קפיצה למים הקרים
פוסטים פופולאריים
-
לכל שבת יש מוצאי שבת
25/6/11 | 1175 צפיות
-
נינט - Crazy
3/9/11 | 1157 צפיות
-
ברכת הגומל
28/8/17 | 1509 צפיות
-
עומס ריגשי ומערכת 2
23/6/18 | 1349 צפיות
-
משמעת עצמית
27/10/09 | 810 צפיות
-
אלף
4/8/13 | 1330 צפיות
פוסטים אחרונים
- ואני רק שאלה... 29/8/18
- על המילים 27/8/18
- על צניעות, ושאר ירקות 23/8/18
- זו ילדותי הראשונה 30/6/18
- עצה-?! 26/6/18
- עומס ריגשי ומערכת 2 23/6/18
על חניה וסביח בירמיהו
"תגידי לי, את רוצה שאני אתחיל להתפרע כאן כדי שתביני שאני רציני?" הוא התקרב אליי.
יום חמישי בערב. רחוב ירמיהו בתל אביב. לא חשבתי שדווקא כאן אתקל בערס-צעצוע הזה. הסתכלתי עליו מתוך הרכב וחככתי אם להמשיך ברוורס לתוך החניה או לסגת ולחפש חנייה במקום אחר. איפה אמצא חנייה בשעה כזו? שוב להסתובב במעגלים? ובאים אליי חברים היום לארוחת-ערב.
הכל התחיל מזה שכשהמתנתי בפקק לרמזור, צדה את עיני מהבהבת אחת שעשתה סימנים שהיא יוצאת מהחניה. מיד חתכתי מהמסלול השמאלי למסלול הימני ואותתי ימינה. המהבהבת ניסתה לצאת מהחנייה אבל לא ממש יכלה, כי אני הייתי לשמאלה, רוורס לא יכולתי לעשות, כי מאחוריי עמד טור של מכוניות שממתינות לרמזור שיתחלף, וקדימה לא יכולתי לנסוע, כי מולי חנה רכב ב"דאבל פארקינג". המהבהבת התחילה לצפור בעצבנות כדי שה"דאבל פארקינג" יגיע לפנות את הרכב שלו. הערס-צעצוע הגיח בריצה מהסביח ליד, נכנס לרכב שלו ונסע קדימה. המהבהבת יצאה מהחניה שלה, ואני התחלתי להיכנס ברוורס לחניה. הערס קפץ מהמכונית עצבני וניגש אליי: "מה את עושה, תגידי לי? את לא רואה שהייתי כאן קודם?" אני פותחת את החלון וצועקת לו מתוך הרכב: "אבל לא היית פה בכלל. אם היא לא הייתה צופרת לא היית יודע שהיא מפנה את החניה". "תגידי לי, את רוצה שאני אתחיל להתפרע כאן כדי שתביני שאני רציני?"
אני לא יודעת איך קוראים לשלב הזה, אבל בטח קוראים לו באיזשהו שם בתורת המשחקים או באיזו תורה אחרת. בכל אופן, זו נקודת הדילמה. וממנה העולם מתפצל לשניים – להילחם או לסגת. זו הנקודה ב"בחזרה לעתיד" בה נקבע מי יהיה שפוט של מי, אבא של מרטי, או ביף, הבריון השכונתי. טוב, אולי זה קצת דראסטי לתאר את זה כך. אבל בכל אופן הרגשתי שאני נלחמת על הטריטוריה שלי. במעוז שלי. אילו לא הייתי במגרש הביתי שלי הייתי נסוגה. נניח בבאר שבע. שם אני לא מכירה את הכללים. אבל כאן? בשכונה שלי?
מה יתפרע, אני חושבת לעצמי, הומה אדם מסביב. מה הוא יעשה, ירביץ לי? אני אישה. לא נראה לי שהוא יעז לפני כולם. אם את יוצאת מהחניה עכשיו ונכנעת, את סתם תבוסתנית, אני אומרת לעצמי, ומחר בבוקר כשתצעדי ברחובות האלו לא תרגישי עוד בבית וגם לא תרגישי בטוחה. זה לא יסתיים נקודתית בזה, זה ישליך על התחושות שלך מכאן ואילך בעיר הזו ובמדינה הזו. אם תתני לו לחנות, תתני יד לעיקום כללי החנייה האזוריים. ולזה לא היית רוצה לתת יד.
