בריונות והתעללות הן תופעה נפוצה מאד בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. הסטטיסטיקה העגומה של הדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם מראה כי 160 אלף ילדים בורחים מבית הספר כדי לא להיפגע מן העינוי הקבוע שמכוון נגדם, גילתה אגודת החינוך הלאומית של אמריקה.
הורים, מורים, חוקרים והוגי דעות היו רוצים לדעת ממה נובעת הבריונות. מדוע מתעללים ילדים זה בזה? מחקר חדש זיעזע את אמות הסיפים. מתברר שהבריונות אינה נובעת מחסרונות אישיים, קנאת העניים בעשירים או תיסכולים. הבריונות היא חלק ממארג החברה, והיא משמשת את הילדים והנערים כדי להוכיח עליונות וכדי לטפס בסולם החברתי!
מה זה אומר לגבי החברה המערבית נדון לקמן. קודם הבה ונראה את הנתונים המדהימים שמזעזעים היום את אמריקה.
"צעירים בגיל ההתבגרות שזכו להיות פופולריים אבל רוצים לזכות ליתר פופולריות, הם אלו שנוטים יותר מכל אחר להתייחס בבריונות אל נערים אחרים. נראה שהם סבורים כי דווקא על ידי הקנטה ופגיעה בזולת הם יגדילו את המעמד האישי שלהם בעיני בני גילם", כותב ה"יו.אס.ניוז".
המחקר המסכם התפרסם ב"אמריקן סוציולוגיקאל רביו". הוא מתאר כיצד החוקרים בדקו 3700 ילדים ונערים, בגיל חטיבת הביניים, כלומר כיתות ח´, ט´ וֿי´. המחקר נערך במדינת צפון קרולינה.
הילדים נתבקשו למסור כמה פעמים הם סובלים מ"תוקפנות פיזית" (מכות בשפת העם), מתוקפנות מילולית (הקנטות או איומים בשפת העם), מתוקפנות עקיפה על ידי שמועות, הוצאת שם רע ונידוי חברתי.
במקביל נתבקשו הנשאלים לדווח כמה פעמים הם עצמם עושים לאחרים את המעשים האלו.
כמו כן נתבקשו הילדים לציין מי הם "חמשת החברים הטובים ביותר" שלהם. על ידי איסוף הנתונים מכל ילד, ובניית מאגר נתונים ממוחשב, זיהו החוקרים מי הם הילדים המבוקשים והפופולריים ביותר, שנמצאים ב"מרכז הרשת החברתית" כפי שקוראים לכך המדענים.
החוקרים עקבו אחרי הילדים במשך שנת לימודים אחת. בסיכומה, הם יכלו לגלות מי הם הסובלים הראשיים מן ה"ניכור" החברתי ומי הם אלו שמרבים לפגוע בזולתם.
אם מסדרים את הילדים על ציר ארוך לפי רמת הפופולריות האישית שלהם בבית הספר, מתברר כי אלו שנהגו לפגוע באחרים, היו אלו שעמדו יחסית בראש הסולם, אבל לא ממש בראש הפירמידה. הם היו אלו שפגעו באחרים במילים או במעשים.
"המעמד מחזק את התוקפנות", הסיק עורך המחקר, רוברט פאריס, פרופסור לסוציולוגיה מאוניברסיטת קליפורניה.
וזו היתה ההפתעה. החוקרים הניחו תמיד כי לב האדם טוב מנעוריו, כי אם יש כאלו שפוגעים באחרים זה נובע מתיסכולים וסבל שעיוותו את הנפש, או כתוצאה מהתפתחות במשפחה בלתי תיפקודית כפי שמכנים זאת היום. לא יתכן שילדים נורמטיביים ייכשלו בתופעות כאלו.
המחקר שבר את האמונה התמימה הזו בטוב ליבם של ילדי אמריקה. ובעצם, האם זה נכון רק לגבי ארה"ב?
"במשך זמן רב, האמינו שהתוקפנות היא תגובה מעוותת על בעיות בבית, או תוצאה של בעיות נפשיות. המחקר שלנו תומך ברעיון שיש תחתית מכוערת להיררכיה חברתית. התוקפנות היא הדרך לעלות לגדולה", אומר פאריס.
למעשה, התברר כי הבריונות נפוצה ביותר אצל אלו שהגיעו עד 98 אחוזים של פופולריות. רק שני האחוזים העליונים בסולם החברתי הפסיקו להיות תוקפניים. מתברר שהם שוב אינם זקוקים לרמוס אחרים כדי לטפח את מעמדם שלהם. אולי להפך, על ידי התנהגות חיובית ומתחשבת הם קונים לעצמם אהדה ויתר פופולריות. אבל כל האחרים, שרק שואפים להגיע למעמד העליון הזה, שהוא כה חשוב בתרבות המערבית, מוכנים לכל צעד כדי להתקדם, גם לדרוס אחרים בדרך.
דווקא ילדים שנמצאו בתחתית הסולם החברתי פגעו פחות באחרים. אין זה נכון לומר שהם לא היו תוקפנים. כלל לא. אבל לא באותה יסודיות שבה זה התרחש אצל בני המעמד ה"עליון" של הכיתה. אלו שנמצאו בראש הציר, סמוך לנקודת הֿ98 אחוזים של פופולריות, פגעו באחרים כמעט בשליש יותר מאשר אלו שנמצאו בתחתית ההערכה החברתית. אלו שנמצאו בראש הפירמידה, אותם שני אחוזים שהכל קינאו בהם, פגעו באחרים בֿ40 אחוזים פחות מאשר אלו ששאפו לרשת את מקומם.
פאריס טוען שההתחשבות הזו אינה נובעת מטוב לב אלא משיקולים אנוכיים. "התוקפנות מפסיקה להביא תועלת ברגע שהגעת לראש הפירמידה", הוא אומר. "תוקפנות בשלב זה מעידה על חוסר בטחון במעמדם החברתי. מי שנמצא בראש, יפיק הרבה יותר תועלת מלהיות נחמד לאחרים".
מה שעושים הילדים, אם כן, הוא לבחור את הדרך המשתלמת ביותר. לעתים נדירות זה מביא להתנהגות חיובית. ברוב המקרים, אצל השואפים למעמד חברתי, זה מביא לבריונות. והכל מחישובים אנוכיים וצוננים.
אלו שנמצאו בתחתית לא היו כה תוקפנים, לדעת פאריס, לא מחמת טוב לב ולא מחמת רגישות שהתפתחה אצלם לסבל של הזולת. המניע שלהם היה, שוב, אנוכי. הם חששו לעצמם. במצבם החברתי, הם לא האמינו שיש להם עוצמה מספקת לפגוע באחרים בלי לקבל בחזרה יותר ממה שעשו.
תמונת העולם המצטיירת מן המחקר ומן הניתוח של העורך שלו, פאריס, היא של קבוצה חברתית שמונעת רק בידי שיקולים אנוכיים, שאינה חוששת לפגוע באחרים ולדרוס אותם כדי להאדיר את עצמם, וללא התחשבות בזולת, אהבת אדם או טוב לב. בניגוד מוחלט לתמונה האידיאלית שבני המערב אוהבים לצייר לעצמם, כאילו האדם שלא הושפע מבעיות משפחתיות או נפשיות, יהיה טוב לב ומתחשב.
עורכי המחקר ניסו להתנחם בכך שהתופעה של בריונות לא היתה כללית ורוב הילדים לא נכשלו בה. כמובן, לא היתה להם סיבה לכך, בדרך כלל. ה"יו.אס.ניוז" מציין כי "החדשות הטובות הן שכשני שלישים מהילדים לא היו תוקפנים ולא פגעו באף אחד אחר". שוב, האם זה בגלל שהם היו טובי לב ומתחשבים, או בגלל שיקולים אנוכיים, ואם היו להם סיבות לכך, הם היו פוגעים כמו השליש התוקפן?
מספר הנפגעים בידי בריון נע בין שנים לתשעה. אולם אלו שנפגעו מאחרים הפכו לסובלים קבוצתיים. התברר כי אותם ילדים שנבחרו לשמש כיעד לבריונות משכו אליהם פגיעות שונות מצד עד 17 מחברי הכיתה!
"התוקפנות מתמקדת בדרך כלל במספר קטן של ילדים", אומר פאריס.
ועוד נתון מזוויע מארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. האמריקנים דוגלים בשויון, גם בין גברים ונשים. הם "הצליחו". נערים ונערות נכשלו בבריונות באותה מידה. וככל שנער או נערה טיפסו בסולם החברתי, כך התנהגותם הפכה לתוקפנית יותר.
ה"יו.אס.ניוז" ריאיין את ריצ´רד גלגר, מנהל המכון להורות באוניברסיטת ניו יורק. החוקר אישר כי הנתונים תואמים מחקרים קודמים. התוצאות המפתיעות לא היו אמורות להפתיע את המומחים, אלא את מי שאינם מכירים את הנושא מבפנים.
"גם מחקרים אחרים הראו שילדים פופולריים הם אלו שנוטים להיות מעורבים בהקנטה ולפעמים גם בבריונות", אמר גלגר. "זה מחזק את המעמד שלהם". החוקר הוסיף הערה שלא הוזכרה על ידי צוות החוקרים החדש, והיא מראה כי הבריונות צומחת על רקע של הסכמה שקטה של כלל החברה. "פעמים רבות הצופים מן הצד חושבים שהתוקפנות הזו מוצדקת, שמגיע לאלו שסובלים אותה לסבול".
שאלה אחרת היא אם הבריונות באמת מסייעת לבריונים להשיג פופולריות. המחקר כלל לא עסק בשאלה זו. אולם הנקודה המשמעותית מאד היא שהילדים האמינו שבריונות עובדת. יותר מכך, הם לא ראו חסרון בבריונות למרות המחיר שלה, למרות הפגיעה המרושעת באחרים. וכאמור, הילדים מצאו לעצמם היתרים והצדקות למה שהם עשו.
החוקרים סייגו את הממצאים שלהם בטענה שהם בדקו רק "עיירות קטנות" או "בתי ספר קרתניים". אולי באיזורים אחרים זה אחרת, כתבו פרשנים.
זו כמובן אשליה שעדיין לא נופצה. אם בריונות יכולה להחשב כאמצעי לגיטימי כדי "להתקדם בחיים", זה לא ייחודי לאיזורים מסויימים באמריקה. זו תופעה כללית שיש לחקור את שורשיה.
ה"יו.אס.ניוז" מייעץ להורים לחנך את ילדיהם לדווח מייד להם ולמורים על כל בריונות. "הורים צריכים להבין שזה עלול לקרות", מזהיר גלגר. "צריך ללמד את הילדים לעמוד ולהגן על עצמם, לא להיות שבירים ולא להתנפץ בגלל הקנטות". אבל זו לא משימה שהילדים לבדם יכולים לעמוד בה. "עלינו המבוגרים לפקוח עין ולראות שזה לא חורג מדי", מוסיף גלגר.
הטיפול השורשי הוא חינוך למידות טובות. וכפי שצריך לחנך לטוב, צריך לדעת גם להרחיק את הילדים מדגמים שליליים. ומה לעשות שהחברה המערבית גדושה בהם, כמו תוכניות צפיה, סיפורי עלילה, משחקי מחשב ועוד ועוד. ומה יעשה הנער ולא יחטא?