כותרות TheMarker >
    ';

    ניצה צמרת - עט להשכיר

    תנו לי את הרגע ואתן לכם את המילים...

    - כותבת ביוגרפיות -
    סיפורי חיים וספרים אישיים
    - כותבת ועורכת לדפוס ולאתרי אינטרנט כתבות תדמית, מאמרים לקידום

    - מרצה על סיפורי חיים ומדריכה סדנאות לכתיבה יוצרת
    - מתעדת מורשת למען הדורות הבאים .......ובינתיים כאן.



    כל פוסט היה או לא היה - הוא אני.
    אתם מוזמנים לצלול באוקיאנוס המילים שלי,לחבור לגלים,להתענג על הקצף, לגלות אוצרות אבודים בקרקעית לשוב בשלום אל החוף.

    חולצת לךְ טבור אהובתי / ניצה צמרת

    67 תגובות   יום ראשון, 4/11/07, 15:33

    פתאום הפסקתְ לבעוט לי ברחם. פתאום המים היו שקטים מאוד.

    פתאום הייתה דממה.

    ספרתי בקול, אחת שתיים שלוש... ארבע מאות תשעים ותשע, חמש מאות.

    דממה.

    הייתי באמצע הכביש. חציתי. הגעתי לאדמה. נשכבתי עליה. פרשתי ידיים לצדדים. נשמתי עמוק. חמש מאות ואחת ושתיים ושלוש.

    דממה.

    ליטפתי את הבטן הגדולה שלי, הרחתי את העפר.

    לחשתי לך אהבה, חמש מאות וארבע.

    דממה.

     

    ענני הלא-כלום הביטו בי שותקים. חמש מאות וארבע מפלצות נפערו לקראתי והשמיים הגירו שנאה על פניי. 

    האדמה הדיפה ריח רע. מקולקלת. מקוללת.

    הייתי שקופה. הצל שלי נשבר. דממה. אימה.

    מי כתב את הקומדיה האלוהית, מי הוא דנטה בשבילי?

    אני קפוצה כמו אבן. 

    אתה צוחק עלי?

     

    תשעה חודשים של אהבה ללא תנאי הסתיימו ליד מקרר בחדר מתים חשוך.

    זה היה ביום שבת, תשעה באב של חורבן הנשמה.

     

    רציתי רק, להחזיק לרגע, לחמם אותךְ.

    את מרגישה?

    אני אותךְ.

    אני ואת.

    הגעגוע נשאר בלתי נסבל.

    מאז,

    אני באה אל הבור הקטן, נטמנת שם, שותלת אותך בתוכי, חולצת לךְ טבור.

    האמת כל כך מביכה לפעמים.

    כל שנה יום הולדת.

     

    עשרים שנה ורק אני חוגגת.

     

    ------------------------------------------------

     

     

    כל הזכויות שמורות לניצה צמרת - עט להשכיר   www.words4u.co.il

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (67)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/11/07 21:49:

      זה לא מרפה

      אני כבר כמעט שנה אחרי

       

      חיבוק

        10/11/07 21:06:

      את נוגעת במילים שלך . בכאב.

      מקווה שהזרימה הזאת של הכאב ממך החוצה כאן ואל כל מי שהרגיש אותך, משחררת.

       

        10/11/07 12:06:

      אויש... עצוב 

      זה בטח טראומה אדירה. כמעט בסוף...

      האח/ות הצעיר/ה של הבן שלי הפסיק/ה להתפתח בשבוע התשיעי. ואפילו עם זה לא היה לי הכי קל. עכשיו זה/זאת יכל/ה להיות ילד/ה בגיל 5.

        8/11/07 13:23:

      ואו

      מרגש

      מצמרר

        7/11/07 21:40:
      חיבוק גדול !!!

       

      צטט: עידן צמרת 2007-11-05 19:22:11

      20 year??????

      :(

      כן ילד. כבר עברו 20 שנה. מהר ? לאט?

       

      צטט: -תמר- 2007-11-05 16:51:42

       

      צטט: עט להשכיר 2007-11-05 11:26:36

       

      אני יודעת שאם הית שם את יודעת. כמה נשים היו שם? הרבה מאוד. אף אחד לא טיפל, אף אחד לא ייחס לאובדן כזה משמעות הרסנית. רק הכאב הקולקטיבי של אחיות לצרה היה לנחמה ועודנו. תודה

      תשעה חודשים, חמישה חודשים, עשרה שבועות... אובדן הוא אובדן.

      ואף אחד לא מטפל. רק הכאב הקולקטיבי של אחיות לצרה... אכן.

       

      חברה שלי, ע' תמיד מברכת נשים הרות: שיהיה בידים מלאות.

      והיא יודעת למה...

      תודה על השיתוף. חיבוק גדול מפה.  תמר.

      תודה תמר, מילים מנחמות עושות דרכן ישר ללב.

       

      צטט: shlomit_mp 2007-11-05 16:19:57

      הקטע שלך השפיע עלי כ"כ שחלמתי על זה הלילה.

      אין מילים שאוכל לאמר כדי לנחם, גם לא אחרי 20 שנה.

      רק אומר תודה על השיתוף, תמשיכי להיות חזקה.

      ואת כל כך צעירה וחלומות הם סוג של התמודדות . אני מצטערת שהזמנת לעצמך חלום כזה אבל אני מקווה שמאז היו לך חלומות יותר נעימים. תודה

       

      צטט: מאיולה34 2007-11-05 12:57:32

      עכשיו אני יודעת למה את עצובה.

       

      חיבוק גדול

      אין לי הרבה מה להגיד.נשיקה

      ובינתיים ירד הגשם פנה ושוב הלך לו, תודה

        7/11/07 20:06:

      יקירה

       

      עוצמת המילים, ככל שתהיינה לא תוכלנה על תחושתייך.

      חזקי ואמצי.

       

      אריאלה לב ארי

        7/11/07 19:54:

      עצוב ..עצוב וכואב.

      את כל כך מצליחה להעביר את התחושות שלך ......

      שולחת לך חיבוק.

        7/11/07 11:04:

      רק מי שחווה יודע את גודל הכאב...

       

      כולי איתך יקירתי !!!

        7/11/07 10:40:

      אין אנו מבין דבר על קימנו ואין סיבה

      התתן מרגוע לנפשינו

      לבי איתך ביום זה

      נשתמע יקראתי

      ביי  

        7/11/07 09:50:
      ליבי איתך
        6/11/07 22:22:

      ניצה,

      שולח לך חיבוק ענק.

      את אשה נדירה.

       

      ירון

        6/11/07 19:52:

      עברה בי צמרמורת.

      לא יודעת איך לנחם.

      משונה לי לתת כוכב, אבל זה מה שאוכל במקום הזה.

        6/11/07 19:29:
      יד ולב.
        6/11/07 17:37:
      איתך
        6/11/07 16:59:

       

      הנצה,

      הרגת אותי הפתעה

        6/11/07 01:53:

      ניצה אחת ויחידה... תודה ששיתפת. הייתי רוצה לומר לך שאולי זה היה ייעודו אך זה כל כך אגואיסטי לומר זאת מן הצד, לא כחווה. הייתי רוצה לנחם אך ממרחק הזמן והמקום, לרגעי האבל הללו, גם אם כמוסים הם בנפתולי הגוף והזיכרון, יש מקום חשוב בידיעת הקיום והאושר של הכאן והעכשיו והם העושים אותך שלמה. שלמה, אך חסרה בעצם.

      מעל לכל, חיבוק ענק ובקשה למנות רגעי עתיד, פי שניים מלחישות עבר, ארבע פעמים ביום אחרי האוכל. באהבה, מוטי 

        6/11/07 01:49:

      ידעתי , ידעתי למה היה לי קשה להכנס לפוסט הזה בכל פעם שראיתי את הכותרת שלו.

      תשעה חודשים , תשע שנים , תשע דקות , תשע שניות

      לא חשוב כמה זמן נמשכת אהבה כזו

      פרידה ממישהו שגדל בך , מלווה בכאב יום-יומי

      וכל יום נראה יום הולדת...יום הפרידה.

      עצוב.

      אך אחרי הכל ולמרות הכל , את מה שאת היום וזה לא מובן מאליו.

      השראה.

        6/11/07 01:12:

      "אני באה אל הבור הקטן, נטמנת שם, שותלת אותך בתוכי, חולצת לךְ טבור"

      אקח מחמאה על כתיבה נפלאה

      אהפוך בה לנחמה

      אקח דמעה כואבת

      ואתן בך אהבה

       ..............................

