כמו חצב להתבצר במעבה האדמה

ולחכות לסיומה של העונה הכי חמה....

וכמו ענן להתגשם מעל חלקת שדה ריקה

ולהביא לרגבים את הבשורה הירוקה (נ. שמר)

כיתה ב-ג. בית ספר ע"ש ב. כצנלסון, סמוך לתחילת השנה, בכיתה אנו לומדים לשיר "בראש השנה, בראש השנה פרחה שושנה אצלי בגינה...כנר נשמה עלה בשדה חצב" וכדי להראות לנו כי יש אמת בשיר הוזמנה הסעה מיוחדת ונלקחנו אחר כבוד לכניסה לאיזור התעשיה בחולון, מול אזור, שם התנוססה גבעה קטנה. קטנטנה.

ועל הגבעה צמחו חצבים בשלבי פריחה שונים. היו שם לא יותר מ 10 פריטים אבל היו.

הראו לנו את הבצל של החצב והזהירו אותנו שאסור לגעת. אמרו שזה צורב. המשיכו לברבר על הפריחה המוקדמת והמאוחרת ואני חשבתי על הבצל.

לקחתי מקל וניסיתי לחפור מסביבו. עסיסי משהו, מלא מיץ. ניסיתי לגעת - לא זוכרת שהיה צורב במיוחד.

אז כבר ידעתי - זה שאומרים לך לא אומר בהכרח שזה נכון...

ערב ראש השנה הילד חוזר מהגן ומזמזם בכל פינה "בראש השנה כנר נשמה עלה בשדה חצב..."

בית הספר כבר לא מתאמץ - אנחנו מתגייסים למשימה. הרי אנחנו גרים בשפלה 15 דק' ממושב חצב.

מושב חצב, ראש השנה, בואך סתיו - נוסעים לראות חצבים.

חם בחוץ, בפנים מזגן, הילדים מתרגשים, נוסעים לראות חצבים!

הגענו. רחובות המושב שוממים, כולם עסוקים בהכנות לחג. נוסעים בכבישים, מחפשים. לא יכול להיות שאין. הילדים מתחילים לקטר - "הבטחתם חצבים!" (לא הבטחנו יונה??). בחור צעיר על טרקטור עובר אנו שועטים לקראתו: "היכן יש חצבים?רוצים לראות חצבים!" הבחור מביט בנו בחמלה: "היו. מזמן. זו לא העונה"....הוא כנראה לא למד בכצנלסון.....