
זו התחושה שמנסים לשכוח אותך. בלאחס זו התחושה שמנסים לשכוח. זו התחושה שעוברת בגוף שאת מבינה שזה באמת נגמר. ומתישהוא תהפכי להיות רק שם. אולי בקרוב גם זה לא תהיי.
בלאחס, זה שיש מספר גברים שרודף אחריך אבל עדיין עצוב לך. בלאחס זו התחושה שאת רוצה לצעוק אבל את יודעת שגם אם תלכי לים במזג אויר הקפוא הזה גם השמיים ריקים.
בלאחס, זו התחושה שנשארת, אחרי שהוא הלך. ואחרי שהבכי נשפך, ואחרי הקילואים שהשלת מגופך.
ודווקא ביום ולנטין הקדוש. שחשבת שתהיי איתו, ואולי הוא יביא לך פרחים.
ודווקא בתוך הבלאחס הזה... דווקא בגלל הבלאחס הזה, תביני שהעולם לא נגמר. הוא רק מתחיל. ודווקא זו התחלה של ידידות מופלאה :) |
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
העולם לא מתחיל ולא נגמר. לעולם,
יש ימים שהוא מסתובב בקצב מוזר,
העולם לא תמיד זוכר מי היה קדוש כזה ו//או אחר.
הקדושים מתחלפים. בעיקר,
:))}{!
כן זה כמו כל מה שאומרים על הזמן שעושה את שלו,
אז אמרו. גם הוא אמר דברים. וגם הוא שיקר.
זו הבעיה באמון שנשבר, כבר לא יודעים למה להאמין....
אבל מצד שני, הכל עבר אז כנראה שגם הבלאחס יעבור ואז תחליף אותו הריקנות.
אומרים אבל שהבלאחס עובר בסוף.
או משהו כזה.
תחילתה של ידידות מופלאה עם עצמך, עם העולם, עם כל מה ומי שמחכה לך שם, מעבר ל"הררי החושך של הבלאחס"...
קדימה מותק, אני חושבת שהחלק הקשה מאחורייך.
השתדלתי, פינקתי את עצמי ביציאה בשעה סבירה מהעבודה.
זו באמת האהבה הכי חשובה.
לא בטוח כמה צריך את כל השאר הזה... כרגע צריך להתמקד בדברים החשובים...
שיהיה לך יום אהבה נהדר , אהבה שלך כלפי עצמך.
שבתכלס, זו האהבה הכי חשובה. כל השאר יגיע כבר לבד :)