זה הולך להיות כואב ועצוב!!

כל מי שלצערו הרב הזדקק לעזרה ממדינתנו היקרה בנושא התעסוקה,

נתקל בקירות בטון, אוזניים ערלות ופקידה אחת אינטיליגנטית במיוחד.

אחת לכמה שנים אם בכלל, אתה מוצא את עצמך בין עבודות

ומחליט שהגיע הזמן לנצל את הזכויות המגיעות לך כבר שנים

מגייס סבלנות ונרשם בלשכת התעסוקה.

בפעם הראשונה אתה מתקבל בפנים חייכניות והדרכה כללית ומצונזרת משהו

שולחת אותך לשחות בים -

עמוק, עמוק, בחברת כרישים ובלי מצופים!!

במקביל אתה כמובן מטפל בבירוקרטיה למול ביטוח לאומי

בכל זאת זוהי זכותך המלאה, עליה אתה עומל כבר שנים.

ומתייצב מידי שבוע למול פנים חסרות הבעה

ואם כבר הבעה אז רחוקה מלהיות אנושית..

חיוך זוהי מילה גסה וכל התחושה משך שהייתך שם

שאתה גוזר קופון מארנקה האישי של אותה פקידת צנון - על לא עוול בכפייה.

כמובן שהתארים והתעודות שרכשת בזיעת אפך במהלך השנים

הינם כהמלצה שכוחת אל בלבד

מהיום אתה הגוף של המדינה

והיא יכולה להעביר אותך מיד אחת לאחרת, בהתאם לצרכייה בלבד

לא קשור אלייך, לא לכישורייך, מי אתה בכלל??

המדינה בהחלט רוצה לעזור,,

אבל אך ורק בתנאים שלה,

אותם תנאים שיכולת לספק לעצמך לבד

מבלי לצאת שוב ממצרים.

בסוף המערכת כמו תמיד מנצחת,,

אתה עוזב את המערכה בשיא (כי עדיף לך לדאוג לבריאותך)

מוותר על "טובות הנאה" מביטוח לאומי

ומשתמש בכישורייך בלבד למצוא עבודה הוגנת

המתאימה לך ולכישורייך.

עד מתי???