ואף-על-פי-כן  מרפדייה  "אליקו"  הצליחה  לשרוד  בזכות  חושיו  החדים  של  ישראל,  שידע  לאין  נושבת  הרוח,  בכך  שהתאים  את  המרפדייה  לרוח  הימים  הנכונים:  במקום  ריפוד  לספות  וכסאות,  שמאז  איקיאה  אבד  עליהם  הכלח,  ריפוד  למושבי  אופנוע. 

    הבעלים,  אליקו,  איש  עצוב  שמודע  להידרדרות  העסק,  ידע  להעריך  את  ישראל,  ועל  כן  כאב  את  נפשו  כשיוודא  לישראל  שאין  כסף  בקופת  הפיצויים.  זה  כבר  כמה  שנים  שהיה  אליקו  עובד  במרץ  ערטילאי  עד  הצהריים,  ואז  באחת  הייתה  נופלת  עליו  המרה  השחורה,  יורד  בגרם  מדרגות  הברזל  ממשרדו  הקטן,  ניגש  לישראל  ונותן  לו  את  המפתח  ואומר  "תעשה  טובה,  ישראל,  סגור  את  העסק.  וישראל,  כהרגלו,  היה  לובש  ארשת  של  חשיבות  על  פניו  ומניד  בראשו  להסכמה. 

    ואת  הטקס  הזה,  לפעמים,  היה  עושה  ישראל  לנער  האתיופי:

  "בחיית,  אבשלום,  סגור  היום  את  המרפדייה  ותחתים  לי  את  השעון." 

    ולסיכום  מרפדיית  'אליקו'  נודעה  באיכותה,  וכל  זאת  בזכות  ניסיונו  ויחסו  האנושי  של  ישראל  עתיר  הניסיון. 

    עם  כניסתך  למרפדייה,  כדרך  קבע,  ריח  של  עור  היה  מתגנב  לנחיריך  מהול  בדבק,  זיעה  ושאריות  פיח,  שהיה  מגיע  מהמוסך  שליד,  שחש  בנוח  לנום  בין  המחיצות  הטחב  הלחות  שריח  של  עיפוש,  שתן,  חתולים  וכלבים  וגם  אדם,  שלילה  לפני  כן  היו  ממטירים  את  מיציהם  מהבאר  הסמוך,  וכל  זה  התערבב  במי  הקלון  שישראל  נהג  להתיז  על  עצמו  בכל  בוקר. 

    בתוך  המרפדייה  היה  גרם  מדרגות  עשוי  ברזל,  שנצבע  בצבע  לבן  שכיסה  צבע  קודם  שבצבץ  פה  ושם  כמו  נמשים.  המדרגות  טיפסו  לתוך  ביתן  שמוסגר  בחלון  אטום,  שהיה  מלא  בשריטות  שכוסה  ברובו  בשכבת  פוג  שאין  לדעת  כיצד  נוצרה  התרכבות  אם  זה  מאדי  עשן  סיגריות  או  תימרות  דבק  או  עצלות.  וביתן  זה  שימש  כמשרדו  של  אליקו. 

   בזכות מדרגות  אלו  התגאה  ישראל  בפני  רבים,  אף  יותר  מאליקו  עצמו,  שמקום  עבודתו  הוא  בין  שתי  קומות.

   ליד  גרם  המדרגות  בצמוד  לקיר  ניצב  מקרר  אמקור  גדול  ששימש  את  הפועלים  ובאי  המקום.  לידו  היה  מתקן  של  מים  מינראליים  שחוק.  הלאה  ממנו  היה  פתח,  שהוסתר  בעזרת  וילון  גס,  עם  שתי  מדרגות  תלולות  שהובילו  למחסן  דחוס של  כל  סוגי  גלילי  הבדים  שרק  חשבת  עליהם.  בקיר  שליד  היה  שולחן  גדול  ממדים  שעליו  נפרסו  הבדים  ונעשו  המדידות.  מספר  כיסאות  וספה  אחת  ישנה  פוזרו  ללא  סדר  בשאר  כתלי  הקומה. 

    ­מכונות  התפירה  הונחו  במרכז.  מבין  ארבעת  המכונות  בלטה  במיוחד  מכונת  סינגר  עתיקה  בצבע  שחור  עשויה  ברזל  עבה  שהוברגה  על  עץ  שקמה  שנצבע  בצבע  חום  וצופה  בשכבת  ברק.  אליקו  אמר  שגם  אם  יפשוט  רגל  לא  ימכור  את  המכונה  הזו