כותרות TheMarker >
    ';

    על אם הדרך

    נעים מאוד, אני שמוליק, מורה דרך המתגורר באזור המרכז. הבלוג בא לתאר מקומות, תופעות טבע, מקומות הסטורים, סיפורים אנושיים וכד' שניתן למצוא בדרך. בדרך לאן? זה יכול להיות בצד כבישים בין עירוניים, בדרך לעבודה באחד מרחובות העיר, לפעמים אפילו ליד הבית.
    הערה טכנית קטנה. בשל שיקולים של זכויות יוצרים, הצילומים שיצורפו לפוסטים השונים הינם צילומים שלי, אלא אם כן אציין אחרת.

    כעת, לאחר ההקדמה נותר לגשת לעבודה. עלי מוטל לכתוב ולצלם, ואני מקווה שאתם תקראו, תיהנו, ובפעם הבאה בדרככם ממקום למקום, תזהו את המבנה הזה, שמעולם לא שמתם לב אליו, ותחייכו אליו משמע היה מכר ותיק.

    ארכיון

    0

    תל קדש

    0 תגובות   יום שישי , 11/2/11, 09:05

    ''

    ''

    ''

    ''

    ''

    תל קדש

     

    היום אנו מבקרים בתל קֶדֶש, הנמצא לצד כביש 899, כביש הצפון.  למרות שנושא הפוסט הוא תל קֶדֶש,  כדאי גם להכיר את סיפורו של כביש הצפון.  בשנת 1936 פרץ המרד הערבי הגדול.  הבריטים הזעיקו לארץ את סיר צ'ארלס טֵיגַרְט, שכבר טיפל במרד נגד הבריטים בכלכותא.   על פי המלצתו של טֵיגַרְט נבנו מצודות משטרתיות ברחבי הארץ, הידועות עד היום כמצודות טֵיגַארְט (או משטרות טֵיגַארְט).  בנוסף הוא הציע לחסום את גבול הצפון למעבר על ידי גידורו וסלילת כביש מקביל לגדר.  כך נסלל כביש הצפון, שנמתח לאורך הגבול עם לבנון, ונשמר הן על ידי מצודות טיגארט והן על ידי  פילבוקסים.

     

    תל קֶדֶש, נמצא לצד כביש הצפון, כשבעה ק"מ מערבית לצומת כ"ח, בין מצודת כ"ח לקיבוץ מלכיה.  העיר קֶדֶש היתה מיושבת ברציפות במשך אלפי שנים, מתחילת התקופה הכנענית ועד לתקופה הערבית.  על סמך כתובות מצריות אנו למדים שהיא נכבשה במאה ה- 15 לפנה"ס על ידי תֱחוֹתְמֶס השלישי מלך מצרים, ופעם נוספת על ידי סֶתִי הראשון (גם הוא מלך מצרים) בסביבות השנה 1300 לפנה"ס.  בראשית תקופת ההתנחלות היתה העיר כנענית.  לאחר כיבושה היא נכללה בתחומו של שבט נפתלי, והפכה לאחת מששת ערי המקלט לרוצח בשגגה.   בשלהי ממלכת ישראל, נכבשה העיר על ידי תִגְלַת פִּלְאֶסֶר השלישי, מלך אשור.  בימי בית שני היתה קדש עיר מעורבת שישבו בה יהודים ופגאנים.   זֶנוֹן, סוחר בן המאה השלישית לפנה"ס מתאר את קדש כישוב חקלאי משגשג.  בשנת 163, במהלך מרד החשמונאים חנה בה המצביא היווני דֶמֶטְרִיוּס, והתכונן להסתער על כוחותיו של יונתן החשמונאי.  תכניתו שובשה, ובסופו של דבר הכו יונתן ואנשיו את צבאו של דמטריוס.  בזמן המרד הגדול שוב שימשה קדש כנקודת הערכות לצבא זר כנגד המורדים, ובה ריכז טיטוס את צבאו לפני צאתו למלחמה נגד יוחנן מגוש חלב.   הפעם הצד המנצח היה דוקא הצד הרומאי.

     

    במאה העשירית, בתקופה המוסלמית הקדומה, מוזכרת קדש על ידי הגאוגרף הערבי אלמַקְדִיסִי כעיירה ערבית חשובה.  אגם החולה אף נקרא על שמה ימת קדש.   

     

    כביש הצפון חוצה את התל, ומי שנוסע בכביש עובר דרך מבתר (קטע כביש העובר בתוך חציבה, על מנת להמנע מעליות וירידות תלולות), יכול בקלות לזהות בדפנות התל קירות מבנים.  בתקופה הרומית התרחב הישוב וגלש מהתל אל סביבותיו.  האתר בו אנו נבקר שייך לתקופה הרומית, והוא נמצא למרגלות התל, צפונית לכביש הצפון.  באתר יש מגרש חניה, ובצידו המזרחי גדר בקר עם שער ושביל המוביל אותנו למקדש רומי.  בדרך למקדש ניתן לראות מספר סרקופגים.  הסרקופגים הם ארונות קבורה, לרוב מאבן.  השם סרקופג מקורו ביוונית, ופירושו הוא "אוכל בשר".  מכיון שהסרקופגים היו יקרים, לרוב היו נקברים בסרקופג אנשים עשירים ומכובדים.  מי נקבר בקדש?  מסורת יהודית טוענת שהנקברים הם לא פחות מברק בן אבינועם, דבורה הנביאה ויעל אשת חבר הקיני.  מדוע קושרו הסרקופגים מהתקופה הרומית לדמויות תנ"כיות שחיו מאות שנים לפני כן?  ככל הנראה בשל מספר פסוקים בתנ"ך.  בתנ"ך מתואר כיצד קוראת דבורה הנביאה לברק בן אבינועם, היושב בקדש, ומטילה עליו להלחם בסיסרא שר צבאו של יבין:  " וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם מִקֶּדֶשׁ נַפְתָּלִי וַתֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן" (שופטים ד 6).  כלומר ברק הוא בן קדש.  בהמשך הפרשה מתואר כיצד חבר הקיני נוטה את אוהלו בקרבת קדש:  " וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה וַיֵּט אָהֳלוֹ עַד-אֵילוֹן בצענים (בְּצַעֲנַנִּים) אֲשֶׁר אֶת-קֶדֶשׁ" (שופטים ד 11).  בהמשך הפרשה מתואר כיצד מתנהל הקרב ליד הקישון, צבאו של סיסרא מובס על ידי בני ישראל, והוא עצמו בורח לאוהלה של יעל אשת חבר הקיני, שם הוא נרצח על ידה.  מהעובדה שכוחותיו של ברק נערכים בתבור, ושהקרב עצמו היה ליד הקישון, המסקנה הסבירה ביותר היא שהקרב נערך בעמק יזרעאל.  סיסרא בורח ברגל לקדש, אך האם מדובר על תל קדש שבו אנו מבקרים כעת?  התשובה לכך היא ככל הנראה שלילית.  קיימים מספר מקומות בשם קדש, ואחד מהם נמצא בבקעת יבניאל, ומזוהה עם ח'רבת קדיש.  סביר להניח שזהו אותו קדש שבו נטה חבר הקיני את אוהלו, ושזהו גם מקום מגוריו של ברק.  במילים אחרות המסורת הקובעת את מקום קבורת ברק בן אבינועם ודבורה הנביאה בתל קדש, מקורה, ככל הנראה, בטעות בזהוי של קדש.  

     

    לראשונה אנו נתקלים במסורת כאשר בנימין מטודלה מבקר בארץ (במאה ה-12), והוא מזכיר את קדש ומציין כי "שם קבר ברק בן אבינועם ואין בה יהודים".  קונטרס מהמאה ה- 16, בשם "ייחוס אבות ונביאים" מלמד אותנו על התרחבות המסורת לאישים נוספים:  "מתחת לכפר קבורים דבורה וברק בן אבינועם ויעל אשת חבר הקיני וחבר, ואבן גדולה עליהם".  גם בספר תבואות הארץ שחובר במאה ה- 19 מוזכרת המסורת על קברם של ארבעת האישים הללו בקדש.   מעניין שלמרות שמדובר במסורת עתיקה, לא רואים במקום סממנים של פולחן קברים כגון נרות, בדים קשורים לעצים וכד'.  אפילו אין במקום שלט המספר על הקבר הקדוש.  יתכן שאפילו הרבנים כבר הבינו שמן הסתם אישים תנכ"יים לא נקברו בסרקופגים רומים.

     

    השביל ממשיך עוד כחמישים מטר ואנו מגיעים למקדש רומאי.  השם מקדש רומאי מעט מטעה, מדובר במקדש שנבנה על ידי יטורים, עם ערבי שאימץ את הדת הרומית.  במקדש עבדו את "בעל שמין" שהיה האל החשוב ביותר של היטורים, המקביל לזאוס היווני ויופיטר הרומאי.  זהו המקדש הרומאי המפואר ביותר שהתגלה בארץ.  מצב ההשתמרות של המקדש אינו טוב, ולמעשה החלק היחיד שהשתמר בצורה מרשימה הינו קיר החזית שלו, הפונה מזרחה, אל השמש העולה.  מספר עמודים מונומנטלים השוכבים בחזית המקדש, וכן שרידי ריצוף אבן רומזים שבחזית המקדש נבנה סטיו (פורטיקו, טור עמודים מקורה הפתוח לצד אחד).   בקיר המקדש עצמו ניתן לראות פתח מרכזי גדול, אולם פתח זה היה סגור באמצעות סורג, ולא שימש לכניסה אלא על מנת לאפשר לאור השמש לחדור עם הזריחה למקדש, וכן לאפשר למאמינים לראות את פסלו של בעל שמין.  בדומה לבית המקדש שלנו, הכניסה למקדשים בעולם הרומי היתה אסורה על המאמינים, ורק למשרתים בקודש הותר להכנס למקדש עצמו.  משקוף השער המרכזי, שהתמוטט, היה מעוטר בעיט פרוש כנפיים.  משני צידי השער המרכזי היו שני שערים קטנים, שדרכם יכלו הכהנים להכנס למקדש.  ליד כל אחד מהשערים יש גומחה קטנה המחוברת באמצעות תעלה קטנה לפנים המקדש.  ככל הנראה שמשו הגומחות הללו לניסוך נוזלים, אם כי לא ברור אם נסכו בהם שמן, יין או אולי את דם הקורבנות.

     

    בחפירות שנערכו במקדש נמצאו מזבח עם ציור סכמתי של השמש וכתובת מתאריך 280 לספירה.  בשנות השמונים התגלה הקיר המזרחי של הטמנוס (המתחם המקודש המקיף את המקדש עצמו) ופתח הטמנוס עמד בקו ציר אחד עם פתח האולם.

     

    המקדש נחרב, ככל הנראה, ברעידת אדמה שהתרחשה בשנת 363 לספירה.

     

    בתמונה הראשונה ניתן לראות את אחד הסרקופגים המעוטרים.  

     

    בתמונה השניה ניתן לראות עץ אומלל שספג פגיעה ישירה של רקטה במהלך מלחמת לבנון השניה.

     

    בתמונה השלישית ניתן לראות את קיר החזית של המקדש. 

     

    בתמונה הרביעית ניתן לראות את ריצוף האבן של הסטיו (פורטיקו) ואחד העמודים השוכב על הקרקע.  כמו כן ניתן לראות פריטים ארכיטקטונים  שנפלו מהמבנה עצמו.

     

    בתמונה החמישית ניתן לראות מספר כותרות המונחות על הקרקע בסמוך למקדש.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה