בתוך המון הקולות
שמתנגנים בתוכי
אני מחפשת את האחד שיודע
אותו קול
שיסביר לי מה באמת קורה
שייתן לי תשובות
שירגיע
רוצה לדעת למה ואיך
רוצה שיעצור עכשיו את הסערה
לא מחר,לא מחרתיים
עכשיו
כמו סופת הוריקן שמשתוללת
ואין במה להיאחז
לרגעים יוצאת, נושמת, מבינה
כי אי שם רחוק
נמצאת התשובה
אבל בעין הסערה
מאיפה לוקחים את הכוחות
להאמין שהכול קורה לטובה
לזמן, לזמן יש את התשובות
מתנגנות בי אלו המחזקות
תאמיני, כי ליקום יש אפס טעיות
הן מסבירות
ואני יודעת שהן צודקות
אני יודעת
שליקום יש אפס טעויות
אז מבלי להבין למה ואיך
כמו טיפת מים אחרונה
אני נאחזת בהם לא מרפה
מאמינה שאמנם עכשיו אני לא יודעת
אבל יום אחד אדע
ערב נפלא ואוהב לכולנו
וברגעים האלו שאנחנו לא יודעים
הכי חשוב להרפות, לתת לזמן זמן להראות לנו
את מה שנסתר מעינינו
סבלנות ואמונה
הם הכלים הכי חזקים שניתנו לנו
בכדי להתמודד מול מצבים שכאלו
עשו בהם שימוש
זה תמיד עובד |