שלושים דקות מלהט המקום הזה

בין רסיסים חדים אני עובר

נושם אותך בין זכרונות חדרי הלב

שלא מוותר.

כולם זורים בי הבטחות כתובות על זמן

אני אזוק לרגע הקיים

ויד ביד עם הכאב,לומד לקום

ללכת משם.

מתחת לשמיכה,צופים בסרט

הוא מלטף אותך ואת נזכרת

איך שנגעתי בך,מעט אחרת

וזה הסוף,לכאן את לא חוזרת.

כל מה שהיית ומה שרצית

לקחת ממני והלכת

אל זה שאיתך

הוא שם ונוגע בך

ואני נשכח.

שורות שורות

צרבת בי את השיר הזה

טיפות נשרו מצער,אל הדף

נטשתי מגדלים גבוהים שהתנפצו

השאר נאסף.

ניגָנו אהבה על מיתרים של סוף

ממך אני חוזר בי,להתחיל

וצעדיי נותרו טבועים בקו החוף

צמאים להכיל.

ועוד מילה לפני שאת נשכחת

למדי לתת לפני שאת לוקחת

מה שנותר אצלך,אבד איננו

כשנסגרה הדלת שבנינו.

כל מה שהיית ומה שרצית

לקחת ממני והלכת

אל זה שאיתך

הוא שם ונוגע בך

ואני נשכח.

(כל הזכויות שמורות ליגאל פילר)