המשכתי ברוורס לתוך החנייה. הבחור המשיך לצעוק, אבל לא עניתי. הוא חזר לרכב שלו, כיבה אותו, השאיר אותו ב"דאבל פארקינג" ואז צעק לעברי באיום: "אין בעיה. נראה מי ינצח במשחק הזה".
עכשיו התחלתי באמת לפחד. לא על עצמי פיחדתי. כי אם על הבימבה שלי, אותה אני אוהבת אהבת נפש. עכשיו באמת רציתי להתניע ולחפש חנייה אחרת. לא מתאים. לא מתאים שבימבה תינזק רק בגלל העקרונות לרגע שלי. כולה חנייה. שימרי נפשך ובימבתך ומיצאי לך חניה אחרת. חבל על עגמת הנפש מחר בבוקר. אז מה. כולה חניה. גם ככה את לא בן אדם של עקרונות. לא היית ולא תהיי אז אל תשחקי אותה.
אני מסתכלת סביב. שאף אחד לא יראה אותי במנוסתי. זו תהיה ה- פדיחה. (לא שלא היו לי פדיחות גדולות מאלו. אבל האוסף הקיים מספיק לכמה שנים הבאות.) ואז פתאום העפתי מבט בטלפון הנייד שלי, והבזיק לי רעיון. התחלתי לצלם את הרכב שלו. את מספר הרכב שלו. את הערס-צעצוע עצמו, לועס סביח מרחוק בסביח ירמיהו, עשיתי לו "בוק", הפלשתי והפלשתי לכל הכיוונים (הכל מתוך הרכב כמובן, כי אפילו עם השמלה הכי אלגנטית שלבשתי אותו יום לא העזתי לצאת מהרכב ולהבזיק לו מול הפרצוף עם המצלמה של הנייד שלי) ואז בדיוק כשהתחלתי להתקפל (לא לפני שחככתי אם להמשיך ולקנן בתוך הרכב עד הבוקר, אבל אז נזכרתי שבאים אליי לארוחת ערב) הבחור התקרב אליי במהירות. "מה את כל כך מפחדת, תגידי לי? צוחקים איתך! כולה חנייה... מה את מצלמת לי, מה? את לא נורמלית!" "לא מפחדת" סיננתי (בפחד) וחטפתי את התיקים מהמושב שליד הנהג והתחלתי לצעוד משם לכיוון הבית שלי, מנסה להחזיק בפאסון בלי להסתובב.
אחרי שהגעתי ל"סופר באבא" נכנסתי ל"היי". משום מה, ואני לא יכולה להסביר למה, פתאום הרגשתי תחושת שייכות.
|
תגובות אחרונות
-
sari10
בתגובה על ואני רק שאלה...
-
נעמיקה
בתגובה על על המילים
-
Themis Θ
בתגובה על לילה לבן
-
Themis Θ
בתגובה על מחשבות לשעת לילה מאוחרת בערב שישי
-
Themis Θ
בתגובה על על צניעות, ושאר ירקות
תגובות (27)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אכן דילמה הצגת כאן... שמחה לשמוע שנגמר כמו שנגמר.
מבינה לגמרי את הרצון לא לוותר ולהרגיש בטוחה,
ושהעניין הוא לא רק חנייה אלא עיקרון.
אבל... את יודעת, לפעמים אומרים ש...
יותר טוב להיות חכם מאשר צודק.
יש משהו באמירה הזו.
בדיעבד? יצא לך נפלא.
אבל זו לא חכמה לשפוט בדיעבד...
מזכיר לי סיפור מלפני הרבה שנים.
בן זוגי ואני נסענו בחו"ל ברכב.
