
לפעמים, כשזה כואב מדי, אני בורחת לשם למקום הזה שבו הכי נוח לי למקום הזה שאני חושבת שמגדיר אותי
מתי מעט מצליחים לגעת לי בִּפנים וכשהם נוגעים, זה תמיד כואב. תמיד. כשהם נוגעים אבל לא רוצים להיות שם, זה כואב הרבה יותר
היום אני בוגדת בעצמי בכולי בשר, עצמות, עור, לב, מצפון, נפש, נשמה כולי בוגדת בכולי ככה זה כשהלב חושב שהוא שבור, כשמתעוררת תקווה כשאני חושבת שזהו,רציתי, נגעתי, הגעתי בדיוק אז התקווה הזאת, השבירה כל כך מתבררת כאכזבה לא ברורה
לא יודעת לנשום לא יודעת לספור עד עשר לא יודעת לחכות לא יודעת לדחות סיפוקים גם אם בסופם מחכה לי האושר הגדול בעיקר לא יודעת לא רוצה צריכה את זה כאן ועכשיו
ואם אתה לא מבין אותי ואם לא תבין אותי אף פעם אם לא תרצה להבין אותי או לא תוכל אז לא זה המכלול שלי על כל החסר בו על כל מה שיש בו יתר על המידה
ומאחר וחשבתי שקצת אולי התאהבתי קיוויתי כיספתי קילפתי נשמתי נחנקתי הסמקתי דמעתי שברתי את הכלים וויתרתי ולכן - כאן שביתה!
|
ritabar
בתגובה על bad hair day / "שיער" - הגרסה האמיתית
^ ^
בתגובה על מישהו מכיר את הדרך לצפון? עזרה!
ettgar1
בתגובה על ושוב מנקה את הנשמה!
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני מחכה שם כבר מעכשיו...
אני מצטרפת לשביתה לאלתר.
עשיתי שלט גדול ושמתי בכניסה למשרד.
ההפגנה תתקיים מול שערי ביתו של אדם (ההוא מאדם וחווה שהתחיל את הכל) ביום אפור בשעה אפס בבוקר.
נשיקות לך בכלל...
וחשבתי שמלוח לי מהדמעות שלי
התגובות שלך מרגשות אותי
תודה מותק
נעמונת,
עשית לי לבכות על הבוקר... התחברתי מאוד למה שכתבת. אלייך.
thanks for letting me in
*
לא מפחדת להרגיש
שובתת
מותר קצת לשבות לפעמים, לא?
להתנתק מהגוף, מההיגיון ומהמוסר ולבחור לעשות דברים מתוך כאב, לא?
(תודה על הכוכב)
הרגשתי כאילו את מדברת מתוכי
מדהים!
שלא תעיזי לפחד להרגיש, גם אם לפעמים כואב, מה הטעם לחיים בלי זה?