       שתיקה

      נשיקהזיו

        6/11/07 00:09:
      תודה על השיתוף שמעורר כאב וכתוב בכישרון רב
        5/11/07 19:22:

      20 year??????

      :(

        5/11/07 16:51:

       

      צטט: עט להשכיר 2007-11-05 11:26:36

       

      אני יודעת שאם הית שם את יודעת. כמה נשים היו שם? הרבה מאוד. אף אחד לא טיפל, אף אחד לא ייחס לאובדן כזה משמעות הרסנית. רק הכאב הקולקטיבי של אחיות לצרה היה לנחמה ועודנו. תודה

      תשעה חודשים, חמישה חודשים, עשרה שבועות... אובדן הוא אובדן.

      ואף אחד לא מטפל. רק הכאב הקולקטיבי של אחיות לצרה... אכן.

       

      חברה שלי, ע' תמיד מברכת נשים הרות: שיהיה בידים מלאות.

      והיא יודעת למה...

      תודה על השיתוף. חיבוק גדול מפה.  תמר.

        5/11/07 16:19:

      הקטע שלך השפיע עלי כ"כ שחלמתי על זה הלילה.

      אין מילים שאוכל לאמר כדי לנחם, גם לא אחרי 20 שנה.

      רק אומר תודה על השיתוף, תמשיכי להיות חזקה.

        5/11/07 12:57:

      עכשיו אני יודעת למה את עצובה.

       

      חיבוק גדול

      אין לי הרבה מה להגיד.נשיקה

       

      צטט: צלילי הלב 2007-11-05 09:25:19

      יש דברים שלעולם לא נשכחים,

      גם אם הם קבורים עמוק בתוך הזכרון, תמיד יצופו על פני השטח,

      גם אני הייתי בסרט הזה ניצה,

      שולחת מכאן נחמה וחיבוק וירטואלי,

      ושורותייך חיברו אותי לאותו העבר הרחוק

      אני יודעת שאם הית שם את יודעת. כמה נשים היו שם? הרבה מאוד. אף אחד לא טיפל, אף אחד לא ייחס לאובדן כזה משמעות הרסנית. רק הכאב הקולקטיבי של אחיות לצרה היה לנחמה ועודנו. תודה

       

      צטט: לוטרה 2007-11-05 06:24:52

      ישר לבטן זה הגיע,

      כואב.

      הלב ניקרע.

      חיבוק

       

      בוקר טוב. תודה לילי

        5/11/07 09:25:

      יש דברים שלעולם לא נשכחים,

      גם אם הם קבורים עמוק בתוך הזכרון, תמיד יצופו על פני השטח,

      גם אני הייתי בסרט הזה ניצה,

      שולחת מכאן נחמה וחיבוק וירטואלי,

      ושורותייך חיברו אותי לאותו העבר הרחוק

        5/11/07 06:24:

      ישר לבטן זה הגיע,

      כואב.

      הלב ניקרע.

      חיבוק

       

      ואני שלחתי לך ברכות. כי הכל כפי שאת יודעת שייך עבר ושייך רק לי למרות כל הנחמות והידיים המושטות. תודה יקירה.
        5/11/07 01:19:

      הוי ניצה

      הכאב והצער

      התוגה והדווי

      לעולם לא יחלופו.

      בלב נחקק

      היגון והעצב.

      ונאלמו בי המילים

      לתאר את החלל

      שנותר

      ולעולם לא יתמלא

      נעצבתי כל כך

      שולחת ידי לעטוף

      ולחבק

      בכאבך

       

       

      צטט: karenv 2007-11-04 23:32:12

      בור קטן באדמה

      שמתרחב בתוך הנשמה

      ויונק חיים מבפנים

      מפסיק וממשיך מפסיק וממשיך

      עד שמשלים

      ומתפייס עם הכאב

       

      איזו אומנות יוצאת ממך

      התפיסות כואבת ויפה.

      קרן, יקרה שלי, רגשת אותי.

       

      צטט: jack 2 2007-11-04 23:26:56

      עצוב .

