תני לי לשכוח אותך

כמו אז,כשהיינו יחד

הרי הייתי שם,לבד.

מביט בתמונתך

בשתי עינייך השחורות

ואין שם זכר לקרבות

לחצאי האמיתות

שהושלמו בך למגן.

זוכר את כף ידך

שתי רגלייך הכבדות

את פחדך המשתפך

מבין שפתייך,להחריד.

כשנגעת בי,בבשרי

לא אני הייתי שם

תמיד ריחפתי לצידך

שואף פסגות מתהום נושפך.

אתמול דיברה אליי אשה

בשש דקות נברא עולם

אחת,פוררתי בה דמותך

וכשקרבנו

בא סופך.

(כל הזכויות שמורות ליגאל פילר)