כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג של mikelda

    עוסק בענייני חינוך, יזמות, שיפור מצב החינוך, הצעות חדשות. מה צריך לעשות ועדיין לא נעשה בתחום החינוך. רפורמות בחינוך לא מצליחות אצלנו לכן צריך להתמקד בשינויים קטנים ושיטתיים.

    0

    מי צריך בית ספר בכלל

    7 תגובות   יום ראשון, 4/11/07, 08:37

    כל הרעיון הזה של בית ספר הוא בכלל חדש, מקסימום 200 שנה.

     מה היה לפני כן ? איפה למדו ? איך למדו ?

     בית ספר לא היה, וודאי, לא במתכונת המודרנית.  

     

     פעם כל חברה לימדה את הילדים דרכים איך לשרוד ולשמור על החברה. האבות הציידים לימדו את הילדים לצוד והאבות הלקטים לימדו את הילדים ללקט. או אולי ההיפך, יכול להיות שהציידים היו בסך הכל לקטים. כבר בשחר ההיסטוריה ניסו כל מיני משכתבים להתייחס לאדם כצייד, אבל כנראה, שהאדם הקדום היה בעיקר לקט של ירקות פירות ואפילו של חיות, הוא היה פחות צייד ויותר לקט.

     

     בית ספר היה בית ספר של החיים, אב לימד את בנו. וכך התנהלה האנושות לאיטה, וגם התקדמה לאיטה. 

     ביוון העתיקה המעטים שלמדו והתחנכו הצטופפו בצילו של מורה רוחני, טיילו בטבע, שאפו אוויר ותוך כדי התפלספות למדו והתחנכו. רוב האוכלוסייה, לא זכה לשום חינוך או השכלה מעבר למה שלמדו בכוחות עצמם או על ידי הוריהם.

    ההיסטוריה של החינוך התפתחה לה בקצב שלה. בני העשירים או האצילים או שבט לוי, למדו כדי להתפתח לשלוט בתחומי ידע שונים ואפילו להנהיג את ההמון ברבות הימים. 

    במהלך המאה ה -18 אחרי כל מיני מהפכות התחילה גם המהפכה התעשייתית...

    הצורך של התעשייה בידיים עובדות ומיומנות התחבר לאינטרס של מעמדות חברתיים כמו הפועלים ולאינטרס של המדינה המודרנית - וכך התחילה פעולתם של בתי הספר הציבוריים.

    בהתחלה הלאימו את החינוך מהכנסייה, פיטרו את המורים שהועסקו על ידי כל מיני קבוצות פרטיות. בית הספר הציבורי היה שייך למדינה, וכך גם המורים הועסקו בשירות המדינה.פעם לימדו השכלה, חינכו.

    היום בתי הספר מכשירים את הילד לקראת חייו בחברה.

    תהליך של סוציאליזציה שהילד יעבור, כך זה נקרא.

    לאיזו חברה התהליך הזה מיועד להכשיר את הילד?

    התעשיינים דורשים שהילד ילמד מקצוע כדי שיוכל להשתלב כעובד מיומן, כדי להעשיר אותם יותר, הגנרלים דורשים שהילד ילמד פטריוטיות, ויהיה חייל אמיץ. אם אפשר, שיהיה מיומן בהפעלת טכנולוגיות חדשות וכו'.

    אנשי הכלכלה החדשה דורשים לקבל עובדים , שעברו תהליך של הסמכה, מלווים בתעודות שיחסכו את הצורך של המעסיק למיין את העובדים, ובית הספר מנפיק תעודת כשרות. כך העובד, שהיה תלמיד, ישתלב בתעשייה, ויחסוך את שכר הכשרתו מהמעסיק.

    עד כדי כך הגיעו הדברים, שאנשי עסקים "שכנעו" את המדינה להקים בית ספר להכשרת מנהלים, התכנים יתבססו על ניהול עיסקי, כלכלי, מודרני ומימון בית הספר יתבסס על תקציב משרד החינוך. כך המנהלים יוכשרו לנהל את בית הספר כארגון כלכלי. 

