
איך יודעים שכלו כל הקיצין על שלטונו של שליט אוהד המערב והוא צריך לפלס את נתיב בריחתו ממדינתו, זה כאשר הבנקים בשוויץ מקפיאים את נכסיו וחשבונות הבנק שלו. לא חלפה שעה אחת תמימה מהמועד בו יצאה ההודעה הרשמית, כי נשיאה של מצרים חוסני מובארק התפטר מתפקידו והבנקאים השוויצרים המרובעים הזדרזו מבלי שאף אחד ביקש מהם זאת להקפיא את חשבונות הבנק של הנשיא המצרי המתפטר. זו אותה שוויץ שבשנה החולפת, רק כדי לשכך את חמתו הבוערת של עריץ ערבי אחר-מועמר קדאפי, מיהרה לשחרר את בנו שהואשם בהכאה ובהתעללות במשרתים שלו בז'נבה, להתחנן על חיי שווייצרים שנעצרו בלוב, להתנצל יפה ובקול רם כדי שקדאפי יואיל בטובו לחדש את אספקת הנפט לשוויץ, ולעבור במהירות לסדר היום כאשר בן אחר של קדאפי הודיע כי אם ללוב היתה פצצת אטום היא היתה מטילה אותו על שוויץ. הבנקאים בשוויץ לא חלמו להגיב בהקפאת חשבונות הבנק והנכסים של משפחת קדאפי. גם בבריטניה החרו החזיקו אחרי השוויצרים שגילו פתאום נחרצות והחלטיות, שרים בממשלה בלונדון מיהרה להציע שגם בריטניה תקפיא את נכסיו של מובארק, זו אותה בריטניה ( אומנם ממשלה אחרת) שתמורת מסירת זיכיון לחיפושי נפט בלוב ל"בריטיש פטרוליאום" היא הגיעה לעסקה מלוכלכת עם קדאפי, עסקה לפיה מתכנן פיצוץ המטוס האמריקני מעל שמי סקוטלנד ב-1988, פיגוע בו נרצחו 270 נוסעים ישוחרר למולדתו בתואנה ,כי הוא חולה במחלה ממארת וימיו ספורים. אם כך התייחסו אזובי הקיר במערב לבעל ברית קרוב ונאמן במשך 30 שנה של המערב, מה יגידו הארזים בוושינגטון. הנשיא אובאמה, שאך לפני שנה כאשר אירח את הנשיא מובארק יצא מגידרו וכינה את עמיתו המצרי "בן ברית, חבר ויועץ קרוב" התנער במהירות האור ממובארק ויחל בפומבי להיעלמותו המיידית מרסן השלטון בקהיר, העיתונאי תומס פרידמן ( שופרו הבלתי רשמי של אובמה) החל לכנות את מובארק כ"פרעה המודרני". ומה המסקנה לנוכח מופע הצביעות הבלתי נסבלת של ממשל אובאמה והמערב? טוב להיות חזק ולדאוג לכך שהמערב יהיה תלוי בך, או אויב המערב שכולם מבקשים לרצותו ולפייסו ולא בעל ברית נאמן ומסור שתרם רבות ליציבות במזרח התיכון ,אך נזרק לפח האשפה של ההיסטוריה כאשר אתה מתחיל לחשוף סימני חולשה. אובאמה שלפתע פתאום גילה בפומבי שדמוקרטיה וזכויות אדם הם אידיאות המשמשות נר לרגליו ובוערות בעצמותיו, לא טרח ולא טורח להטריד באידיאות אלו מדינות כסעודיה ולוב שארצות הברית תלויה בהם לאספקה סדירה ורצופה של נפט. אובאמה לא גילה דבקות והתמדה ברעיונות הדמוקרטיה כאשר מאות אלפי איראנים יצאו למחות נגד משטר האיאטולות, הוא לא קרא לאיאטולות להקשיב לרחשי ההמונים הרוצים להשתחרר מכבלי העריצות הקלאריקלית, מכיוון והנשיא האמריקני ביקש לא לעורר את זעמם של העריצים הדתיים בטהראן בעיצומו של המשא ומתן הנצחי האמור להבטיח כי איראן לא תפתח נשק גרעיני. |
חנה סקרה
בתגובה על ליקוי המאורות של ראשי השמאל בבחירת הנשיא
אני 6
בתגובה על מילים בסבך האהבה
חייםטובים
בתגובה על המניפולציה הצינית של ח"כ פנינה תמנו שטה
תגובות (21)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אך בקשר לפוליטיקה?
(ובנקים??)
הרי פוליטיקה מבוססת על צביעות...
:)
בפוסט שלי אני יוצא מתוך נקודת הנחה ריאל-פוליטית, אם הארועים במצרים חייבו שלא לתמוך במובארק ומשטרו, היה מן הראוי לתת לו מוצא כבוד כבן ברית נאמן של המערב ולא להתנער ממנו בצורה כה ברוטאלית וצבועה.
