כותרות TheMarker >
    ';

    Animatorit

    אנימטורית.
    אנימציה ולא רק.

    ארכיון

    האם אנימטורים באמת סובלים?

    7 תגובות   יום ראשון, 13/2/11, 05:11

     

    האם אנימטורים באמת סובלים? זו השאלה שעלתה במוחי כשראיתי את נאום הפרישה לכאורה של בראד בירד, כשקיבל פרס על מפעל חיים בטקס האנני, עליו דיווחתי בפוסט הקודם.
     
    אנימטורים נוטים להיות אנשים מוזרים, ולעיתים אף להתנהג בעצמם כמו דמויות אנימציה, ובראד בירד - הבמאי של "משפחת סופר על" ו"רטטוי" מבית פיקסאר, הסרט הנפלא "ענק הברזל" וגם "משפחת סימפסון" - אינו שונה. אבל הפעם הוא הלך רחוק. כיוון שבימים אלה הוא מצלם את "משימה בלתי אפשרית 4", סרטו המצולם הראשון, הוא שלח את הוידאו הבא.
    אז אם עדיין לא ראיתם את הנאום, זה הזמן:
     
    ''
     
    פרש או לא פרש?
    חלק מהאתרים בעולם, וגם בארץ, דיווחו על הנאום כבדיחה, וחלק כאמת מוחלטת: בראד בירד פורש מעולם האנימציה. בוידאו הוא מתלונן שאנימציה זה מקצוע קשה. "תמיד רציתי לעשות סרטי לייב אקשן" (סרטים מצולמים), הוא מתוודה. אז מה מזה נכון? האמת היא שלטעמי - סביר שהכל. אני גם יכולה להבין על מה הוא מדבר. אם כך מה מזה לא נכון? אולי הנחרצות.
     
    אני מאמינה שבירד לא פרש מעולם האנימציה, אבל שהוא באמת מתכוון למה שהוא אומר, והדרך היחידה שהוא יכול היה באמת לומר את כל מה שהוא אמר היא באיומי אקדח.
    אנימציה זו עבודה קשה, הדורשת הרבה זמן וסבלנות, ואנימטורים לרוב גם אוהבים להתלונן. לפעמים נדמה לי שזו אחת מדרישות המקצוע. 
     
    קולנוע ואנימציה
    למה זה כל כך קשה? אפשר לנסות להבין את זה מתוך ההבדל בין קולנוע מצולם ואנימציה.
    כדי ליצור סרט מצולם מספיק לקחת מצלמה ואחר כך לערוך. העולם והלוקיישנים נתונים, ולא בהכרח חייבים לבנות אותם במיוחד. כשיוצרים אנימציה, דבר לא קיים. לרוב יש לנו דף ריק: עולם שצריך לברוא אותו פרט אחרי פרט, בהקפדה יתרה, לא משנה על איזו טכניקה מדובר.כשיוצרים סרט קולנוע מדברים בדקות. לעומת זאת כשיוצרים אנימציה מדברים בשניות, ואפילו בפריימים.
    ומה לגבי שחקנים? לשחקן בסרט מצולם אולי יש גחמות, שיטות משחק משלו ורצונות. אבל דמות האנימציה היא הקיצון השני - היא משוללת רצון, ותפקידו של האנימטור להזיז אותה, ולגרום לה להראות חיה ונושמת. כל תנועה הכי קטנה ועדינה - אם האנימטור לא חשב עליה מראש ותכנן אותה, היא לא תהיה קיימת. לכן אנימטור טוב יבחין בפרטים הכי קטנים, בצורת ההתנהגות של אנשים, בצורת ההליכה שלהם, בשוני בין בני אדם ובאופים. כן, האנימטור צריך להיות גם שחקן.
     
    אנימציה קשה שפה
    באנימציה כל שלב לוקח הרבה מאוד זמן, וגם לא מעט כסף. לכן קשה להתעלם מכך שישנן צורות אמנות שמתגמלות הרבה יותר באופן מיידי גם את האמן, לא רק את הקהל. כמו בכל עבודה, ובעיקר כמו בכל צורת אמנות, לא פעם באנימציה האמן מתוסכל, כי כמות העבודה היא אדירה. אני יכולה להעיד על עצמי שכשאני יוצרת מוזיקה אני יכולה להגיע לתוצאה מתגמלת, כזאת שאפשר להשמיע לאנשים, לא בתום כמה חודשים אלא לעיתים בתוך כמה ימים או שעות או דקות. באנימציה ההכנות ארוכות, וכל השלבים דורשים דקדוק. בשלבים הראשוניים, מי שאינו מעורה בתחום לא יוכל לקשור את הקצוות.
     
    האנימטור הכל יכול
    מצד שני, התוצאה הסופית כמובן שונה לגמרי מכל מדיום אחר, ומדובר בצורת ביטוי שונה. אנימטור צריך להיות אמן, קולנוען, מומחה לקומפוזיציה, מתמטיקאי ופיזיקאי, תסריטאי, תאורן, תפאורן, מאפר, מעצב, עורך, בעל חוש לקצב ומוזיקה והרשימה עוד ארוכה. כל כך הרבה תכונות, כדי ליצור יצירה אחת. אבל היצירה המורכבת הזאת, כשהיא טובה היא יכולה להיות יצירת מופת שלא רק מערבת חושים שונים, היא גם מאתגרת ומחדשת.
     
    בראד בירד
    ומה לגבי בראד בירד? בל נשכח שבירד עשה מספיק בתחום ההנפשה, ואולי הוא גם מיצה את עצמו. אולי אני לא לגמרי מאמינה בזה, אבל אני יכולה להבין אם הוא אכן מתכוון לדבריו, ולא רוצה לעסוק יותר באנימציה. בראשי דמיינתי את בירד כותב את הנאום בכנות, ואז מסתכל על הטקסט. "אני לא באמת יכול להגיד את זה", הוא אומר לעצמו. "עולם האנימציה יהיה כמרקחה. אני גם לא באמת מתכוון לזה. טוב, אולי רק קצת". או אז - טום קרוז חולף ליד הקרון שלו, וקופץ על איזו ספה. "איזה רעיון אדיר חלף בראשי", הוא מתלהב מעצמו. "הו טום! "הוא קורא. 
     
    אפילוג
    כשראיתי את הסרטון, אנימטור לידי פנה אלי משועשע: "חשבת שהוא מתכוון לזה ברצינות, הא?"
    ואני השבתי: "הו, הוא מתכוון לזה ברצינות". רק כשאקדח לרקתו, בראד בירד אומר את האמת. לא יכולתי שלא להזדהות באיזשהו מקום. אני לא חושבת שיש אנימטור, או לפחות מי שהוא גם במאי אנימציה, שלא מזדהה עם האמירות של בירד, גם אם הן תאמרנה בחדרי חדרים. אבל כל אנימטור גם יסייג. תמיד טענתי, ואני כמובן לא היחידה, שצריך לאהוב מאוד אנימציה כדי לעסוק בזה בצורה מקצועית, כיוון שזה בסופו של דבר תחום לא קל. 
     
