אז בסוף זה קרה ואני מורה לפיסיקה בבית הספר. מטעמים מובנים לא אכתוב על זה הרבה כאן.

ביום שסיימתי את בית הספר ידעתי שלעולם לא אשמע את המשפט הזה שוב ("הצילצול הוא בשבילי"). אבל זה קרה היום....אני הייתי זה שאמר אותו ועוד כמה משפטים שאין לי ספק שכדאי להימנע מהם.

הקשיים קצת מפתיעים אותי והאתגר גדול ושונה ממה שחשבתי. ניהול הכיתה זה האתגר האמיתי- אין ספק שיהיה מעניין!

שבוע מילואים בדרום

הופתעתי לגלות כמה הנסיעה למילואים בדרום יקרה כשהאוטו הוא שלך וכשאתה משלם על הדלק מכיסך.

גם לילדים  הפעם קשה יותר – הם  הספיקו כבר להתרגל לאבא בבית.

 נחמד להסתכל על ההייטקיסטים שבכל הפסקה מתרחקים מהנגמ"ש ומדברים אל הפלאפונים במבט מוטרד.

לי אין לאן להתקשר - אני מתקשר אל תמר אבל גם היא עסוקה והשיחה מאוד קצרה. ואז כשנדמה לי ש"הכל אבוד" ואין ברירה אלא ללכת להכין עוד קפה שחור הטלפון מצלצל והמספר שמופיע הוא של ... אינטל. אריאל, חבר מאינטל, מתקשר בעיתוי מושלם לשאול מה נשמע. אני מנהל שיחה ארוכה במבט חמור סבר.

אין ויש

אין השנה סקי וכנראה גם לא יהיה בשנים הקרובות.  ולא...לא צריך לרחם עלי.

אני לעומת זאת נפגש עם אישתי כמעט כל יום בארבע וחצי בבית לקפה ואחר כך מבלה עם הילדים שלי.

כסף

ליאור, חבר שנמצא גם הוא בתקופת מעבר, הפנה את תשומת ליבי לכך שרב העבודות בשכירות מתחלקות לשני סוגים:

משכורות מאוד גבוהות ושעות עבודה אינסופיות בצידן או שעות עבודה אנושיות ומשכורות מאוד נמוכות. באמצע אין כמעט כלום (למשל: למה כ"כ קשה למצוא עבודה  "שמסתפקת" בשמונה שעות ביום בתמורה ל 10000 ש"ח?)

למרות שהבטחתי, בינתיים, לעשות ניתוק מוחלט בין העבודה לכסף די קשה להשקיע ימים שלמים בהכנות לשיעור של שעתיים בכיתה כשאני יודע שהפיצוי הכספי יהיה זעום. אני מתגבר, אחרי הכל אני נהנה מזה ולומד דברים חדשים כל יום גם בתחומים שחשבתי שהכרתי.

פינת האירוח: יונה לשץ
פינה חדשה בבלוג שבה אני משתף בסיפורים של שינוי שאני פוגש (בעיקר בעקבות הבלוג).

יונה היה מנהל שלי לפני יותר מ-10 שנים ואחד המהנדסים היותר מוכשרים שהיכרתי בכל שנות עבודתי. דרכינו נפרדו למשך 10 שנים ושכששמעתי לפני שנתיים שהוא  עוזב את ההייטק והולך להיות מורה דרך היה לי קשה להאמין - איך בן אדם מוותר ככה על מתנת אלוהים כזו והולך אחרי ליבו? אני חושב שניטע בי אז איזה זרע.

הקשר עם יונה התחדש לפני מספר שבועות (הוא קרא את הבלוג) – הצטרפתי לקבוצת מטיילים שיונה מוביל  בשביל ישראל (נפגשים פעם בחודש ועושים קטע אחד או שניים). הלכנו אז את הקטע שחוצה את רכס הכרמל לרוחבו. לא ידענו שאנחנו נפרדים מחלק גדול מהנופים לשנים רבות (השריפה פרצה כשבוע לאחר מכן). ההדרכה של יונה (במידה רבה כמו הניהול שלו לפני שנים ב DSPC) היתה נעימה ובוטחת והקבוצה שגיבש סביבו בפרוייקט הזה נראתה מגובשת וכרוכה אחריו (ממש כמו שאנחנו היינו אז).

  יונה מדריך היום גם בארץ (תיירות נכנסת, צוותי עבודה בחברות ושביל ישראל) וגם בחו"ל: ג'יפים ביוון ( http://www.eco.co.il/ShowTrip.asp?ArticleId=977&DestId=5) וקבוצות ליפן (http://www.eco.co.il/ShowTrip.asp?ArticleId=527&DestId=1 )

הוא רק בתחילת הדרך החדשה ונראה שייקח עוד זמן עד שירגיש מבוסס במקצועו החדש אבל נראה שכבר עכשיו הוא נהנה מכל רגע.