=====================
צודק... עכשיו - איך עושים את זה?
מה לעשות שהחיים הם שילוב של עקרונות ופשרות?
בנסיבות שהיו עד לפני כחודש, מובארק אכן היה המנהיג המתאים, בעל האוריינטציה המערבית שהתאימה למערב. הוא אמנם היה מין דיקטטור בזעיר אנפין, אולם העם המצרי לא גילה כל התנגדות מיוחדת לכך.
כשהעם החל לדרוש זכויות אלמנטריות ושלטון דמוקרטי ולא מושחת, הבהירו האמריקאים למובארק שהגיעה העת לקבל את רצונו של העם.
לו השתן לא היה מתנחל בראשו של מובארק והיה נספג לאט בכל הגגוף, הוא היה מקבל את שאיפותיהם הלגיטימיות של בני עמו ואולי היה נותר על מקומו.
אלא שכמו רבים לפניו ולא פחות אחריו, הוא היה משוכנע שהוא יצליח לשרוד ללא מילוי רצון העם.
בנקודה זו הוא איבד ובצדק! את תמיכת המערב וארה"ב (רק מדינת ישראל ואחד הפרשנים הפתטיים ביותר החיים בה, ייחלו/דיברו כי מובארק ישרוד את ההפיכה).
מנהיג שאיבד את אמון עמו, בו הוא רדה עשרות שנים, שלא יצפה לתמיכת מדינות נאורות. סביר להניח שהוא יזכה לתמיכה של מדינות דוגמת ישראל (אם הוא לא אויב שלה).
וכדאי לעם בישראל ובפרט למהיגיו הפתטיים, לקחת ברצינות את הדוגמא שנתן לכולם העם המצרי.
יכולה לנטוש אותנו בהרף עין כמו שנטשה את מובראק.
ישראל צריכה להיגמל מהתמיכה הכלכלית של ארה"ב,
ברגע שנהיה עצמאים באמת מדינות יחפשו את קרבתנו.
אין חברויות אמיצות בין עמים. אין נאמנות לשם הנאמנות בין אומות. זה פשוט לא עובד ככה.
העולם עבד מול מובראק כי זה היה נוח וזה מה שהיה. השלטון שלו נתן יציבות כלפי חוץ ואיפשר יחסי גומלין נוחים מול המערב.
עכשיו הוא איננו - מה אנחנו מצפים שיקרה? שמדינות המערב ישארו נאמנות לשליט לשעבר? סחטו את הסוס כמה שהתאפשר, ועכשיו כשהוא מת, אז מחפשים סוס חדש - אין סנטימנטים, אין כבוד, אין יוקרה, וגם לאף אחד אין באמת צפיות לכל הדברים האלה. יש דבר אחד - אינטרסים, ואין לאף אחד אינטרס לשמור "נאמנות" למובראק.
שלא ניטעה, הסיבה היחידה שישראל נשארה "נאמנה" לשלטון מובראק עד הרגע האחרון זה שהיו לה הכי הרבה סיבות לחשוש מחוסר היציבות שהשינוי יגרור. עכשיו כשברור שהוא הלך, גם אנחנו לא נמשיך לתמוך בו. השוני היחיד ביננו לשאר העולם הוא בכך שהיינו האחרונים לנטוש את הספינה הטובעת. שום דבר מעבר.
1. תזכיר לי מי אמר ששלום ניתן לבסס רק עם דמוקרטיות? ומי אמר שחוסר היציבות באזור הוא תוצר של המשטר הדיקטטורי בארצות ערב?
2. מי אמר שצריך להקשיב להמון המפגינים ושהמשטר הרודני צריך ללכת (רק לפני מספר חודשים באירן).
- ובאותו הקשר נשיא ארה"ב השתמש כלפי המשטר באירן בדיוק באותן מילים בהם השתמש כלפי מובארק (הצורך לכבד את רצון העם).
3. לפני מספר שנים כבשה ארצות הברית את עירק מתוך הטענה שיש לה נשק השמדה המוני. כאשר אותו נשק לא נמצא, השתמשה ארה"ב בדיקטטוריות של סאדם כצידוק למתקפה (צריך לזכור שכתוצאה ממערכה זו מאות אלפי עירקים קיפדו את חייהם). למיטב זכרוני בישראל באותה עת אימצו בחום את חשיבות סילוקם של דיקטטורים.
4. אבל הצביעות הגדולה ביותר נעוצה בהכשר שניתן לדיקטטורה במשפט "בעל ברית קרוב ונאמן". הגדרה זו נותנת הכשר למעשיו של כל שליט במידה והוא ממלא את תפקידו כלפי המערב.
