אחרי שנכנענו,שנינו

פתחתי לאט את הדלת

שָם,חשך מבטי בפנייך

כי היה מאוחר לשנות.

את היית רגועה ושלווה

עצומה מראותי לפנייך

לך הושטתי רעד ידיים

את נגמָרת לי פתאום

מול עיניי.

נצמדתי חי אל שוכבך

נושם מעלייך כבדות

כך אולי יידבֶקוּ בָך חיים

נס ייכה,תרחם הגזירה.

דום,פרצתי מחוץ לקירות

שתי בירכיים כשתי יתדות

באדמת עבותות אהבתינו

ננעצו,וראשי אז נישא.

אלוהים לא השיב לי מבט

וקולֶך המלטף קָץ,נדם

שלל סִכרֶי זכרונות נפרצו

בי נותָרת

ואינך

לעולם.

(כל הזכויות שמורות ליגאל פילר)