Animatorit
אנימטורית.
אנימציה ולא רק.
פוסטים אחרונים
- חגיגת ביטלס - גרסת האנימציה 28/9/19
- ווס אנדרסון, ואן גוך והגדה מוזיקלית: המלצות לפסטיבל האנימציה בירושלים 25/10/18
- אנימיקס 2018 9/8/18
- רבעוש אנימציה בירושלים - המלצות לקראת AniNation 25/10/16
- סרטי אנימציה קצרים שלא ידעתם אתם רוצים לראות - אנימיקס #3 4/8/16
- אנימיקס: פיצ'רים, אסיף, הרצאות וסנדאות - המלצות #2 3/8/16
ארכיון
האם אנימטורים באמת סובלים?
האם אנימטורים באמת סובלים? זו השאלה שעלתה במוחי כשראיתי את נאום הפרישה לכאורה של בראד בירד, כשקיבל פרס על מפעל חיים בטקס האנני, עליו דיווחתי בפוסט הקודם. אנימטורים נוטים להיות אנשים מוזרים, ולעיתים אף להתנהג בעצמם כמו דמויות אנימציה, ובראד בירד - הבמאי של "משפחת סופר על" ו"רטטוי" מבית פיקסאר, הסרט הנפלא "ענק הברזל" וגם "משפחת סימפסון" - אינו שונה. אבל הפעם הוא הלך רחוק. כיוון שבימים אלה הוא מצלם את "משימה בלתי אפשרית 4", סרטו המצולם הראשון, הוא שלח את הוידאו הבא. אז אם עדיין לא ראיתם את הנאום, זה הזמן:  פרש או לא פרש? חלק מהאתרים בעולם, וגם בארץ, דיווחו על הנאום כבדיחה, וחלק כאמת מוחלטת: בראד בירד פורש מעולם האנימציה. בוידאו הוא מתלונן שאנימציה זה מקצוע קשה. "תמיד רציתי לעשות סרטי לייב אקשן" (סרטים מצולמים), הוא מתוודה. אז מה מזה נכון? האמת היא שלטעמי - סביר שהכל. אני גם יכולה להבין על מה הוא מדבר. אם כך מה מזה לא נכון? אולי הנחרצות. אני מאמינה שבירד לא פרש מעולם האנימציה, אבל שהוא באמת מתכוון למה שהוא אומר, והדרך היחידה שהוא יכול היה באמת לומר את כל מה שהוא אמר היא באיומי אקדח. אנימציה זו עבודה קשה, הדורשת הרבה זמן וסבלנות, ואנימטורים לרוב גם אוהבים להתלונן. לפעמים נדמה לי שזו אחת מדרישות המקצוע. קולנוע ואנימציה למה זה כל כך קשה? אפשר לנסות להבין את זה מתוך ההבדל בין קולנוע מצולם ואנימציה. כדי ליצור סרט מצולם מספיק לקחת מצלמה ואחר כך לערוך. העולם והלוקיישנים נתונים, ולא בהכרח חייבים לבנות אותם במיוחד. כשיוצרים אנימציה, דבר לא קיים. לרוב יש לנו דף ריק: עולם שצריך לברוא אותו פרט אחרי פרט, בהקפדה יתרה, לא משנה על איזו טכניקה מדובר.כשיוצרים סרט קולנוע מדברים בדקות. לעומת זאת כשיוצרים אנימציה מדברים בשניות, ואפילו בפריימים. ומה לגבי שחקנים? לשחקן בסרט מצולם אולי יש גחמות, שיטות משחק משלו ורצונות. אבל דמות האנימציה היא הקיצון השני - היא משוללת רצון, ותפקידו של האנימטור להזיז אותה, ולגרום לה להראות חיה ונושמת. כל תנועה הכי קטנה ועדינה - אם האנימטור לא חשב עליה מראש ותכנן אותה, היא לא תהיה קיימת. לכן אנימטור טוב יבחין בפרטים הכי קטנים, בצורת ההתנהגות של אנשים, בצורת ההליכה שלהם, בשוני בין בני אדם ובאופים. כן, האנימטור צריך להיות גם שחקן. אנימציה קשה שפה באנימציה כל שלב לוקח הרבה מאוד זמן, וגם לא מעט כסף. לכן קשה להתעלם מכך שישנן צורות אמנות שמתגמלות הרבה יותר באופן מיידי גם את האמן, לא רק את הקהל. כמו בכל עבודה, ובעיקר כמו בכל צורת אמנות, לא פעם באנימציה האמן מתוסכל, כי כמות העבודה היא אדירה. אני יכולה להעיד על עצמי שכשאני יוצרת מוזיקה אני יכולה להגיע לתוצאה מתגמלת, כזאת שאפשר להשמיע לאנשים, לא בתום כמה חודשים אלא לעיתים בתוך כמה ימים או שעות או דקות. באנימציה ההכנות ארוכות, וכל השלבים דורשים דקדוק. בשלבים הראשוניים, מי שאינו מעורה בתחום לא יוכל לקשור את הקצוות. האנימטור הכל יכול מצד שני, התוצאה הסופית כמובן שונה לגמרי מכל מדיום אחר, ומדובר בצורת ביטוי שונה. אנימטור צריך להיות אמן, קולנוען, מומחה לקומפוזיציה, מתמטיקאי ופיזיקאי, תסריטאי, תאורן, תפאורן, מאפר, מעצב, עורך, בעל חוש לקצב ומוזיקה והרשימה עוד ארוכה. כל כך הרבה תכונות, כדי ליצור יצירה אחת. אבל היצירה המורכבת הזאת, כשהיא טובה היא יכולה להיות יצירת מופת שלא רק מערבת חושים שונים, היא גם מאתגרת ומחדשת. בראד בירד ומה לגבי בראד בירד? בל נשכח שבירד עשה מספיק בתחום ההנפשה, ואולי הוא גם מיצה את עצמו. אולי אני לא לגמרי מאמינה בזה, אבל אני יכולה להבין אם הוא אכן מתכוון לדבריו, ולא רוצה לעסוק יותר באנימציה. בראשי דמיינתי את בירד כותב את הנאום בכנות, ואז מסתכל על הטקסט. "אני לא באמת יכול להגיד את זה", הוא אומר לעצמו. "עולם האנימציה יהיה כמרקחה. אני גם לא באמת מתכוון לזה. טוב, אולי רק קצת". או אז - טום קרוז חולף ליד הקרון שלו, וקופץ על איזו ספה. "איזה רעיון אדיר חלף בראשי", הוא מתלהב מעצמו. "הו טום! "הוא קורא. אפילוג כשראיתי את הסרטון, אנימטור לידי פנה אלי משועשע: "חשבת שהוא מתכוון לזה ברצינות, הא?" ואני השבתי: "הו, הוא מתכוון לזה ברצינות". רק כשאקדח לרקתו, בראד בירד אומר את האמת. לא יכולתי שלא להזדהות באיזשהו מקום. אני לא חושבת שיש אנימטור, או לפחות מי שהוא גם במאי אנימציה, שלא מזדהה עם האמירות של בירד, גם אם הן תאמרנה בחדרי חדרים. אבל כל אנימטור גם יסייג. תמיד טענתי, ואני כמובן לא היחידה, שצריך לאהוב מאוד אנימציה כדי לעסוק בזה בצורה מקצועית, כיוון שזה בסופו של דבר תחום לא קל. אז מה אתם אומרים, אנימטורים באמת סובלים? וביננו, אנימטורים, אם תעשו הפסקה של חודש, לא תתגעגעו? |
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
זה אמנם לדיון אחר לגמרי, אבל אני לא מסכימה עם מה שאמרת לגבי התאבדויות. זה לא יכול להיות בגלל יותר מדי אושר. אם לא מדכאון, זה יכול להיות מחוסר יכולת להתמודד עם שינויים קיצוניים שקשורים בחיים שלהם.
בלי ועם קשר - להופיע על במה ולעשות אנימציה מאחורי הקלעים - אלה שני דברים שונים, שאין ביניהם כמעט קשר, ודרגות ההתערטלות הנפשית בהן שונות.
אני יכולה להבטיח לך שבירד הרבה יותר סובל. לרוב האנימטורים מדובר בעבודה רגילה, כמו כל עבודה אחרת, רק טיפה יותר יצירתית. לרוב, מי שהחזון שלו סובל יותר, אבל באותה מידה - גם נהנה יותר מהתוצאה.
טבעה של אומנות שהיא מקצינה את "סף הרגישות" האנושית...
לא פלא שאלו שמליחים בגדול... בענק...
לפעמים קורסים טוטאלית ומסיימים את חייהם...
לדעתי מרבית ה"התאבדוייות" של ה"גדולים" הינם לא מדיכאון וכ"ד... אלא מעוצמה גדולה מדי של "אושר/השראה"...
ג'ניס ג'ופלין, ג'ים מוריסון ודומיהם... (למזלי לא מכיר כאלו מעולם האנימטורים)
אהבה ותשוקה גוברים על הסבל...
אגב ככה זה יכול להיות בכל עבודה קשה, לא?