את כל כך יפה

שאין שום טעם בֶמילים

בהן קיצים,סוף ופתיחה

יופייך בי זך בֶאֶין גבולות.

ואני קם עם זה בבוקר

רך כפשוט ומתגבר

שוקע בִנדירֶי עינייך

מָגֶן רוחֶך בי,כאוצֶר.

קירבי,בין נֶתֶץ לחוקים

נביט יחדיו בצער מר

איך עף לשמיי פחדים פתוחים

לאבדון,מן המאוחר.

ונתחבק בלי שעונים

עד נירגע בין שתי גָדוֹת

נשוב מִסוף לֶהתחלה

שני עולמות

שלובֶי

חמלה.

(כל הזכויות שמורות ליגאל פילר)