כותרות TheMarker >
    ';

    על ימים שהיו וישנם

    מילים על זכרונות ותובנות.

    איך זה שקיכלי אחד יכול....

    13 תגובות   יום ראשון, 4/11/07, 15:44

    איך זה שקיכלי אחד....

     

    היום כשנסעתי בדרכי והרדיו השמיע את גלי-צה"ל, הודיעו בחדשות בתור הודעה אחרונה כי היום נצפתה ע"י הצפרים בירושלים ציפור קיכלי אפורת חזה שאינה נוהגת לפקוד את מקומותינו , וזו הפעם השנייה שציפור כזאת ניצפת בשמי המדינה.

     

    כמה מחשבות חלפו מיד בראשי: מה קרה לקיכלי האפרפר הפעם? איך זה איבד את דרכו , ומדוע - בשם אלהים - בחר לחלוף דווקא בירושלים, ודווקא סמוך  לכנסת שלנו?

     

    אין לי בדרך כלל בתוך ראשי, מחשבות עם אוריינטציה  צינית או סרקסטית,  אבל קשה להישאר אדישים בבוקר יום ראשון לקישורים כאלה לשמע ידיעה כזאת.  

     

    אבל מיד - אופטימית שכמוני - עלתה בי מחשבה שנייה:  תראו תראו איזו ידיעה הגיעה לשולחן המערכת ביום הראשון הראשון של חודש נובמבר, בבוקר שאחרי עצרת המונים בככר רבין וכמה שעות לפני האירוע חסר החשיבות שכולם מדברים ברדיו עד כמה הוא לא חשוב  - ודווקא אז איזשהו עורך-חדשות עלום (או שמא עורכת עלומה) עם נפש פיוטית מחליט/ה לשים את העובדה אודות הקיכלי התועה בין יתר הידיעות של החדשות. 

     

    איזה יופי לנו!!!

     

    אבל מיד מיד - עלתה בי עוד מחשבה , והיא כבר בין האופטימיות להיפוכה :  בכל העולם 'האחר' (יש קוראים לו המערבי/המזרחי / התרבותי / הדימוקרטי או למעשה : השפוי ) בכל מהדורת חדשות (שמשודרת שם לא יותר מ- 3 עד  5  פעמים ביום )  - אלה הן הידיעות ,שמאכלסות את המהדורה , אחרי שתיים שלוש ידיעות חדשותיות מהתחום האנושי : משהו קצר על המתרחש בעולם - באשר קהל השומעים לא ממש מתעניין לדעת מהו מסלול המראותיה ו/או נחיתותיה  של מזכירת המדינה האמריקאית - גם לא הציבור האמריקאי .

    משהו אחר שקשור לחדשות 'פנים':  - שם בוודאי לא חייבים להתעדכן במשפטים תכופים של אנשי ציבור .

     

    קיכלי שתעה בדרכו מסיביר להודו והגיע לירושלים מכל המקומות - הוא ללא ספק ידיעה ראוייה לכל אדם בכל גיל ובכל מצב.

     

    אוי הקיכלי אפור החזה, כמה אנחנו מחכים כבר שתוסיף לספק עוד ידיעות אודות מעלליך למערך החדשות שלנו.

    ומעל במה זאת אני קוראת גם לחבריו העגורים,

     וחברותיו החסידות  וכל בעלי הכנף באשר הם   לייצר חדשות לבקרים  ולדאוג שאפילו אנחנו, ואפילו בגלי צה"ל יצטרכו לדבר עליהם בהרחבה לא רק ב-4 בנובמבר 2007.

     

    איך זה שקיכלי אחד יכול....

    דרג את התוכן:

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/2/08 13:46:

      ופעם בשנה אנחנו מקבלים כתבה בחדשות

      על לוייתן תועה...

      לי זה עושה קצת עצוב.

        7/1/08 19:29:

      מקסים ומרגש.

      והכתיבה שלך נהדרת.