    ועדת דוברת הגישה הצעה, שכולה לטובת התעשייה: נהול עיסקי, צמצום מקצועות לימוד, צמצום ההשכלה הכללית, צמצום מורים, כלכלה במעגל סגור (לפטר מורים ובכסף שנחסך לממן את שאר המורים), ללא תוספות מתקציב המדינה.

    זה היה חסכון שמצא חן מאוד בעיני המדינה, ובא לידי ביטוי בפעולה של "נערי האוצר.כך המדינה גם מתנערת ממחויבותה לחינוך. 

    הניסויים והשינויים של השנים האחרונות מעוררים דיון ציבורי, מהו תפקידו של בית הספר, מה ילמדו בבתי הספר, איזה אדם יוצא מבית הספר. נכון להיום המדינה לא מגדירה מהן המטרות הלאומיות של בית הספר.

    חוסר המוטיבציה של המדינה לשלם עבור השירות, יוצר מציאות מוזרה. כדי לייעל את החינוך מבקשת המדינה להעביר את החינוך לידיים פרטיות. מתוך נקודת מחשבה, שבעלי העסקים ידעו לעשות חינוך טוב יותר מהמדינה, בעיקר יעיל יותר.

    אבל - כאשר מתייחסים לחינוך בכלים של כלכלת שוק, מתעורר כשל שוק. גם אבי הכלכלה החופשית, אדם סמית, הבין שתפקידה של המדינה להתמודד עם כשלי השוק. הפתרון המסתמן, שהוא פתרון יהודי ידוע, "נחכה ונראה". "מחר תזרח השמש", או במילים אחרות, "מחר אולי הפריץ ימות", בקיצור תפיסה טעונת טיפוח, שמישהו יעשה את העבודה במקומנו.

    לא ברור לאן יוביל תהליך ההתפתחות של בית הספר הציבורי, מה שברור הוא שבמקביל לכך ישנם כוחות גדולים וחזקים של כלכלה גלובלית המאיימת להטביע חברות ותרבויות קטנות כמו בישראל, והם אינם ממתינים.

    החברה הישראלית מתפרקת לנגד עינינו בשם הגלובליזציה, מבלי להבין את המשמעויות וההשלכות של המציאות. מי שלא קובע את המציאות שלו, המציאות קובעת בשבילו. בסופו של דבר ההיסטוריה חוזרת:

    המדינה המודרנית מתפרקת, כפי שמרכיביה מתפרקים ואנו חוזרים לחברה קהילתית, שבה הגביר לוקח אחריות על עניי עירו, יספק להם "לחם ושעשועים", ובא לציון גואל.  

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/11/10 17:55:

       

       

      האם קיים "בית-הספר האידאלי" שמתאים למדינתנו?

      לפני זמן מה, הואיל בטובו משרד החינוך לשחרר למדינה במפתיע את תכנית הליבה ל"בית ספר חלומי" המנוהל על ידי תכנית לימודים "אידיאלית" עיקרית.

      לגבי דדי, משרד החינוך רשאי -- כמו כל אחד אחר -- לידע אותנו כיצד נראה בית הספר החלומי שלו. הוא גוף אשר מנהל את כל החינוך במדינה, וברור שהשקפותיו ראויות להישמע בצורה מכובדת. הבעיה שלי היא עם ההשלכות, המחוזקות על ידי מעמדו של משרד החינוך, בעל העוצמה כספק של ערימות כסף, שעל חלומו להפך לדגם האומה. במבט מקרוב אפשר לראות את צבאות הפונים מכל רחבי המדינה בבקשת מענקים וקובעים את האסטרטגיה שלהם כך שהיא תחניף לרצונו של המשרד.


