קן הירגזי
In the province of the mind, what is believed to be true is true or becomes true, within limits to be found experientially and experimentally. These limits are further beliefs to be transcended. In the province of the mind, there are no limits.
John Lilly
פוסטים פופולאריים
-
גונק והדוקטור המחורר
29/4/09 | 564 צפיות
-
אפיטף
15/2/09 | 1160 צפיות
-
גונק וסבתא שלה
19/6/08 | 525 צפיות
-
חימום
27/5/08 | 472 צפיות
-
הלוגיקה של גונק
28/10/08 | 508 צפיות
-
מה שיש לי על הסינים
22/11/07 | 1316 צפיות
פוסטים אחרונים
- אם מישהו מחפש אותי.... 23/6/15
- "אני רוצה שהיא תתחתן!" 1/2/15
- נעליים מספרות על יפה 18/4/14
- חבילת ניירות עטופה בנייר עיתון 13/1/11
- משפטים 10/1/11
- עכבישה זקנה 26/12/10
התיירות הנכנסת
נעלמו התיירים שנהגו לבוא לחופשה רק כדי להתמסר לשמש. אותם סקנדינבים שלוקים וגבוהים שהסתובבו בתל אביב עם כוויות מדרגה ראשונה, שמחים וטובי לב בזכות שלוקי הבירה הרבים ששתו מהחבית אצל לונג ג'והן בכיכר דיזנגוף. הם כבר לא כאן. ריח השתן ליד לונג ג'והן גם הוא כבר התפוגג. נשאר רק זכרון של אותם פראים ויקינגים סמוקים וצוחקים: רולְף, יוהאן, פטר, אולאף... למזלי, שיא פריחתי המקצועית חל בדיוק באותם זמנים כשהתיירות פרחה והמלונאות שגשגה. רולף, יוהאן, פטר ואולאף שילמו בדולרים ובנוסף לכך היה להם, כמובן, עוד בונוס קטן שלא נחתך בעריכה.
|
תגובות אחרונות
-
חירות-נפש
בתגובה על הכל בסדר בדיוק כפי שהוא
-
גילהסטחי
בתגובה על "אני רוצה שהיא תתחתן!"
-
saskia
בתגובה על חבילת ניירות עטופה בנייר עיתון
-
nilibek
בתגובה על ליצן רפואי
-
(עי)דנהנחושת
בתגובה על משפטים
-
jGo
בתגובה על בני סן דומינגו אדונים לגורלם
תגובות (20)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני ניסיתי להיות אצילי ולא להתייחס לאזכור הצ'יפס על ידי יריב, אבל את הכרחת אותי. להתייחס לצ'יפס ולא להתייחס לגבינה הצהובה המותכת עליו זה יותר גרוע מלא להתייחס לצ'יפס. כי סוד קריסטל בטיב המים, וסוד הצ'יפס של LJS בגבינה!
ואני מתנצל על הפגיעה בשמך הרע הטוב.
ערומקו יקר, בוודאי שאם הזכרונות שלי היו נודדים בכיוון הקולינרי, לא הייתי שוכחת לציין את הצ'יפס המצוין. (שגם יריב הזכיר). אבל למה הספקות לגבי הקריירה המקצועית שלי? למה להטיל דופי בשמי הטוב? שהרי אם לא הייתי מקבלת עבור טרחתי טבין ותקילין, עלול להיווצר הרושם שהייתי סתם פרייארית?
מקומך בבית האסורים. כי אסור להזכיר את לונג ג'ון סילבר, בלי לדבר על הצ'יפס הטוב והנחבא בעיר, אותו הר צ'יפס שהשכינה שורה עליהם, וגבינה צהובה מותכם גם שורה עליהם.
יש לי ספק אם את היית אז זונה, אבל מה שבטוח, הצ'יפס היה בן זונה.
זאת הסיבה שהקיבוצים נכחדו.
לא עוד שיעורי חינוך מיני עם מתנדבות נורדיות.
כשחושבים על זה
אצלך גם תיירות פנים היא תיירות "נכנסת"
אאוץ'
אכן היה לנו בזמנו בורדל אמבולטורי, פורד '64. כיום, "הבחורות" עברו לברלין, ואני סגרתי את העסק. אני משאירה את היזמות לדור הבא.
מה נעלמו? הצרפתים כאן
אין לכן קרון נייד?
אביגדור, זמני הוא זמנך. בפוסט הזה גלגלתי זכרונות מאמצע שנות השבעים בערך...
כולנו פגשנו את יוהאן בסרט אואנטי פופולו.
הוא ישב זקוף וקפוא מבט, במדיו הלבנים וכובע התכלת, בג'יפ האו"מ הלבן שלו במושב האחורי
מת לגמרי.
מדי פעם אני פוגש את חבריו ברמת הגולן ומפנה אותם לסרט הנפלא הזה.
ולגבי הכלים,
בזמנך היו מציפים את ת"א חילים פיג'יאניים מהכוח רב לאומי בסיני. הם מחוברים לכלים שגורמים לנו הגברים החנונים עם כפות ידים של פקידים, לתחושות נחיתות ופיתוח תיאוריות מלומדות על חשיבות הטכניקה...:))
לטעמי לפחות, כל עניין הבונוס מיותר.
תני לי איזה יוהן תכול עיניים, אדמדם ונימול ואני שמחה בחלקי.
וגם בחופי נתניה הוכחדו הויקינגיות.
רק צרפתית שומעים שם היום.
לונג ג'והן איז א מאסט! (הכוונה לתורֶן).
קראתי דוקא כאן, שעכשיו יש הצפה באילת
אם אני לא טועה - גם שם יש לונג ג'והן.
צריך, אם כך, להפוך כיוון:
מתיירות נכנסת
לתיירות יוצאת
והפוך
והפוך
והפוך...