון, דבר שעלה לי לא פעם בתאונות קלות, כמו לגלוש על מגלשת פח לוהטת ביום קייץ מטורף וכל זה ללא בגדים לחלוטין - בגיל שנתיים וחצי. נפילות מעצים, בגיל קצת יותר מבוגר היו חלק מהשיגרה שכן תחביב הטיפוס על עצים והשאיפה לצמרת היו טבע שני בשבילי.    

   את התיכון העברתי בעיקר באיסוף אבקת שריפה מסוגים שונים, מהמטווח של ג'וערה, שהוא בסיס גדנע מפורסם, עם עוד שני חברים. תוך כדי ערבוב אבקת השרפה היינו בונים ו'רוקחים' מוצרים מיוחדים שמטרתם העיקרית הייתה להתפוצץ בהמון רעש. הפנימיה הקיבוצית, שם התחנכתי בתיכון, (שייכת לכמה קיבוצים ביחד) היא מקום מושלם לבחור צעיר עם דימיון עשיר ואם יש לידו עוד כמה כאלה היא הופכת לגן עדן של תעלולים. מי שמסתכל לצדדים יכול למצוא גם בחורות משלל דגמים וצבעים. אני עד היום אוהב יותר את הברונטיות. 

    בצבא הייתי מפקד טנק ו'אפילו' הגעתי לקורס קצינים. שם לומדים לתפעל טנקים לרמת הבורג פחות או יותר. מי שלא מקשיב ולא מרוכז בשיעור עלול למצוא את עצמו ממלא ג'ריקן של 20 ליטר מים לתוך ה'קרטר' של השמן מנוע. כשאתה עושה את זה בתור צוער תורן אתה צריך לקחת את מלוא האחריות.   

    את הבחורה הראשונה שלי הכרתי כשהשתחררתי מהצבא (שקרן), ועד היום ההרפתקאות לא נגמרו. אחרי הצבא עבדתי כשנה ברפת המקומית ולאחר תאונת טרקטור מחרידה נאלצתי לפרוש. 

    את הטיול שלי של אחרי הצבא עשיתי באירופה, כי הטיסות לטאיילנד מאוד ארוכות ואין לי מה לעשות במטוס, ספרים אני כבר לא קורא מגיל 8. ישר עם הנחיתה השתלבתי בלימודי עיצוב והייתי הסטודנט שסגר את הרשימה. בלימודי עיצוב למדתי שאם אתה רוצה שהסטודנטיות משנים יותר נמוכות יזכרו אותך, אתה חייב להיות מיוחד, ואם אתה רוצה שהם יזכרו אותך טוב, אתה גם צריך להראות טוב. החלום שלי בתור סטודנט היה להפוך לארט דיירקטור שנון במשרד פרסום גדול בת"א שכל היום מסובב דוגמניות על הסט.

    3 חודשים אחרי שנזרקתי לשוק הבנתי שמשרד פרסום זה באמת דבר גדול ומי שמתעסק עם דוגמניות צריך שתי רגליים חזקות וראש אחד חלול. תוך כדי התנפצות החלום, חליתי באיזה מחלה מתוסבכת שהפכה לי את החיים לתקופה של 5 שנים בערך. בתקופה הזאת לא תפקדתי בצורה נורמאלית והיה לי הרבה זמן להסתובב בקיבוץ. באחד מה'שיטוטים' שלי נכנסתי לנפחיה של אבא שלי שהיתה לו בזמנו, ותוך כדי צפיה בו החלטתי שאני רוצה לעשות לי גדר מנפחות לגינה. כך התוודעתי לתחום נפחות הברזל. העיסוק הזה עם הברזל צמח במשך כמה שנים, עד שנהייתי עסק עצמאי שלא תלוי בקיבוץ מבחינה כלכלית. במשך כמה שנים חייתי מעיצוב והתקנת מעקות מנפחות ברזל בטבעון יוקנעם זכרון והסביבה והגעתי להשגים מרשימים למדי. בשלב מסויים פשוט נשבר לי הגב. החלטתי שאי אפשר להמשיך ככה ואני חייב למצוא איזשהו מקצוע שאוכל לעשות אותו גם בפנסיה. אמא של חבר בקיבוץ, הראתה לי במקרה איך היא מגדלת נבטים למאכל וסיפרה לי כמה שזה בריא. אני קפצתי על המציאה ביצעתי ניסיונות של כל מיני זרעים שבד"כ לא מגדלים להנבטה אלא רק עושים מהם תבשילים, והתוצאות היו מדהימות ויצירתיות לאללה. אני הסתכלתי על הנבטים הללו מכל הכיוונים ומהר מאוד עלה רעיון: הנבטים  ישמשו בתור קישוט למנות במסעדות. כן. (התמונה המצורפת) התחלתי להרים טלפונים לשפים ולשלוח מיילים והתגובות היו מעניינות. אפילו ביצעתי כמה הזמנות כאן באזור העמק.

החורף הגיע ועם הקור קפאו היבולים. האכזבה היתה גדולה.

    כמה חודשים אח"כ התקשרה אלי לקוחה מטבעון ובקשה ממני לבצע לה דלת עם חלון גדול מזכוכית. אני אף פעם לא עשיתי דלת כזאת ולאחר דיון קצר איתה החלטנו על אופן הביצוע. התוצאה הייתה מרשימה מאוד ובעקבות כך החלטתי לבצע לי דלת כניסה לבית. ההתלהבות היתה רבה. את רוב שעות הפנאי שהעברתי בבית ביליתי ליד הדלת ולא חסכתי בליטופים תוך כדי התרשמות עמוקה ממעשה ידי. כשזה עבר, אחרי כמה ימים, הגעתי להחלטה - הדלת הזאת 'תפתח' לי עולם חדש ומלא הפתעות. הייתי כל כך משולהב והחלטתי להמשיך למלא את הבית בדלתות. הדלת הבאה היתה דלת במפתח גדול מאוד לחדר שינה עם מראה גדולה. עד היום היא מרשימה מאוד לקוחות שבאים לראות את הדלתות בבית שלי. כמובן שאני לא מספר להם  מה המטרה העיקרית שלה. דלת נוספת ביצעתי למקלחת ועוד דלת קטנה עם רשת זבובים, מה שנקרא 'דלת רשת', לחדר עם הקמין, כדי שזבובים ושאר קנאים לא יפריעו לי 'להתחרדן' מול הקמין בשעות החורף הדלות. הוספתי וילונות בכל חור פנוי ופתאום ראיתי שהבית שלי נהפך לצימר ברמה. הבנתי שאני חייב לעשות עם זה משהו וכך התחלתי לשווק את הדלתות.

   היום אני מציג ליין של דלתות שאני גאה בו מאוד והוא מסמל מבחינתי פתח לעולמות חדשים. העיסוק שלי בברזל באופן כללי הוא הייעוד שלי ומה שגורם לי להיות מאושר שכן כל יום אני מגשים את עצמי מחדש. עם השנים אני רואה איך אני משתנה ומתחדש ותופס כיוונים שונים שבכלל לא דמיינתי שאגיע אליהם. היום אני רק פותח את העיניים ומנצל הזדמנויות. החיים שלי בתור בעל עסק שינו אותי לחלוטין לעומת מה שהייתי לפני כן והיום אני יודע שיש שני דברים שדוחפים אותי חזק מאוד קדימה להשיג מטרה, ביחוד ברגעים הקשים - כשרון ואמונה.