      מאות אלפי הצעירים הגדלים כיום בארץ נכנסים לעולם שהוא יותר מגוון מכל עולם אחר בהיסטוריה, ואשר הופך למסובך יותר ויותר כל שנה. לשום איש, ויהא מבריק ככל שיהיה, אין מושג מה העתיד טומן בחובו, או כיצד נגיע לשם. לאור העובדה הזאת, אבסורדי לחשוב שדגם יחיד כלשהו שצורה יחידה כלשהי, תתאים לחינוכם של ילדים. תנו למשרד החינוך להציע אידיאל אחד, ותנו לאחרים בכל רחבי הארץ להציע את שלהם. אולם מה שמשרד החינוך היה צריך למעשה לומר בתוקף תפקידו הרשמי כיזם של הרווחה הלאומית הוא, שיש לעודד ולתמוך במגוון הרחב ככל האפשר של סוגי בתי ספר שונים, המבוסס על החלומות והאידיאלים של מחנכים חושבים זמינים כמה שהם לא יהיו, ולתת לקהל ולהיסטוריה, לבחור באופן חופשי ביניהם. המטרה חייבת להיות רב-גוניות (פלורליזם), ולא חיקוי מתרפס של תכנית-להצלחה של איש אחד.

      זה די אירוני שממשל דמוקרטי, אשר מצהיר בקול על אמונתו בגיוון, בשליטה מקומית ובביזור הכוח, יהיה סלחני כלפי התפישה שתבנית אידיאלית יחידה, מתאימה לכל, בכל מקום.

      חושבני שעלינו לומר למשרד החינוך שאנחנו מעריכים את תשומת הלב המזהירה אשר הקדיש לשאלת חינוך הצעירים, ושעם כל הכבוד, אף כי באופן התקיף ביותר, אנחנו חולקים על הנחתו הבסיסית שקיימים דגמים שעל כל האומה להעתיקם.

      חופש וסובלנות, גיוון, שוני ושינוי צריכים להיות העקרונות המנחים בימים אלה של שינוי מזורז. ומהניסיון שנרכוש עם הזמן על ידי בחינת חלופות נוכל, במוקדם או במאוחר, להבחין בתרשימים של הצורות שישמשו אותנו כראוי בעתיד.

       

       


      רק מי שקורא כל בוקר עיתון נדמה לו ש"החברה מתפרקת". תפסיק לקרוא עיתונים אז תראה ששום דבר לא מתפרק ושגן עדן זה כאן ועכשיו. הקידמה דורשת פתרונות אחרים מאלה שמשרד החינוך מציע. הגיע הזמן למשהו אחר. קוראים לזה שינוי. אין אשמים ואין אשמה, פשוט הגיע זמן שינוי. הוא מתרחש כל יום וגם ילך ויצבור תאוצה. בתוך חמש שנים מהיום בתי הספר יראו אחרת לגמרי. ומשרד החינוך לא יהיה מעורב יותר. מורים יקרים, אני אוהב אתכם אבל אל תבנו על יציאה לפנסיה מתוך העיסוק שלכם. מורה זה עיסוק של העבר. כמו שען.

      שלא תהיה שום טעות, אני אוהב ומעריך אתכם מאוד. אנשים מצויינים שעושים את הכי טוב שלהם.

        27/7/09 00:52:

      האין זה משונה - עברו כמעט שנתיים מאז כתבת את הפוסט הזה, והוא עדיין טרי ורענן כאילו נכתב היום. מאז התחלף דברת באופק ומן הסתם בקרוב יקום מלך חדש - עולם כמנהגו נוהג. לפיכך למרות הזמן שעבר אני מוצאת לנכון להתייחס, בתקווה שיהיו הדים נוספים לדברים.

       

      למרות שבית הספר בדמותו קיים רק כ-200 שנה, מספרים שאברהם אבינו חזר לבקר על פני האדמה ולראות מה התחדש. הוא הסתובב בארץ וראה סופרמקרט. "מה זה?" שאל - "סופרמרקט", אמרו לו. "לא מכיר". הוא ראה בנק ושאל - "מה זה?" "בנק", אמרו לו. "לא מכיר".  ואז הגיע לבית ספר ואמר - "או - את זה אני מכיר!"