    אז מה אתם אומרים, אנימטורים באמת סובלים? 
    וביננו, אנימטורים, אם תעשו הפסקה של חודש, לא תתגעגעו?
    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/3/11 12:27:
      הי טל, חשבתי הרבה על הפוסט הזה שלך מאז שכתבת אותו. בתור מי שבדיוק עובדת על סרט הגמר שלה במשרה מלאה, אני יכולה להעיד ממקור ראשון שאת צודקת - מי שהחזון שלו, סובל יותר. האחריות לכל פרמטר של הפרויקט היא שלך, הוא יקום ויפול על החלטות שאתה מחליט כל יום ומנסה לעמוד מאחוריהן במשך תקופה מאד ארוכה ואינטנסיבית. ובכל זאת - עבודה על פרויקט יצירתי היא סיבה הרבה יותר טובה לקום בבוקר, מבחינת רבים מאיתנו, מרוב סוגי העבודות האחרות. לפעמים נדמה לי שמדובר בכלל בדרך חיים. יכלנו לבחור בכל דרך אחרת, בתאוריה. אבל בפועל - לא יכלנו. הדחף ליצור חזק מאיתנו והיינו סובלים הרבה יותר מלעשות דברים בלתי יצירתיים. אז סבל יצירתי הוא עדיף בהרבה על כל האופציות האחרות...לא?
        17/2/11 02:10:
      ARMAND - אמנים הם ללא ספק טיפוסים רגישים יותר. או למה שקורה סביבם, או למה שקורה בתוכם.
      זה אמנם לדיון אחר לגמרי, אבל אני לא מסכימה עם מה שאמרת לגבי התאבדויות. זה לא יכול להיות בגלל יותר מדי אושר. אם לא מדכאון, זה יכול להיות מחוסר יכולת להתמודד עם שינויים קיצוניים שקשורים בחיים שלהם.
      בלי ועם קשר - להופיע על במה ולעשות אנימציה מאחורי הקלעים - אלה שני דברים שונים, שאין ביניהם כמעט קשר, ודרגות ההתערטלות הנפשית בהן שונות.
        17/2/11 02:02:
      sbhsport - בפיקסאר עובדים תחת בירד (או כל במאי אחר) אנימטורים אמריקאים. מדובר בהרבה יותר מחמישים. שם הם גם לא מאיירים, אלא יוצרים אנימציה בתלת מימד.
      אני יכולה להבטיח לך שבירד הרבה יותר סובל. לרוב האנימטורים מדובר בעבודה רגילה, כמו כל עבודה אחרת, רק טיפה יותר יצירתית. לרוב, מי שהחזון שלו סובל יותר, אבל באותה מידה - גם נהנה יותר מהתוצאה.
        14/2/11 20:36:
      לדעתי, כל מי שעוסק באומנות על מירב גווניה... - סובל בצורה קיצונית וגם נהנה בצורה קיצונית...
      טבעה של אומנות שהיא מקצינה את "סף הרגישות" האנושית...
      לא פלא שאלו שמליחים בגדול... בענק...
      לפעמים קורסים טוטאלית ומסיימים את חייהם...
      לדעתי מרבית ה"התאבדוייות" של ה"גדולים" הינם לא מדיכאון וכ"ד... אלא מעוצמה גדולה מדי של "אושר/השראה"...
      ג'ניס ג'ופלין, ג'ים מוריסון ודומיהם... (למזלי לא מכיר כאלו מעולם האנימטורים)
        14/2/11 09:48:
      טור מעניין. בסופו של יום מאחורי כל בירד אחד כזה, יושבים 50 מאיירים קוריאנים שעושים את כל העבודה הקשה של הפיכת החזון האמנותי שלו ליצירה בלתי נשכחת.
        14/2/11 01:24:
      אנימציה זו עבודה. כן, כמו כל מקצוע. אבל האמת היא שאם יש לך תשוקה לזה, לראות את התוצאה הסופית זה כמו קסם, וכשזה גמור, זה הרבה יותר מתגמל מכל עבודה אחרת שאני מכירה.
        13/2/11 20:03:
      אני חושב שאנימטורים סובלים ויחד עם הסבל הזה הם גם לומדים לאהוב את הסבל, עם הזמן. ואז כשהם מגיעים לרמה של אהבת סבל מספקת (כמו מזוכיסטים אמיתיים) זה הופך להיות כוח והם סובלים הרבה פחות ^^
      אהבה ותשוקה גוברים על הסבל...
      אגב ככה זה יכול להיות בכל עבודה קשה, לא?

      פרופיל

      talotan
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      סינמסקופ - יאיר רוה

      זאב זאב

      אמנון וינר