      ניצה יקירתי שיהיה שבוע טוב

      ג'קי איש יקר, תודה לך

       

      צטט: רומיקי 2007-11-04 21:56:46

      אני מוחה דמעה

      עצוב לי בנשמה

      לבי איתך יקירה

      שלא תדעי עוד צער

      שולחת לך חיבוקים

       

      אורנה היקרה, כן. אין לי מה להוסיף. תודה

       

      צטט: yaronct 2007-11-04 20:06:40

      וואו! בום. אין מילים. רק חיבוקים.

      בום. ועוד איזה. לו יכולתי לעמעם אותו.

       

      צטט: נסיכה בארץ רחוקה 2007-11-04 19:24:05

      חיבוק והרבה אהבה!נשיקה

      תודה נסיכונת

       

      צטט: stalbetan 2007-11-04 19:15:34

      עצוב היה לי לקרוא..

      ליבי איתך.

      שולח לך שק של אנרגיות לחיוכים!

      תודה חמוד. הצלחתי להתענג על המוסיקה שהמלצת, עוד לפני שכתבתי. עוד אשוב.

       

      צטט: barak hachamov 2007-11-04 19:07:12

      חיבוק!

      מגרמניה הרחוקה באת, כמה יפה מצדך. תודה ברק.

       

      צטט: הסמויה 2007-11-04 19:04:53

      צמרמורות עשית לי,

      גופי נהיה חידודין חידודין,

      הילדים שואלים אותי על אהבת אם ואני עונה  חייתי פעמיים, עד שנולדתם ולאחר מכן.

      ואז הם שואלים באיזה חיים יותר טוב בראשונים או בשניים?, ואני עונה: אהבתי עזה כמוות, חיי אינם חיים בלעדיכם, מילים אינן חזקות מספיק כדי לספר אהבתי אליכם.

      ומהם חיי ללא אהבה.

      אוהבת אותך.

      אורית

      מילים אינן חזקות - כי מילים אינן יודעות - כי מילים הן אותיות. צמידות הרגשות בין אם לילד חזקה מכל אומר. גם אני חושבת, מי יוכל לסתור?

       

      צטט: מ ג י 2007-11-04 19:04:31

      לבי איתך

      מגי היקרה, ובינתיים עוד לא התוודעתי אליך, אעשה זאת. תודה

       

      צטט: yoram marcus 2007-11-04 18:49:49

      נראה שהאבל, גם אם הוא שוכך ונוצרים אותו עמוק, לא חולף עם הזמן. בייחוד, כשהוא על חיים שלמים, שחושבים איך יכלו להיות.

      בראש הדברים שמשאירים אותנו חסרי-אונים... משתתף איתך, בוודאי לא שונה מהאחרים למקרא שורותייך. לקוות לימים טובים יותר. רק זה!

      יורם

      רק זה? זה המון. להניח לעצב? לעיתים מצליחה, לעיתים מגדילה אותו בעל כורחי, נגד רצוני. לפעמים צוחקת. בעיקר מחייכת. באמת איך יכול היה להיות. זה היה רגע מתוק של הכחשה.

      תודה יורם, תודה רבה שרצית לנחם במילה טובה

       

      צטט: yuval z 2007-11-04 18:38:53

      ניצה יקרה,
      גם ליבי איתך.

      יובלי, איש יקר, לב ענק, מוכשר כל כך. תודה איש

       

      צטט: נועז. 2007-11-04 18:27:29

      אוי

      זה כואב

       

      תודה נועז , אני מודה לך שבאת לעצב שלי

       

      צטט: levana feldman 2007-11-04 18:20:24

      ניצה,

      זה עצוב ומזעזע.

      חיבוק.

      גיבורה שלי, את זקוקה לחיבוק יותר ממני.

       

      צטט: ג'ו מ 2007-11-04 18:07:50

      ניצה - ליבי איתך.

      מתוק אתה, חייכן, נשמה. לב טוב. אוהבת

       

      צטט: איירבוס-max 2007-11-04 18:03:35

      עוד כמה שורות כאלה

      והייתי נשבר.

       

      אבל לא אני הוא הסובל

      האמיתי,

      ולא אני הוא הנושא בעול

      הזכרון הכואב.

       

      איך אפשר להרים את הראש,

      להתעורר יומיום

      ולחיות?

      לא רציתי להכאיב, רק לכאוב אבל באת. תבורך . תודה

       

      צטט: בת יוסף 2007-11-04 17:23:49

      כתבת זאת היום, כי זה התאריך?

      אחד הפחדים שרדפו אותי לא מעט.

      הייתי דרוכה ומקשיבה במשך חודשים ארוכים.

      זה אובדן משמעותי. עברו שנים רבות ואת זוכרת כל רגע.

      אני חושבת שמי שאת מושפע ממה שארע. ושהיכולת להקשיב ולגלות אמפטיה ולעזור, נובע גם מכך. תפיסת העולם משתנה ואולי גם לכך חשיבות ומשמעות.

      ואת יודעת שאני איתך בעצבונך.

      היום זה בא, אין תאריך, לא צריך. את מבינה

        4/11/07 23:32:

      בור קטן באדמה

      שמתרחב בתוך הנשמה

      ויונק חיים מבפנים

      מפסיק וממשיך מפסיק וממשיך

      עד שמשלים

      ומתפייס עם הכאב

       

      איזו אומנות יוצאת ממך

      התפיסות כואבת ויפה.

       

      צטט: staph 2007-11-04 16:08:59

      תמשיכי לחגוג, ניצה. אפילו שעצוב.

      היא עקרבה. ועקרבות אף פם לא מרפות. 

      לא חשבתי כך, לא קשור, אבל, תודה

        4/11/07 23:26:

      עצוב .

      ניצה יקירתי שיהיה שבוע טוב

        4/11/07 21:56:

      אני מוחה דמעה

      עצוב לי בנשמה

      לבי איתך יקירה

      שלא תדעי עוד צער

      שולחת לך חיבוקים

       

        4/11/07 20:06:
      וואו! בום. אין מילים. רק חיבוקים.
      חיבוק והרבה אהבה!נשיקה
        4/11/07 19:15:

      עצוב היה לי לקרוא..

      ליבי איתך.

      שולח לך שק של אנרגיות לחיוכים!

        4/11/07 19:07:
      חיבוק!
        4/11/07 19:04:

      צמרמורות עשית לי,

      גופי נהיה חידודין חידודין,

      הילדים שואלים אותי על אהבת אם ואני עונה  חייתי פעמיים, עד שנולדתם ולאחר מכן.

      ואז הם שואלים באיזה חיים יותר טוב בראשונים או בשניים?, ואני עונה: אהבתי עזה כמוות, חיי אינם חיים בלעדיכם, מילים אינן חזקות מספיק כדי לספר אהבתי אליכם.

      ומהם חיי ללא אהבה.

      אוהבת אותך.

      אורית

        4/11/07 19:04:
      לבי איתך
        4/11/07 18:49:

      נראה שהאבל, גם אם הוא שוכך ונוצרים אותו עמוק, לא חולף עם הזמן. בייחוד, כשהוא על חיים שלמים, שחושבים איך יכלו להיות.

      בראש הדברים שמשאירים אותנו חסרי-אונים... משתתף איתך, בוודאי לא שונה מהאחרים למקרא שורותייך. לקוות לימים טובים יותר. רק זה!

      יורם

        4/11/07 18:38:
      ניצה יקרה,
      גם ליבי איתך.
        4/11/07 18:27:

      אוי

      זה כואב

       

        4/11/07 18:20:

      ניצה,

      זה עצוב ומזעזע.

      חיבוק.

        4/11/07 18:07:
      ניצה - ליבי איתך.
        4/11/07 18:03:

      עוד כמה שורות כאלה

      והייתי נשבר.

       

      אבל לא אני הוא הסובל

      האמיתי,

      ולא אני הוא הנושא בעול

      הזכרון הכואב.

       

      איך אפשר להרים את הראש,

      להתעורר יומיום

      ולחיות?

        4/11/07 17:23:

      כתבת זאת היום, כי זה התאריך?

      אחד הפחדים שרדפו אותי לא מעט.

      הייתי דרוכה ומקשיבה במשך חודשים ארוכים.

      זה אובדן משמעותי. עברו שנים רבות ואת זוכרת כל רגע.

      אני חושבת שמי שאת מושפע ממה שארע. ושהיכולת להקשיב ולגלות אמפטיה ולעזור, נובע גם מכך. תפיסת העולם משתנה ואולי גם לכך חשיבות ומשמעות.

      ואת יודעת שאני איתך בעצבונך.

        4/11/07 16:08:

      תמשיכי לחגוג, ניצה. אפילו שעצוב.

      היא עקרבה. ועקרבות אף פם לא מרפות.