       

      אולי הדבר אינו משקף את המציאות אבל הוא בהחלט משקף את תחושתם של תלמידים, הורים ומורים רבים. משהו מאוד לא רלוונטי קורה שם, משהו מאוד לא שייך לתקופה, לא שייך לעולמם של הילדים, לא שייך לצרכים וליכולות שלהם,  לא מצליח להדביק את הקצב - לא רק אצלנו. הבעיה הזאת קיימת בכל העולם.

       

      כולנו צריכים את בית הספר - הלא רובנו לא יודעים איך ללמד ומה ללמד. בעידן המודרני כשיש רופא מומחה לאוזן שמאל ורופא מומחה אחר לאוזן ימין - אין שום אפשרות שהורה, ויהיה משכיל, רחב אופקים ובעל שאר רוח ככל שיהא - יוכל לתת לילדיו את הבסיס הדרוש להם בכל מגוון הנושאים, התכנים והמיומנויות שילד צריך כדי להצליח בעולם הזה. הצרה היא שגם בית הספר לא יכול, במתכונתו הנוכחית, לעשות את זה.

       

      אז מה כן?

      כמו שאין תרופה אחת שטובה לכל החולים, כך אין דרך אחת, בשום תחום בחיים, שטובה לכל האנשים. מגוון המסגרות הקיים היום נותן הזדמנות לרבים שלא יכלו בעבר ללמוד. הוא נותן מקום לסגנונות למידה שונים, לכישורים שונים, לנטיות שונות - יש די מהכל לכולם. מה שחסר הוא הכרה בצורך במגוון הזה.

      התמקדות החברה בציונים, בהישגים בתחומים אקדמיים מסויימים ולא אחרים, המרוץ אחרי הישגים והצלחה כפי שהיא מוגדרת על ידי שכבה מאוד דקה ומסויימת באוכלוסיה - כל אלה משאירים את הרוב במצב של שעמום, דלות, תסכול, ניתוק ומחסור בכלים לחיים.

       

      אולי מה שצריך להגדיר מחדש אינו מבנה בית הספר או מבנה מערכת החינוך . אולי מה שדורש הגדרה מחודשת הוא התפיסה של חינוך חובה לכל. במקום להגדיר איזה סוג של חינוך יש לתת, על המדינה להגדיר בסיס תרבותי - רוחני, עיוני, מדעי, לשוני וחברתי שכל משפחה מחוייבת לספק לילדיה - בין אם במסגרת מערכת ממשלתית (חינמית) ובין אם בכל מסגרת פרטית אחרת. חובת ההוכחה שתכנית החינוך הבסיסית ניתנה לכל ילדה וילד תהיה על המשפחה, שהיא האחראית לילדיה.

       

      כמובן שבתוך הרעיון הגולמי הזה טמונים הרבה פחים שיש לבחון אותם ולמצוא דרכים לתת להם מענה - אבל כרעיון גולמי זה יכול להיות חומר למחשבה.

       

        4/4/08 00:28:

      בית ספר (הקלאסי) הוא מוסד דכאני כפייתי ואלים שנועד לייצר חיילים ממושטרים ועובדים צייתנים.

       

      לא ברור למה דווקא להחזיק אותו בכוח. אולי יש פתרונות טובים יותר - חינוך בייתי, חינוך דמוקרטי, לימוד מרחוק, בתי ספר של הורים, לימוד אינטרקאטיבי, לימוד בעשייה ובהתנסות ועוד. - קשה לי להאמין ששילוב מקורי של כל אלא לא יכול לתת לעיתים קרובות פתרונות יותר מוצלחים מאשר בית הספר ה"נורמאלי".

       

       

      ממש לא, אני מתנגד טוטלי לרעיונות של דברת.
        4/11/07 23:04:

      היי,

       

      זה נשמע כאעילו אתה כותב מטעם מישהו...

      אולי מטעם ועדת דברת?

       

       

        4/11/07 11:56:
      נפתח בית ספר את ואני?