       

      באהבה

      עופרה

        11/11/07 02:05:
      יפה. אם ייצא לך תציצי במר פלומר של קאלווינו, הוא יצא מנקודה דומה והגיע לעיסוק מעניין בשפה........
        8/11/07 22:09:

      קראתם לי?

      אז באתי לבקר. אני אמנם לא אפור החזה אבל בהחלט קיכלי:♥

       

       

      וחוץ מזה, אכן הרהור של סתיו בארץ שהשעמום מעולם לא מגיע לביקור.

        8/11/07 20:57:
      לפני כמה שנים סיפר לי מישהו שבחדשות בעיר קטנה בארצות הברית עסקו בסוסים החדשים של המשטרה. אוי, כמה קינאתי בשפיות הזו. והנה תאיר מפנה את תשומת ליבנו שגם פה, לפעמים, מבליחה איזו פרספקטיבה אחרת, וטוב שכך.תודה לך.
        6/11/07 19:03:

      תודה מקרב לב לכל המגיבים ולכל לוקחי-החלק בתחושות הכלליות והפרטיות.

      אכן בעלי-הכנף, הם היצורים שלעיתים מעוררים בנו תחושות של פחד או אפילו בעתה, אבל לרוב הן מעניקות לנו הרגשת רוך וחופש כמעט אינסופי.

      לא לחינם בחרו משוררים בכל הימים להביא ציפרים לשירתם, אני כדרכי מחפשת (ותמיד מוצאת) אצל גדול משוררנו בעת המודרנית, יהודה עמיחי שכותב כך:

       

      הקיץ נגמר

       

      הקיץ נגמר מתוך עיפות גדולה

      כשהשוט מתפרם בידי המכה הגדול

      ומכה ומוכה מוחים זעה ודם מגופם ונחים

      ואבק ושמש עושים נסים באור הצהרים .

      בשמים להקות ציפרים גדולות.

      אחר כך להקות געגועים. 

        5/11/07 20:48:

      תאיר

      שלחתי לך כוכב

      והרהרתי באירוע בו נצפו ינשופים מעופפים - בספר הראשון בסידרת הרי פוטר.

      אולי לעיתים הציפורים אכן יודעות את מה שתרם נודע לנוץ

      אולי זה הקיכלי שמבשר את השפיות והנורמליות המתקרבות של מהדורות החדשות שלנו :)

      הלוואי...

      שלומית

        5/11/07 19:11:

      שירבו כמוה!

      (הידיעה)

        5/11/07 10:44:
      מקסים
        4/11/07 19:01:

      תאיר, זה נפלא ששמעת את הכתבה ה'קטנה' הזו ושבחרת להגיב לה. לעתים, רק כשאנו בחו"ל אנו שמים לב למציאות הבלתי אפשרית בה אנו חיים והנה, את שמת לב לזה מהבית, מכאן.

       

      בהחלט חשוב שיהיו כאלו כתבות וידיעות בחדשות שלנו כדי לאזן את לחץ הדם של כולנו.

       

      בואו נדמיין יום של חדשות חיוביות בלבד!!! איזה יום נפלא !

      ואם זה יהיה שבוע שלם ? תענוג. אולי כדאי להציע להקים תחנת טלוויזיה/רדיו כזו? 

        4/11/07 17:10:

      מהדורת חדשות אחת עסקה בהרחבה בכמות העגורים הגדולה

      שמתנחלת באגמון החולה, כי לא מספיק קר להם לנדוד עד אפריקה.

      והבן שלי יצא מטעם ביה"ס לחזות ביופי הזה.

      ונעים לקרוא גם על הקיכלי.

      תודה.

       

        4/11/07 16:07:

      מצטרפת לאורלי....

      כייף לקרוא משהו אחר....

       

        4/11/07 15:53:
      תאיר, איזה כיף שכתבת משהו חדש. מקסים! תודה.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      תאיר tair
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין