בטרם קובע בית המשפט, במסגרת תביעות רשלנות רפואית, האם התנהגותו של הרופא הייתה מסוג רשלנות רפואית, הוא בוחן האם אותה התנהגות עולה בקנה אחד עם הפרקטיקה הרפואית המקובלת בתחום הרפואה הרלוונטי לסוג הטיפול שנערך לתובע. במידה והתשובה לכך חיובית, סביר להניח כי בית המשפט יקבע שאותו רופא לא הפר את חובת הזהירות כלפי המטופל וינקה אותו מכל אחריות בגין נזקים שנגרמו למטופל. בהקשר זה נשאלת השאלה מה הן ההשלכות שיש לבחירתו של הרופא המטפל בסוג טיפול שאינו מקובל בעולם הרפואה על תביעות רשלנות רפואית? כלומר, כיצד בית המשפט בוחן במקרים אלו את הפרקטיקה הרפואית המקובלת?
בית המשפט עסק בשאלה דנן במסגרת תביעות פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בעקבות טיפול רפואי רשלני, אשר כלל הזרקת חומר לאזור עמוד השדרה שלו. לטענת הרופא המטפל לא יכול להיות כל קשר בין ההזרקה האמורה לנזקי התובע.
בית המשפט קבע כי הטיפול שבוצע בתובע הוא טיפול שאיננו מוכר, לא מוכח מדעית ולא מקובל בתחום הרפואה ועל כן לא מדובר בפרקטיקה רפואית מקובלת אשר השימוש בה, על פי הפסיקה, יכול להגן על הרופא מפני הטלת אחריות במסגרת תביעות רשלנות רפואית. לפי כך, נקבע כי בנוסף לכך שלא עומדת לרופא הגנה מכוח שימוש בטענת הפרקטיקה הרפואית המקובלת, הרי שהעובדה כי החליט לבחור בטיפול שלא מקובל בתחום הרפואה אינה משמשת לטובתו.
יתר על כן, בהסתמך על התשתית העובדתית שהונחה בפני בית המשפט, נקבע כי אין כל סיבה לחשוב שאותו טיפול, אשר ניתן למטופל, מתאים לתסמינים שעלו מהבדיקות שנעשו לו יותר מטיפולים אופציונליים אחרים. ודוק, הרופא המטפל לא ערך בדיקה יסודית עובר לביצוע הטיפול ולא ניהל כל רישום המצביע על הסיבה שבגינה בחר לבצע בו את סוג הטיפול הנדיר ולא בטיפול אחר, המקובל בעולם הרפואה.
אשר על כן, בדומה להרבה תביעות רשלנות רפואית, בית המשפט אימץ את עמדתו של המומחה הרפואי מטעם המטופל, לפיה הטיפול שבוצע בו לא התאים לתסמינים שעליהם הוא הצביע בפני הרופא וכי הרופא המטפל השתמש בחומר שאינו מתאים למטרתו של הטיפול ושעלול לגרום נזק למטופל. בכך, פוסק בית המשפט, הפר הרופא את חובת הזהירות שהוא חב למטופלו.
יש לציין כי בית המשפט אף קבע כי הרישום הרפואי נעשה על ידי הנתבע באופן לקוי וחסר באופן שיש להחיל במקרה דנן את כלל הנזק הראייתי ולהעביר, תוך כדי כך, את נטל ההוכחה והראיה אל המזיק, הלוא הוא הרופא הרשלן. לסיכום, למרות העמימות העובדתית בכל הקשור לנסיבות המדויקות של הפגיעה בניזוק, בית המשפט הגיע למסקנה כי הרופא התרשל וכי בעקבות רשלנותו נגרמו לניזוק נזקים גופניים (והוא אף הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה במאת האחוזים).
המסקנה המתבקשת מן האמור לעיל היא כאשר בוחר הרופא בטיפול רפואי שאינו ושכיח ו/או מקובל בתחום הרפואה, יש סיכוי סביר כי בית המשפט יקבלו תביעות רשלנות רפואית המוגשות כנגדו ולכל הפחות יקבעו כי יש לראות בבחירתו השגויה של הרופא – רשלנות רפואית. |