* למען הסר כל ספק הפוסט מיועד גם לך אחי!

נתחיל בעובדות..

שונאת לרחוץ כלים!

שונאת לרוקן סירים ואז לרחוץ כלים!

שונאת לשפשף פלסטיקים נטופי שאריות שמן מתובל!

שונאת, שונאת, שונאת!!!

ולא,

לא קיים מי שאוהב נקודה.

לענייננו,

מוצ"ש הגיע ועימו סט סירים, כוסות, צלחות, סכו"ם, פלסטיקים

וכל שארית של יומיים עמוסי אוכל, עתיר קלוריות שומן ותבלינים.

כהרגלי בקודש דבר ראשון נכנסתי לדיכאון ויצאתי מהמטבח,

חזרתי כעבור שעה, הם עדיין חיכו לטרמפ שלי, מלוכלכים וחסרי מצפון.

(זה הזמן להודות, כי אם הכמות הייתה מצומצמת דיה היא הייתה מוצאת עצמה עמוק בפח..)

וזה הזמן לא להתיפייף ולהודות שגם לכם נעלם סיר ופלסטיק פה ושם - לא בושה!

ונחזור לעוגמת הנפש..

שנייה לפני שפרצתי בדמעות, פתחתי את ארון השירות לחדש סקוצ'ים

ואור פרוג'קטור נשפך עליי מתוך הארון, כשהבחנתי בזוג כפפות גומי,

קשוחות, וורודות וחסרות כל גוון סקסי מתבקש.

ברגע שהן ננעלו לי על כפות הידיים,

ידעתי,

במלחמה הזאת אני לא הולכת להפסיד!

זה בכלל לא שינה אם המיים חמים או קרים,

מיינתי בזריזות את תכולת הכיור

ופצחתי בשפשוף נוקב חסר פשרות והנחות.

לא היה כתם שהעז לצאת חוצץ נגדי, אף אחד לא נשאר קשה עורף.

הקצפתי בשמחה ובששון כל עוד נפשי בי : )

מאז ועד היום (פחות משבוע)

ברור לי כשמש שכלים אני עושה אך ורק עם כפפות

אינני פוחדת עוד מכיור עמוס כל טוב,

ממקרר שזקוק לריקון ואיוורור,

ולא חוששת להוציא עוד מזלג מהמגירה.

ידיי נותרות יבשות ונקיות

העור מתוח ורך למגע

וכן, אין תחושה נפלאה מזו.

כמו בכל ארגז תפוחים, חייבת להיות תולעת דווקא בתפוח שלי,

התולעת היחידה המורידה ממעלת הכפפה היא,

שקשה להרים את המסננת עם הלכלוך מפתח הניקוז בכיור

אך איך אומרים אצלנו

"קשה יש רק בלחם וגם אותו אוכלים"!!

אנשים יקרים, צאו לדרך

לא רק שהשד לא כזה נורא

הוא גם מפרק יופי את האגרסיות..

לילה לילה מסתכלת הלבנה