בפעם האחרונה הייתי במערת המכפלה וברחובות חברון ב-1982 כאשר ליוויתי קבוצת סטודנטים לרפואה מחו"ל ששהתה ב"הדסה" במסגרת חילופי סטודנטים. זה היה כחודשיים לאחר מלחמת שלום הגליל. אווירה קשה, חומר הסתה בשפה הערבית שנמצא בחדרים במעונות הסטודנטים בעין כרם; סטודנטים מאירופה שחזרו מטיול בצפון עם "מים קדושים" מאתר הטבילה בנהר הירדן ומצאו עצמם בין הפטיש לסדן - היהודים והערבים, סטודנטים דתיים מברוקלין בעלי השקפות ימניות פלוס - כל אלה מצאו עצמם בסופשבוע אחד משותף בקרית ארבע וחברון . זוכרת את הביקור במערת המכפלה, שהיה חוויה זרה כל כך עבור האורחים, ואת ההליכה המשותפת בקסבה אשר מקירותיה הציצו פניו המחייכים של תלמיד ישיבה שנרצח. אתמול, כמעט 30 שנה אחרי, חזרתי אל האיזור הזה כדי לראות ישוב יהודי חי וקיים. ומערת המכפלה שנחצתה מאז, ואין עוד כניסה אל אוהל יצחק שם רצח ברוך גולדשטיין מתפללים ערבים. בבית הדסה שהחל כגמ"ח והמשיך כמרפאה עד מאורעות תרצ"ו, ואשר בפיתחו נרצחו ב-1980 , 6 תלמידי ישיבה, שוכן המוזיאון לתולדות קהילת יהודי חברון. עיר חצוייה כמו בסכין. הרגשתי כל כך מוזר לצעוד ברחובות חברון ... מחד - אחזה בי התרגשות מן העוצמה השורה בעיני באולמות מערת המכפלה, כי הגם שאני חילונית אני מגדירה עצמי כמכבדת את מסורת היהדות. מאידך - מצאתי עצמי עומדת מול מערת המכפלה, לצידו של חייל מג"ב ומביטה מעבר לכתפו המשמשת קו גבול אנושי, ברחוב המוסלמי האסור לכניסה, מרחק צעדים בודדים אך אלפי מילין ואוקיינוס ענק.המחרוזות הצבעוניות שמציע לי נער מקומי מזכירות לי לרגע את הטיול של אחרי מלחמת ששת הימים שהיה בסוף כיתה ב', אך אין ספור חיילי צה"ל הניצבים בכל פינה, מחזירים אותי אל מציאות עצובה, 44 שנים מאוחר יותר. אווירה של אי שקט המרעיש מאד בלב .
תצפית אל העיר חברון
בית העלמין היהודי העתיק בחברון. כאן קבורים חללי פרעות תרפ"ט ונכבדי היישוב
קירות מצויירים במוזיאון תולדות קהילת חברון בבית הדסה בחברון
נכבדי היישוב
מוזיאון תולדות קהילת יהודי חברון
הרב שלמה גורן - היהודי הראשון שנכנס למערת המכפלה - מלחמת ששת הימים
בית רומנו שהפך לישיבה
ציורי קיר ברחוב היהודי בחברון
קבר אברהם אבינו
מערת המכפלה
נקודת ציון למרכז מערת המכפלה
מוזיאון תולדות קהילת יהודי חברון
מבט מגגות הבתים אל הרחוב המוסלמי בחברון - ארץ אחרת במרחק פסיעה ...
בכל פינה ...תלמוד תורה ...
בית הכנסת אברהם אבינו
קירות הרחוב מזכירים לנו ללא הרף את הנרצחים בחברון. 3-4 שעות סיור וכל כך הרבה שלטים...
שיגרה חברונית: חנויות השוק סגורות וחיילי צה"ל בכל פינה .
צילומים נוספים בפייסבוק :
|
יוליהקרי
בתגובה על יום ההולדת שלי ואני מחלקת מתנות ...
תגובות (23)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אז תודה לך על ההצצה שהענקת לנו והצילומים מלאי התובנות
הזוית האנושית שלך בפוסט הזה ניכרת מאוד.
תודה על פוסט מעניין
וצילומים שנותנים הצצה למקום שבעצם אין לנו כניסה אליו..
סיגל
הצילומים יפהפיים, אולם אני מסכימה עם ליאת.
כמה חבל שאנחנו עדיין מנציחים את המצב הנורא הזה.
ניר , לא קילקלת במאום. כמו שכתבתי ,זוהי מציאות עצובה לשני הצדדים. חבל וכואב.
תל אביב לא היתה קמה ללא חברון העברית. שאלו נא את דוד בן גוריון.
נכון, חלק [קטן]מתושבי חברון אינם נחמדים. הם אינם מסייעים בכך להתחברות חלק מהעם העברי היום לחברון.
זה די טבעי בעיני שבמקומות לא פופולריים יתמידו דוקא אנשים קשים.חברון כנראה, אינה מקום ל'מפונקים' או ל'חגבים'.
מעניין שכבר התורה מזהה אצל 10 מתוך 12 התרים את הארץ, את 'תסמונת החגבים' בהתיחסותם לחברון.
זו התסמונת שגרמה דחייה של 39 שנים בכניסת אבותינו לארץ ישראל.
מה מצב 'תסמונת החגבים' בימינו ?
מצטער אם קלקלתי משהו.
זו גם דעתי
תודה ששיתפת אותנו..
צילומים מעניינים עם מטען קונוטטיבי מורכב מאוד.
ברור שהקונטציות ההיסטוריות עשירות מאוד לחיוב ולשלילה.
גם אני ביקרתי במקום ובאזור בתחילת שנות השמונים.
את הביקור הבא אעשה רק כשיסתיים הכיבוש, וישכון שלום.
ואם תרצו לראות את הבושה ולא להסתתר, ראו את הסרט של לואי ת'רו מה-BBC, האולטרה ציונים, ששודר בשבוע שעבר באנגליה.
http://www.youtube.com/watch?v=sTszskhUrd0
אני מתה לבקר שם אבל...............