ראינו מקום חנייה ממול, אני ירדתי לשמור אותו
בזמן שבן זוגי הסתובב.
ואז... הגיחה לפתי מכונית עם צעירים,
כך שאם לא הייתי זזה... היו דורסים אותי.
זוכרת כמה כעסתי אז... ואמרתי שלו הייתי כבר בריון
הייתי מרביצה להם...
היום בפרספקטיבה של שנים, אני אומרת: לקחת כל דבר בפרופורציה
ולא לקחת סיכונים מיותרים. במיוחד כשאני לא גבר בריון...
משחקי חניה
משחקים אונליין
אהבתי
תודה! מאמצת את הנצחון חזק אל ליבי :-)
כן, חבל שאנחנו לא רואים את עצמנו... וכל כך בטוחים ב"צדקתנו"...
צריך מולקולות מאד מיוחדות כדי לחדור את האטימות הזו...
אני רואה שבזמן האחרון החלטת "לצאת חוצץ" נגד כל התופעות האלו ... כולל הטוקבקיסטים ... ;-)
אוווווו
מה שבטוח - איתך לא הייתי מתעסקת...
לך הייתי מפנה מיד את החנייה...
ואוו זה ממש מציק לך שמישהו לא מסכים איתך...כל כך הרבה מילים בשביל להצדיק את הבריונות שלך ולהאשים מישהו אחר?
כל נהג מתחיל יודע שאם יש מישהו בדאבל פארקינג ומישהו רוצה לצאת מהחניה אז זה שהיה בדאבל פארקינג ייקח את החניה. זה אפילו לא "חוק" ישראלי אלא עולמי. אני מבין שבניו יורק לא היית...
זה שהחלטת שהחניה שלך למרות שהיא היתה חסומה ותקעת את הטור מאחורייך זו הבריונות, או אם נדייק סתם חוסר הבנה של חוקי המשחק של הכביש ולאכול סביח או ללכת לקוסמטיקאית זה חשוב באותה מידה לאותו אדם כמו שלך היה חשוב ללכת באותו הרגע לשד יודע מה. הם לוקחים את הסיכון שיבוא פקח או גרר. דאבל פארקינג זו לא בריונות של החונה אלא של העירייה שמכריחה את נהגי העיר לעשות עברות כאלה בזה שלא בונה מספיק מקומות חניה בדיוק על מנת לתת דוחות וגרירה ולהעשיר את קופתה, אולם זה כבר סיפור אחר ואני גולש.
אבל... זה הבלוג שלך ויש לי הרגשה שעוד תגיבי גם לזה אז אתן לך את זכות המילה האחרונה ולא אגב יותר בעניין זה.
החניה כולה שלך עכשיו....
ועוד משהו: ממש לא ניתן להשוות את זה לדוגמא של מישהו ששם את העגלה בתור בסופר וחזר ובדיוק אז מישהו אחר נכנס במקומו.
אי אפשר לעשות כאן את האנלוגיה.
כי במקרה הספציפי הבחור הספציפי שם את הרכב שלו ב"דאבל פארקינג", שם איתות, והלך לאכול את הסביח שלו.
הוא לא ידע ולא היה לו מושג שחנייה מתפנית.
אילולא זו שיצאה מהחנייה לא הייתה צופרת, לא היה לו מושג .
בגלל שהוא חסם לה את הדרך החוצה, ולי לא היה איך לעשות רברס, כי מאחוריי היה טור של מכוניות, היא צפרה לו.
אבל לו הוא לא היה מקדימה ב"דאבל פארקינג" שלו, היה לה מקום לצאת מהחנייה. ואני הייתי נכנסת במקומה ברברס.והכל היה מתנהל לפי החוקים.
עם כל הכבוד - לחנות ב"דאבל פארקינג" ולצאת מהאוטו זו בריונות לשמה.
וכמו שכתבתי כבר בתגובה לרנגיל למטה-גם באלו הגיע הזמן שמישהו יטפל. נ
נמאס כבר מאלו שחוסמים מסלול שלם,זה בשביל לאכול ת'סביח שלו, וזה בשביל להוציא מהכספומט, וההוא בשביל לקנות ת'סיגריות שלו, וההיא בשביל לקנות את הקרם מהקוסמטיקאית שלה. כל אחד במדינה הזו עושה דין לעצמו. זו בריונות. וכוחנות.
ואם ישימו פקחים ויתנו להם דוחות ויגררו להם את הרכבים - תאמין לי שהתופעה הזו תמוגר.
וערס? כן. הוא ערס.
ולא בגלל שקראתי לו ככה הזדהו איתי.
הקוראים בקפה "קצת" יותר אינטיליגנטים מזה.
הגיע לו. תאמין לי.
אל תרחם על אכזרים.... כי אתה יודע מה קורה למי שעושה את זה...
תשווי את זה לתור בסופר מישהו ששם עדלה והלך להביא משהו ובינתיים התור התקדם- אם הוא לא חזר- נכנסת במקומו אבל אם הוא חזר הרי שהוא היה שם לפנייך...
וסתם שתדעי כם אם צילמת אותו ואת המכונית שלו ואח"כ הלכת והאוטו שלך "נשרט" פתאום אז התמונות שלך לא שוות הרבה אם לא צילמת אותו באמת שורט... אבל זה הפחיד אותו ועשה את העבודה עבורך.
:-)
אוווו
ברור
בנתניה לא הייתי מעזה...
תודה. מוקירה במיוחד את 'חברתי' :-)))
כוכב לחברתי האמיצה ובעלת התושיה.
חייכת אותי על הבוקר:-))) תודה.
את גדולה. תהיי גאה בעצמך!
צודקת.
הייתי צריכה להוסיף כוכבית "לא מומלץ לנסות בבית. או בחוץ. או במדרכות כחול לבן. בפרט לגברים" ;-)
כיף לקרוא :)
אני תמיד מנסה לריב עם אלה אבל בת הזוג שלי מפחדת שירביצו לי...
גם אני, כשגרתי מחוץ לת"א, חניתי רק בחניונים. למי יש זמן לבזבז על חנייה או כסף על דוחות. אבל כיש לי תו חנייה אזורי - אין שום סיבה להוציא כסף על חניונים. (מה גם החניון הקרוב תמיד מלא, ככה שזה לא ממש עוזר לי). ולכן זה הופך עקרוני יותר.
רנגיל, בהמשך לדיון בבלוג שלך, הנה עוד יתרון שיש לבחורות - חסינות בפני בבונים כאלו :-)
(זה, והמצלמה בנייד כמובן :-))
תכל'ס, הבחור היה בבון-לייט.
ואם הוא היה עושה משהו לבימבה שלי, הייתי שוקלת לפרסם את התמונה שלו ומספר הרכב שלו בפורום הזה ובעוד כמה פורומים כמו פייסבוק וכאלה.
בזבזתי עליו את הזמן הזה, רק כדי ללמד אותו לקח. כי נמאס מהגישה הכוחנית הזו, שאני נתקלת בה כל כך הרבה פעמים, בכל כך הרבה מקומות. עוד לפני האירוע הזה - הוא חנה ב"דאבל פארקינג" ויצא מהמכונית. גם מאלו נמאס. והגיע הזמן שפקחים פשוט יעמדו בהיכון לתת דוחות לשכאלו. ושיצרפו לדוח גרר שיפנה אותם במקביל כבונוס נוסף :-)
הבדל מהותי - את בחורה, הוא בחיים לא היה מרביץ לך. אם אני הייתי נכנס לחנייה הזו, רוב הסיכויים שהייתי צריך לצאת מהרכב שלי עם מפתח הברגים המסיבי של האוטו שאני מחזיק בדלת המכונית למקרי חירום, ואולי גם להשתמש בו ולא לשם החלפת גלגל.
הבדל נוסף - אני בד"כ בת"א נכנס לחניונים בתשלום. פתרון כל כך נוח שתורם רבות לשמירת שלוות הנפש שלי ושפיותי.