* המשפט הזה הוא למעשה תמצית הטענה של המיצרים נגד מובארק בהשמצה "סוכן אמריקאי" - או שליט שפעל למען אינטרסים של מדינות זרות ולא למען טובת המיצרים. אני בטוח שמובארק היה חולק על קביעתך. מובארק פעל ביחד עם המערב מכיוון שהוא האמין שזה הדבר הנכון למצריים - הוא לא פעל למען ארה"ב אלא למען מצריים בדרך בה הבין. לצער כולנו - ההשקעה של ארה"ב במצריים לא הגיעה לכלל המצרים אלא לשכבת עלית דקה.
5. ונניח שנקבל את טענתך שההצטרפות האמריקאית לדרישת ההמון המצרי (להחלפת המשטר במשטר דמוקרטי) אינה נובעת מתפיסת עולם דמוקרטית אלא מריאל פוליטיק (ברור שאם ארה"ב היתה תומכת במשטר דיקטטורי נגד מפגינים הדורשים דמוקרטיה - הדבר היה מציב אותה כקריקטורה בכל העולם, חוץ מבישראל), האם פיכחון פוליטי זה לא חלק מתפקידה של ההנהגה? ההשפעה של תגובת ארה"ב על נפילתו של מובארק היא במקרה הטוב שולית, אך יכולה להיות לה השפעה מכרעת על טיב היחסים עם המשטר החדש כאשר יקום. האם המשטר יראה בה כגורם עויין התומך בדיקטטורה הקודמת או גורם פרגמטי שניתן לעשות איתו עסקים. במידה והמשטר החדש יהיה דמוקרטי - יש חשיבות לדרך שבה העם המצרי יראה את האמרקאים (תומכי דיקטטורה או תומכי דמוקרטיה). בהקשר הזה התמיכה ארוכת השנים של האמריקאים בדיקטטורה עשויה להיות להם לרועץ. מה שאובמה עושה זה למזער את הנזקים של מדיניות החוץ האמריקאית.
תומס פרידמן שהוא כאמור שופרו הלא רשמי של הנשיא אובמה, מתלונן ומתגולל במאמרו רק על נתניהו וממשלתו ושוכח לציין את סעודיה ומדינות ערביות אחרות שלא הצטרפו עד היום למדיניותו של הבית הלבן כלפי מובארק, זהו נדבך נוסף במופע הצביעות.
אה, הבנקים השוויצריים התכנסו כטריבונל עממי בינלאומי, החליטו שהכסף שהופקד אצלם שייך לעם המצרי - ופשוט החרימו אותו בינתיים, עד שיבוא העם המצרי לבקש אותו או עד שיבוא המשיח או משהו. יוצא מן הכלל (: אז אחרי שאמרת את זה, פלא שאתה גם חוזר על קשקושיהם המצחינים של הטינופות שמאמינים שלכל עם מגיעה זכות הגדרה עצמית, חוץ מלז'ידים שהם "עם מדומיין" ולכן עצמאותם היא בעצם "אפרטהייד"? אמת היסטורית? מה לך ולהיסטוריה? מה לך ולאמת?
אצה משתמש במיטב הקלישאות הנבובות של השמאל הסהרורי.
אין אווילות גדולה יותר המתיימרת להציג את האמת ההיסטורית כראי של האנכרוניזם הישראלי המעקש לקיים משטר כיבוש ואפרטהייד שטבד עליו הכלח כבר במאה הקודמת ובשמו לטעון לאמת היסטורית כמו הפוסט האווילי הזה.
אכן: אם יש מה שמאפיין את יחסו של המערב לעולם השלישי בכלל ולמדינות ערב בפרט, הוא ההתנערות המבישה מבעלי ברית בהזדמנות הראשונה. אבל גם אנחנו כאלה... זוכרים את חרפת הבגידה בצד"ל?
התמודדות סיזיפית .
ראשית, אני מודה שאני מסכימה שהמנהיגים כולם כאחד
מפגינים צביעות והתחסדות. את שוויץ לא נשכח, שהחזיקה את
עושרם של הנאצים שגם שדדו את היהודים, כאילו על מה לנו להשתומם, מה שהיה הוא שקורה גם היום.
האם אתה זוכר הנהגה אמריקאית שלא היתה צבועה? אובמה
שמפגין התיחסות לזכויות אדם בראש ובראשונה, ראה את יחסו לזכויות העם האיראני
הוא מזגזג בהתאם לנסיבות.
רק מה? זה תמיד היה כך. אם ישראל לא היתה אינטרס אמריקאי[הלובי היהודי וכוחות נאטו בים התיכון]
נראה לך שהיו כל החיבוקים והרעפת המחמאות הנשפכת באופן הדדי?
ריאלפוליטיק, זה שם המשחק. אנחנו הישראלים בעלי איפיונים "דוגריים"
מצפים שהדיפלומטיה תנהג בסגנון הישיר והצברי. מעולם
היא לא היתה כך וכנראה שגם לא תהיה. אולי כדאי שנתחיל להתרגל לעולם
ונצפה פחות להסתגלות העולם למנטאליות שלנו?
אני מסכימה עם הערותיך אך המסקנה שלי שכדאי להשלים עם העובדות שציינת.