השכן שממול מנקה את השטיח, את החלונות ותולה את הכביסה, השכנה שמתחתיו מבשלת פלפלים ממולאים ומרק עם משהו. הריח נכנס לי בין סדינים ואני פותחת עניים, יום השישי שלי כל כך שונה.

מוצפת במחשבות סוף השבוע, מי יתעורר איתי בשבת ואקרא לו את הטור שאני תמיד קוראת לעצמי?

על המדף מחכים להם בסבלנות הספרים שאני מתכננת לקרוא כבר כמה חודשים. פשוט היו מבצעים ואני רוצה אבל לא מספיקה. לא מרשה לעצמי לכבות הכל חוץ מהמנורה שעל השידה. כמה שירים אפשר לקרוא על הכל ועל כלום, לדמיין מה עבר לאלכסנדר בראש כשהוא כתב שהיה רע לתפארת.

מהמרפסת אני רואה את ממלכת הכלבים של השכונה, הגינה, הג'ונגל של השכונה המסודרת הזאת. הכל יותר מידי נקי ויפה.

לכל איש יש מחשב שנתן לו כרטיס האשראי שלו והפוך שנתנה לו המלצרית שלו.

לי יש את החלומות שלי, מתבלגנים לי בראש ובלב. יום אחד הם יהיו מסודרים על אותו מדף או באיזה אלבום. יום אחד הם ישבו איתי לראות את החדשות של יום שישי ויתעוררו איתי בשבת.

החלון הגדול בסלון נפתח אל הים וריח מארצות אחרות נכנס לי הביתה, מלטף לי את הפנים.

מכונית של מאמינים עוברת ברחוב, מלאה בשמחה.

ויש אלוהים.

הוא מצלם את כולנו במצלמה שלא נגמרות לה אף פעם הסוללות, או מקום בכרטיס הזיכרון.

יושב עם פופקורן בבית הקולנוע הכי טוב שיש.