כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    מודעות וזהירות ימנעו צער

    46 תגובות   יום שישי , 11/2/11, 10:50

    ''

    ה"רדאר" (רגישות, עין צילומית, ראייה שונה) שלפעמים מעירים עליו, שקולט ומאיר "פינות חשוכות" חבויות מהעין, לפעמים גם שלי בפעמים אחרות, הוא אולי גם דבר נרכש ונלמד....

    נראה שלמקרה שקרה הזה יש תפקיד חשוב בפיתוחו של "רדאר" כזה....

    '' 

    לפני הרבה שנים באחד מהטיולים בדרום אפריקה, ביוהנסבורג (שזה לא בדיוק "אפריקה" אלא משהו אחר) התנפלו עלי שלושה מתושבי המקום עם סכינים ל"שוד מזדמן קל"......

    הייתי אז אחרי 22 שעות טיסה רצופות והראש שלי האמת, לא בדיוק היה במקום, ומרוב שהיה בעננים, לא "זיהיתי" את הסכנה, גם כשעמדה ממש מולי.

    לו הייתי במצב רגיל מאמינה שלא הייתי נקלעת לזה בצורה כזו, ומזהה משהו עוד לפני שהם היו מולי אוחזים בידי עם סכינים בידיהם וכד'.

    ''

    האמת, שכמו בפתגם הידוע "שומר פתאים השם" יצאתי מזה בנס, ולא בגלל שנהגתי בחוכמה, אלא יותר כמו בפתגם...

     

    המקרה די טלטל אותי, יותר מכל אכלתי לעצמי את הלב איך לא זיהיתי זאת, ולכן נקלעתי לזה, ובאיזו טיפשות הגבתי.  מזל שיצאתי בנס.

    עשיתי חושבים והחלטתי ש"אני צריכה ללמוד להגן על עצמי", והלכתי לשיעור אייקידו . הבנתי מהר מאד ש"תפארתי לא תהיה על הדרך הזו", ואם אינני רוצה להשאיר באחד השיעורים יד או רגל או גב שבור, עלי לברוח משם מהר, ועשיתי זאת.

    '' 

    טוב, צריך לשנות טקטיקה, אולי דרך חשיבה והסתכלות, אולי ללמוד להגן על עצמי בצורה שונה.

    וכאן במבט לאחור, אני חושבת שהיה שינוי בצורת החשיבה שלי.

     

    לראשונה התחלתי לחשוב שאולי לפעמים הדרך לא במישור הפיסי, בהפעלת כח, בלימוד תורת הגנה עצמית שבמקרה שלי, לצערי אולי פחות מתאים – אלא יותר במודעות, במניעה, בללמוד לא להיכנס למצבים שקשה לצאת מהם...כלומר: ללמוד לזהות את הסכנה עוד לפני שהיא חובטת באפך.

    אבי האהוב ז"ל תמיד אמר לי : אין לפחד משום דבר בחיים, רק להיזהר, להיות מודע.  אז לא הבנתי אותו, אחרי מקרה זה הבנתי גם הבנתי.

    '' 

    והנה אתמול בדיוק אני חוזרת מטיול זואי לולי, ומרחוק אני רואה אשה מבוגרת מלטפת כלב (פאג גזעי) שאותו אוחז בחגורה ילד, שלדעתי צעיר מדי מכדי לטייל אותו לבדו ברחוב, ועוד במזג אויר כזה כשיש כבר חושך למעשה.

    הילד הנחמד התמים הזה המתין בסבלנות, רצה להמשיך לטייל עם הכלב אך האשה לא הפסיקה ללטף את הכלב. משהו באינטנסיביות שבה היא ליטפה אותו היה נראה לי קצת מוזר.

    גם זיהיתי בילד הזה אולי קצת את עצמי, הוא - עדיין אינו יודע לא להיקלע למצבים שאולי לא יוכל לצאת מהם.

     

    הרי רבים מאתנו עוצרים ללטף לפעמים כלבים מטיילים עם בעליהם, אני למשל נוהגת לחפש "בעיניים" את אישורו של בעל הכלב, אינני מעכבת אותו, ובכל מקרה לא כל כך הרבה זמן, ולא מלטפת בצורה כזו....לא יודעת, משהו הפריע לי שם.

    '' 

    התחלתי ללכת לכיוון, ובלי בושה לחשתי משהו באוזנו של הילד, שיזהר, שלא יתן לכל אחד ללטף את הכלב ככה, כי זה כלב יקר ועלולים לגנוב לו אותו. הילד הבין, אך היה תקוע במצב הזה עם האשה שלא הפסיקה ללטף, ולא היה נעים לו.

    המשכתי בדרכי, אך לא עזבתי את המקום, עשיתי רונדלות מסביב כשאני נותנת לאישה לראות היטב שאני רואה אותה, ולא עוזבת את השטח.

    היא חייכה יותר ממבוכה אולי ושאלה בעברית עילגת אם אני אמא שלו, לא עניתי.

    הילד ניצל את ההפוגה במתקפת הליטוף והמשיך בטיול עם הכלב, לפני שיתחיל גשם שוב.

    זה מה שרציתי, המשכתי.

     

    זו לא פעם ראשונה שאני רואה את הילד הזה מטייל כך לבדו עם הכלב, אך תמיד באור יום, כשיש הרבה אנשים באזור.  הפעם הזו זה היה כמעט חושך ולא היו אנשים, פשוט ריק.

    ואני שואלת את עצמי מה חושבים לעצמם ההורים הללו? הוא צעיר מדי לטייל בכלל בעקרון עם כלב, במיוחד מסוג כזה, ועוד בחושך, לבדו.

     

    האם הדריכו אותו מה עושים במקרים שונים? האם הוא מודע לסכנות ? האם יודע להיזהר? לכל אחד שניגש ללטף את הכלב הוא מאפשר כך בנימוס לעשות ככל העולה על רוחו?

    '' 

    מנסה להבין, אבל לא נראה שההורים הדריכו אותו מספיק, או בכלל צריכים לתת לילד צעיר לרדת לטייל עם כלב לבדו, במזג אויר כזה, כשכבר בין ערביים.

    קל מאד להיכנס למצבים שילד צעיר לא יכול להתמודד אתם היטב, או לצאת מהם, וזה עלול לגרום לילד צער רב באם יקרה משהו, וכמובן גם לכלב.

     

    פעם הבאה שאראה את הילד אולי כדאי שאשאל אותו איפה הוא גר ומי ההורים שלו - או : שאי אפשר לחנך את כולם ולא כדאי להתערב בכלל?

     

    יש דברים שאתה לא בטוח איפה הגבול :

    בין לעשות משהו כדי חלילה לא להצטער אחכ שלא עשית משהו,

    או לא להתערב בדברים שלא בתחום אחריותך.

    מודעות ניסיון אלה הרי דברים שצריכים להיות אולי נרכשים עצמאית לפעמים.

     

    שבת כיפית מחוייכת ואוהבת

     

    ''      ''       ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (46)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/6/11 23:01:
      פוסט מעניין מאוד
        14/2/11 19:31:

      צטט: ארזעמירן 2011-02-12 22:29:35

      קוראים לזה אחריות חברתית וכל כך מעט מאיתנו עושים בה שימוש

      כן זה מצטלם יותר טוב ומודפס יותר טוב בעתונות, במבצעים מאשר בשטח, במציאות הקטנה של היום יום נכון ?! הסנני

        14/2/11 19:30:

      צטט: ליריתוש 2011-02-12 16:43:19

      בונבוש, אני מצטרפת לכל המהללים ואומרת : נכון ומדוייק. יש מצבים שעם כל הרצון להתערב, אסור לנו.
      ואגב, יש לי חברה, שהולכת עם כלב נחייה. אכן, כלב מקסים, שרבים רוצים ללטפו. לא אחת הם חושבים שמותר לגעת בו חופשי.
      ממנה למדתי שיש לבקש רשות, זה לא מובן מאליו. אני כל כך מודה לה על שהשכלתי. תודה גם לך, בונבוש.

      תודה ליריתוש.

      כן, אכן אנשים נוהגים פעמים רבות לקחת דברים מובנים מאליהם. אני תמיד שואלת רשות במיוחד כלב נחיה.

       

        14/2/11 16:55:
      מכיוון שמדובר בילד, כדאי שתשאלי בעדינות. יכול להיות שההורים שלו באמת לא חשבו עד הסוף. אבל יכול להיות גם שיש בעיה עמוקה יותר. ילד לא יכול לעזור לעצמו, לכן כן כדאי לשאול קצת שאלות.
      גם אם זו לא הייתה כוונתה, חשובה ערנותך/נו, אין ספק שיש אנשים שיכולים לנצל את הסיטואציה הזו.
      לפעמים לצערנו ההורים לא חושבים ושולחים את ילדהם גם בשעת ערב מאוחרת לטיול ברחובות.
        13/2/11 21:46:
      תודה בוןבון...

      מרתק כתמיד!
        13/2/11 20:39:

      צטט: bonbonyetta 2011-02-13 19:45:43

      צטט: anaatti 2011-02-11 13:03:19

      סוגיה חשובה וההתלבטות שלך מובנת..עד כמה להתערב..אכן, יש דברים שאנחנו לא בטוחים היכן הוא הגבול :בין לעשות משהו כדי חלילה לא להצטער אחרכך שלא עשינו משהו, או לא להתערב בדברים שלא בתחום אחריותינו.  חושבת שנתת לו משהו לחשוב עליו, יתכן ויספר להוריו והם ימשיכו באזהרות ובהנחיות,,
      חושבת שעשית בסדר *

      אוי, כל אלה שחושבים שללמוד את הדברים האלה, איך ומתי בדיוק לעשות מה זה קל.

      כמה קש וניטים שאכלתי, באמת צריך איך אומרים "ללמוד להתגלח על הזקן שלך".....

      עד היום אני בטראומה על מקרה שלא יכולה לשכוח ולא אשכח לעולם. כשהייתי ילדה קטנה, שלא יכולה לעשות דבר, ובכל זאת המצב הזה של אי יכולת לעזור למשהו שברור כשמש שצריך וראוי לעזור אינו מרפה ממני. הסנני

      תודה חברה 


      לא הכל בשליטתינו וזה מתסכל..


       

        13/2/11 19:55:

      צטט: מיכאלה 2011-02-12 05:18:19

      בונבונייטה, לא חשוב על מה את כותבת, את תמיד יודעת להביא את הדברים בדרך כל כך... בובונייטית כזאת ( : הכל - הסגנון, האיורים והצילומים המלווים. חשוב ועוזר ביותר להיות עם חושים מחודדים, לנוטים לבהייה זה לא תמיד כל כך פשוט... והשאלות שאת מעלה בסוף מאד ענייניות, כולנו נתקלים ברחוב בסיטואציות מאתגרות, שלא תמיד ברור מראש איפה הגבול, ואם ועד כמה נכון להתערב, ומנגד - התחושה הזו שחייבים...
      שבת שלום, שירלי

      תודה רבה חברה, זו אחת התגובות המשעשעות והנחמדות שקיבלתי אי פעם....בצורה "בונבונייטית כזאת"....וואלה, המצאת כאן סלנג.... 

      ''

        13/2/11 19:52:

      צטט: טלוני 2011-02-11 22:06:20

      דאגתך היתה במקום, ראית מעט מעבר. דברים שאנשים רגילים השקועים בענייניהם לא היו מזהים. ייתכן שהיתה סכנה לכלב וייתכן שגם לילד. והרי נאמר:"שכל ישראל ערבים זה לזה" מה שעלייך לעשות הוא להמשיך להיות ערה ומודעת, לנסות לחנך את כולם באמת בלתי אפשרי.  שבת שלום ואהבה!

       

      בהחלט אין טעם לנסות לשנות או לחנך אחר, אין זכות לכך, זו מלחמה בטחנות רוח, וכאמור ללא הועיל מפני שכל אחד צריך את הנסיון שלו.

      אבל כשרואים מצב בו חסר ישע באיזו סכנה והסביבה אינה שמה לב או מודעת לכך, וקרה לי כך לא פעם אחת, פעמים רבות, לפעמים די בפעולה פשוטה, אפילו מבלי להתערב כדי לעזור.

      כמו כאן פשוט לעמוד בצד. גם ללא לעשות דבר היה עושה את הנדרש.קריצה

       

        13/2/11 19:45:

      צטט: anaatti 2011-02-11 13:03:19

      סוגיה חשובה וההתלבטות שלך מובנת..עד כמה להתערב..אכן, יש דברים שאנחנו לא בטוחים היכן הוא הגבול :בין לעשות משהו כדי חלילה לא להצטער אחרכך שלא עשינו משהו, או לא להתערב בדברים שלא בתחום אחריותינו.  חושבת שנתת לו משהו לחשוב עליו, יתכן ויספר להוריו והם ימשיכו באזברות ובהנחיות,,
      חושבת שעשית בסדר *

      אוי, כל אלה שחושבים שללמוד את הדברים האלה, איך ומתי בדיוק לעשות מה זה קל.

      כמה קש וניטים שאכלתי, באמת צריך איך אומרים "ללמוד להתגלח על הזקן שלך".....

      עד היום אני בטראומה על מקרה שלא יכולה לשכוח ולא אשכח לעולם. כשהייתי ילדה קטנה, שלא יכולה לעשות דבר, ובכל זאת המצב הזה של אי יכולת לעזור למשהו שברור כשמש שצריך וראוי לעזור אינו מרפה ממני. הסנני

      תודה חברה 

        13/2/11 19:41:

      צטט: עמי100 2011-02-11 12:34:30

      תמיד נהנה לקרא את תכנייך..
      שבת שלום.

      אני שמחה 

      כל הזמן צריך להיות עם אצבע על הדופק. אסור לוותר בשום אופן על הצבת גבולות. ילדים אוהבים שמחזיקים אותם קצר. הם צריכים את הסמכות המשמעתית ברגע שמתירים אותה יש כאוס וחוצפה. אסור שזה יקרה*
        13/2/11 14:44:
      גיבורה, תמיד לוקחת אחריות גם על אחרים נזקקים שצריכים הגנה. יש לך לב ענק והאגוצנטריות ממך והלאה! תמיד נורא גאה להיות חברה איתך..
      שבוע מקסים
        13/2/11 12:14:
      אי אפשר להתערב בחינוך הילד,
      אפשר ואפשר לגונן , כשמהצד נראה שיש סכנה!
      כל הכבוד על היוזמה והדרך שבחרת לחלץ את הילד ממצבו!
        13/2/11 12:08:
      "יש דברים שאתה לא בטוח איפה הגבול :
      בין לעשות משהו כדי חלילה לא להצטער אחכ שלא עשית משהו,
      או לא להתערב בדברים שלא בתחום אחריותך.
      מודעות ניסיון אלה הרי דברים שצריכים להיות אולי נרכשים עצמאית לפעמים".

      בלפרוץ גבולות אני טובה,
      לאורך השנים למדתי לעדן,

      אהבתי מאוד את הפסקה הזאת.

      שבוע מקסים



        13/2/11 10:41:
      כתיבה במיטבה .
      נהניתי לקרוא .
      עירנות היא מידה טובה למניעת תקלות מיותרות.
        13/2/11 08:14:
      אהבתי
        13/2/11 06:45:
      גם אני למדתי במקרים חשודים (גם כשמדובר בבעלי חיים אנושיים אם אני חושדת באלימות או במשהו לא תקין) פשוט לגשת ולעמוד כעדה. זה מספיק כדי להרתיע.
        13/2/11 00:39:
      יופי את עושה!
      לא נדחפת מצד אחד
      ולא כופה את עצמך על הסיטואציה
      אבל משגיחה מצד שני
      יופי.
      המשיכי בדרך הזו
        12/2/11 22:29:
      קוראים לזה אחריות חברתית וכל כך מעט מאיתנו עושים בה שימוש
        12/2/11 22:27:
      יפה, אוהב אדם
        12/2/11 20:55:
      בהחלט מסכימה לפעמים מוטב להגיב
        12/2/11 20:06:

      החכם...עיניו בראשו...

      ואם לא...הוא יחטוף בראש...וילמד לפעם הבאה...ויש כאלה שגם לא לומדים...

      צודקת בובון..

      שבוע טוב...

      בטי

        12/2/11 17:42:
      לפעמים מוטב להגיב מאשר לחלוף ליד ולומר שזה שטויות והכל בסדר.
      יש לך לב טוב.
        12/2/11 17:26:
      בכל מיקרה במקרה הזה פעלת נכון :-)
        12/2/11 17:26:
      חלק מהדברים הלמדים תוך כדי קפיצה 'למים העמוקים' ולא רק דרך חנוך ולמידה.
      ומי שמטופל בכפפות של משי ולא לומד גם דרך השטח סופו להכשל, בשלב מאוחר יותר בחיים ולכן עדיפה שעה קודם.....
        12/2/11 16:43:
      בונבוש,
      אני מצטרפת לכל המהללים ואומרת : נכון ומדוייק.
      יש מצבים שעם כל הרצון להתערב, אסור לנו.
      ואגב,
      יש לי חברה, שהולכת עם כלב נחייה.
      אכן, כלב מקסים, שרבים רוצים ללטפו.
      לא אחת הם חושבים שמותר לגעת בו חופשי.
      ממנה למדתי שיש לבקש רשות, זה לא מובן מאליו.
      אני כל כך מודה לה על שהשכלתי.
      תודה גם לך, בונבוש.
        12/2/11 11:54:
      גם אם החשדות שלך היו חשדות שווא , פעלת נכון,,בנוכחותךנ הגנת על הילד ולא נתת , ולו גם להסתברות קטנה לתרחיש לא סימפטי,שיקרה לילד או לכלבו, לפעמים עדיפה הדרך הפחות
      סטנדרטית, כמו שנהגה אותה מפקחת שהוזעקה לחצר בית הספר בקרבת מגורי לאחר שנאמר לה שבשטח מסתובבים כלבים ,
      כשבאה הפקחית למקום ראתה שהוא סגור ולכל כלב יש בעלים
      המצויד ביותר משקית נילון אחת, היא התקשרה למוקד , והודיעה שאין לה מה לעשות, כי הכלבים תחת השגחה ,
      וחוץ מזה אין שלט שמראה איסור כניסה לכלבים,
      נראה לי הוגנת ביותר דרך פעולתה,
      שתהיה לך שבת נעימה
      בידידות רבה אשר
        12/2/11 10:28:

      שבת רגועה ושלווה פיית החיות יקירתינשיקה

      אני אישית פוחדת להסתובב עם דין שלי בחשכה

      אבל מי אנחנו ש"נהרוס" להורים את הישיבה בבית?

      ואת "ההבטחה" של הילד "אני אטפל בכלב"?

      ( הדברים ניכתבו בציניות גמורה)

      * כוכב אהבה על הרגישות שלך מקסימה שלי

      ואם בוער לך בעצמות לדבר עם הוריו - לכי על זה

      אני מקווה שיקבלו זאת ברוח חיובית

      תודה ששיתפת אותנו חברתי הרגישה והנהדרת

      אוהבת אותך מאוד, נשיקות חמות לליבך

      חיה

      ''

        12/2/11 08:05:
      דאגה ועזרה תמיד מבורכת
      שבת כייפית גם לך בונבוניטה
        12/2/11 05:18:
      בונבונייטה, לא חשוב על מה את כותבת, את תמיד יודעת להביא את הדברים בדרך כל כך... בובונייטית כזאת ( : הכל - הסגנון, האיורים והצילומים המלווים. חשוב ועוזר ביותר להיות עם חושים מחודדים, לנוטים לבהייה זה לא תמיד כל כך פשוט... והשאלות שאת מעלה בסוף מאד ענייניות, כולנו נתקלים ברחוב בסיטואציות מאתגרות, שלא תמיד ברור מראש איפה הגבול, ואם ועד כמה נכון להתערב, ומנגד - התחושה הזו שחייבים...
      שבת שלום, שירלי
        12/2/11 03:34:

      אין כמוך!

      אני כל כך אוהבת לבקרך ולקרוא אותך.

      אבל הכי הכי אני אוהבת אותך.

      חג אהבה שמח יקירה.

      שבת שלום וקסומה.

      לך כוכב מנצנץ באהבה.''

       

      ''

        12/2/11 03:22:

      צטט: טלוני 2011-02-11 22:06:20

      דאגתך היתה במקום, ראית מעט מעבר.

      דברים שאנשים רגילים השקועים בענייניהם לא היו מזהים.
      ייתכן שהיתה סכנה לכלב וייתכן שגם לילד.
      והרי נאמר:"שכל ישראל ערבים זה לזה"
      מה שעלייך לעשות הוא להמשיך להיות ערה ומודעת, לנסות לחנך את כולם באמת בלתי אפשרי.

      שבת שלום ואהבה!

       

      בונבוניטה יקרה

       

      מצטרפת לרוני שלי בתגובתה

      תודה ששיתפת

      יפים ומיוחדים הפוסטים שלך

      שבת מוארת וחמימה

        11/2/11 22:06:

      דאגתך היתה במקום, ראית מעט מעבר.

      דברים שאנשים רגילים השקועים בענייניהם לא היו מזהים.
      ייתכן שהיתה סכנה לכלב וייתכן שגם לילד.
      והרי נאמר:"שכל ישראל ערבים זה לזה"
      מה שעלייך לעשות הוא להמשיך להיות ערה ומודעת, לנסות לחנך את כולם באמת בלתי אפשרי.

      שבת שלום ואהבה!

        11/2/11 21:30:
      דאגה ועזרה לאחר, בתנאי שרוצים לקבל אותה, זה דבר ניפלא!
      (:
        11/2/11 19:51:
      מסכימה איתך גם אני רואה לפעמים ילדים קטנים עם כלבים גזעיים שההורם קנו להם במתנה ולא מתחשק להם להוריד אותו , אז הם שולחים את הילד הקטן ללכת איתו . לא חושבים אוליי באמת יכולים לגנוב את הכלב , ואז גםא ם אין לו שבב בחיים לא יימצאו אותו
        11/2/11 18:40:
      בונבונניטה אני שולח לך חיבוק של אהבה ...מכל הלב
        11/2/11 18:19:

      ולמה לדעתך ברא אותך האל??

      אם לא להאיטר עינינו לדברים שכאלה

      שבת נהדרת לך חברה יקרה...

        11/2/11 18:01:
      כל הכבוד על הערנות והרגישות!
      אבל עד כאן ולא יותר-אל תסתבכי בבקשה.
        11/2/11 16:22:
      כל הכבוד על העירנות ועל תשומת הלב לפרטים!
        11/2/11 15:28:
      נפלא עשית
      ושלא תשתנה דרכך
        11/2/11 14:28:

      כמו בפתגם: "חכם לא נכנס למצבים שפיקח יודע איך לצאת מהם"....

      אז לפעמים אנחנו צריכים להיות חכמים ואם כבר הסתבכנו אז כדאי שנהיה גם פקחים.

      ואבא שלי תמיד היה אומר לי: כשנותנים לך תיקח, וכשמרביצים לך תברח ...

      חוכמות החיים "הפשוטות" שעוזרות לנו לשרוד בעולם לא מושלם

        11/2/11 13:09:
      שבת שלום :)
      יפה נהגת ...לא צריך יותר
        11/2/11 13:03:
      סוגיה חשובה וההתלבטות שלך מובנת..
      עד כמה להתערב..
      אכן, יש דברים שאנחנו לא בטוחים היכן הוא הגבול :
      בין לעשות משהו כדי חלילה לא להצטער אחרכך שלא עשינו משהו,
      או לא להתערב בדברים שלא בתחום אחריותינו.

      חושבת שנתת לו משהו לחשוב עליו, יתכן ויספר להוריו והם ימשיכו באזברות ובהנחיות,,

      חושבת שעשית בסדר *
        11/2/11 12:48:
      אני חושבת שנכון עשית בפעם הזאת והזהרת את הילד.
      לדעתי זה הגבול. לא נראה לי מתאים להתערב יותר.
        11/2/11 12:34:
      תמיד נהנה לקרא את תכנייך..

      שבת שלום.

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין