13 תגובות   יום שבת, 12/2/11, 19:33

מסר האהבה אודות האכזבה.... כך מספרים אני והמלאכים ומחייכיםחיוך


אומר רבי עקיבא: אכזבה - אך כזב בה.

ועדיין, זהו רגש כל כך טבעי וכל כך חזק.

מה לעשות כאשר חשים אכזבה? גם אם יודעים כי אך כזב בה?

ראשית: נשימה.....לנשום מאור הבריאה ולנשוף אנרגיה מטעה זו החוצה, הלאה מהלב.....

 

...יבורך יומכם אהובים

 

 

אני בוחר לאהוב.

אני בוחרת לאהוב.

 

תשובה נכונה לכל מבחן.

 

...כתבו לעצמכם, שננו, חייכו והעיקר?

ה ש ת מ ש ו....

 

אין אדם אחר.

יש רק השתקפות שלכם שמגלה פניה באחר.

כולנו

א ח ד

למרות שזה לא כל כך נתפס

ולא הגיוני

ולא מוחשי

אבל

מי אמר שהאמת הגיונית?

ומי אמר שהיא נתפסת?

 

רק האהבה היא ממשית.

ולכן אהבו אהבו אהבו

וגם אם תתאכזבו

וגם אם תכאבו

לעולם לעולם לעולם

על האהבה האמיתית הבלתי מותנית

אל תוותרו

כי היא

הטבע

והמהות

האמיתית

שלכם.

שלנו.

של

ה א ח ד

 

הציפיות גם תפשו אותי, לא מוכנה,

בטוחה שאין להן כל מקום אצלי

כי המודעות שלי גבוהה ונקיה.

אז מה קרה?

הרגשתי כמו שמרגישים כולם

...את מפח הנפש

את הכאב

שיש

בשקר

שהוא

אך כזב בה

של

האכזבה

ואז מה?

אז שמחתי

שזיהיתי

שראיתי

שגיליתי

את שביל היציאה.

ומשום שגם אני נפלתי במקום הזה והקמתי את עצמי אני בת סמכא לעזור לאחרים שנפלו באותה משוכה. משוכה אנושית, טבעית, מובנת כל כך

אך

שאינה המודעות הגבוהה ביותר.

ה א ה ב ה.

 

"ציפי ציפי ציפיה

אשלה אשלה אשלה יה"

צוחקים המלאכים

מנופפים בכנפיים

ומתחילים

קצת

להשתולל

מצחוק.....

(:

למה, מדוע אתם צוחקים? אני שואלת בתדהמה קלה.

"בגלל עודף הרצינות"

הם מסבירים לי

ואני מבינה.

ומחייכת.

אך

רגש רגש רגש קרושה

מה הייתי עושה בלעדיך?

אני שרה לעצמי...

רגש קרושה או רגל קרושה?

(:

מי רוצה לוותר בכלל על האור והאושר

שיש בהכלת האהבה?

אף אשליה לא שווה זאת

אני אומרת לעצמי

ונאנחת אנחה דמיונית שנראית יותר כחיוך מאשר

את האושר....

ולבי נפתח

ואור נכנס אליו

ושוטף את כל המשקעים

ואני נושמת שמחה

ומחליטה לא לוותר לעולם על השמחה

שמוחה כל עצב שמעצב אשליה.

 

א ה ב ה

אתה אלוהים

בך אלוהים

אני אומרת

מחייכת ושרה לעצמי

"קול הנשמה תהלל יה הללויה".

 

המלאכים שצופים בתהליך ב....ציפיה (!?(: )

מוחאים בכנפיים ושרים בשמחה:

"אהבה אהבה אהבה אהבה אהבה"

ויוצרים בגוונים של צבעי הקשת בענן

ציורים אווריריים בשמיים...

 

ובת קול. בת קול קטנה, עדינה, שקטה מאוד לוחשת לי:

"נו...אם לא היית מתנסה, לא היית חווה,

איזה שיעור היית מפיקה לתלמידי האמת שלך/ שלנו?

תודה לך על שצללת ישירות לעומק של החוויה הרגשית

למרות שאת כל כך אוהבת להישאר באדוות הצלולות, הטהורות העל רגשיות המגשרות בינך לבין התודעה הגבוהה.

תודה לך אילאנה האהובה.

תבורכי עד מאוד"

 

(תוקשר כעת. און ליין בעבורכם אהובים)

 

במלוא אהבתי

מחייכת

תמים

א י ל א נ ה

 

 

http://cafe.themarker.com/image/475148/

דרג את התוכן: