כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    תגובות (5)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      12/2/11 19:02:
    הצרה היא שקשה להבין התאבדות בכלים רציונליים.
    לא קל לצפות ולזהות מצוקות שמובילות למעשה כה קשה.
    כמה התאבדויות באמת אפשר למנוע ?
      12/2/11 10:16:
    ענת זה לא ריח. זו באמת אחריות. ההתאבדות נתפסת בשיח הציבורי כגזירת גורל. משהו שלא ניתן לעשות מולו דבר. למעשה הוכח שבפעולות חברתיות מאורגנות ויזומות ניתן לצמצם את שיעור ההתאבדויות.
    ואעזר במשנה: "לפיכך נברא אדם יחידי בעולם, ללמד שכל המאבד נפש אחת, מעלים עליו כאילו איבד עולם מלא; וכל המקיים נפש אחת, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא (מסכת סנהדרין ד, ה)"
      11/2/11 19:26:
    אהבתי את ריח האחריות ההדדית שעולה מהפוסט הזה
      11/2/11 09:36:
    זה מאד עצוב.
    לא תמיד מבחינים במצוקתו של האחר.
    לצערי רבים סובלים מדיכאון, בדידות ותחושת חוסר אונים.
      11/2/11 08:42:
    זה נורא, הלבד הזה,
    כשאין מוצא נראה לעין,
    אין כתף תומכת ועוזרת
    ואין מילה טובה,
    מזינה את הנפש

    חדרו של המתאבד

    5 תגובות   יום חמישי, 10/2/11, 22:39

    ''

    חמש מאות איש מתאבדים בארץ מידי שנה.

    רק לשם השוואה- בתאונות דרכים נהרגו בשנה שעברה כשלוש מאות ותשעים איש.

    השבוע זה היה שופט בבית המשפט בירושלים

    אתמול זה היה אחר.

    רוב האנשים חושבים שלא ניתן למנוע את ההתאבדות

    שזאת חלק מהמציאות החברתית הכואבת.

    אבל חברה יכולה לצמצם את מימדי ההתאבדות

    לעזור למי שלא רואה מוצא.

    להושיט יד למי שלבד.

     

     

    חדרו של המתאבד \ ויסלבה שימבורסקה

    אתם ודאי סבורים כי החדר היה ריק,
    אבל היו שם שלושה כסאות ולכולם מסעד חזק,
    ומנורה טובה נגד החושך.
    שולחן כתיבה, עליו ארנק, עיתונים.
    בודהא שאנן נפש, ישו נוגה-דואג.
    שבעה פילים למזל ובמגרה פנקס כיס.
    סבורים אתם שכתובותינו לא היו בו?

    סבורים אתם שחסרו ספרים, תמונות, תקליטים?
    אבל היתה שם חצוצרה מנחמת בידים שחורות.
    ססקיה עם פרח מן הלב.
    השמחה ניצוץ האלים.
    על המדף אודיסאוס, שנתו מחיה נפשות
    אחרי תלאות הספר החמישי.
    בעלי מוסר,
    שמם רשום בהברות של זהב
    על גבם המעובד היטב של הספרים
    המדינאים, ממש בסמוך, היו זקופי קומה.

    ולא בלי מוצא, ואפילו רק מבעד לדלת,
    ולא בלי מראות עתיד, ואפילו רק מבעד לחלון,
    נראה היה החדר הזה.
    המשקפיים נגד קוצר הראיה מונחים היו על אדן החלון.
    זבוב אחז זמזם, כלומר עדיין היה בחיים.

    אתם סבורים כי לפחות המכתב הבהיר משהו.
    ואם אומר לכם שלא היה מכתב --
    וכה רבים הננו, הידידים, ולכולם נמצא מקום
    במעטפה הריקה השעונה על הכוס.

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      אילן שריף
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין