הבלוג של נתן-"דבר אלי בפרחים"
ארכיון
איך מצאתי את היעוד שלי -תמציות פרחי ארץ-ישראל חלק א'
כאשר שואלים אותי אנשים מה אני עושה, אני אומר להם שאני מורה דרך, למרות שאני עוד הרבה דברים, אך להיות מורה דרך הוא מה שאני הכי אוהב להיות ולעשות. כמובן שאנשים מניחים שלהיות מורה דרך קשור בהכרת שביליה ודרכיה של ארץ-ישראל, אך מורה דרך עבורי הוא מי שיכול להראות לאנשים דרך שונה מזו שהובילה אותם לחוות סבל, קנאה, חרדה, פחד, בושה, אשם, בוז, לגלוג, דחייה, כעס, זעם, שנאה, חוסר אונים, ליקויים וייאוש.
בשלב הראשון של השיחה, כאשר אני מציג את עצמי כמורה דרך, ומסביר להם שאני מראה לאנשים דרך אחרת לחשוב על החיים, ושאני עושה זאת בעזרת תמציות שאני רוקח מפרחי ארץ-ישראל השאלה השנייה שלהם היא איך הגעת לזה....
כדי להגיע אל תמציות הפרחים של ארץ-ישראל היה עלי לעבור מסע בעולם. כבר כילד אמר לי אחד מחברי כיתתי שהוא לעולם לא ישכח שכאשר כלבתו האהובה נפטרה הייתי היחיד מילדי הכיתה שהיגיע אליו הביתה לנחם אותו ולעזור לו להתמודד עם הצער שחש. שכחתי את האירוע הזה אבל הוא היה האירוע הראשון שהזכיר לי את היעוד שלי.
מיד לאחר השירות הצבאי בחיל הים, שלחו אותי לבקו"ם להסבת מקצוע. נעלבתי, אחרי שלוש שנים של שירות מלא אמרו לי שלום, נעלבתי כי חשבתי שהם חושבים שאני לא מספיק טוב לעשות שם מילואים, וגם אכזבה כי מילואים על סטיל זה הכי כיף בעולם (למי שלא מקיא בים כמובן). כוותיק אתה מקבל את היחס הכי טוב, בלי משמרות בלי תורנויות, "חופשה על יכטה", די דומה למה שעבר מילואימניק בשנות השמונים של המאה הקודמת באופירה שבסיני.
בבקו"ם הציעו לי להיות חירניק, או חובש, בלי לחשוב פעמיים הלכתי לקורס חובשים, ארבעים יום בצריפין אמורים להפוך אותך לאדם היודע כיצד לתפקד טוב, כאשר יש עד ארבעה פצועים בדרגות שונות מסביבך. במבחן המעשי בסופו של הקורס קבלתי 100, והפכתי להיות חובש מהמניין בצבא הגנה לישראל.
כחובש למדתי את חשיבותה של העזרה הראשונה, מה לעשות כאשר אדם פצוע, איך לחבוש אותו, כיצד להכניס אינפוזיה, לחסום עורקים, להזריק תרופות ולהיות כוח עזר לרופאים צבאיים בחדרי ניתוח מאולתרים וניידים.
למרות שהשתתפתי במלחמת לבנון הראשונה ב-82, לא יצא לי מעולם בצבא לטפל בפצועים, אך מכיוון שרכשתי מקצוע בצבא ( 42 יום ואתה חובש (-:) )התקבלתי לעבודה כחובש במגן דוד אדום בפתח תקווה, שם עבדתי כ-4 שנים. זו הייתה עבודה קשה, טיפול בתאונות, התקפי לב, שברים וגם התמודדות עם המוות היו אירועים יום יומיים. אחרי שלוש שנים לא ראיתי את עצמי ממשיך לעשות החייאות לחבוש פצועים, ולעשות משמרות של 12 שעות עבודה ביום והתפטרתי.
כנער הייתי ספורטאי לכן היה זה טבעי שאמשיך במה שאהבתי ואת לימודי הספורט למדתי בוינגייט וסיימתי אותם כמורה בכיר לחינוך גופני. לא עבדתי כמורה, מייד עם סיום הלימודים התקבלתי לעבודה כמדריך בחדר כושר של בריכת גורדון בתל-אביב, כשנה עבדתי כמדריך ומייד אחרי שנת עבודה הפכתי להיות המנהל של מועדון הספורט וניהלתי אותו במשך ארבע שנים.
היה לי חלום להיות עשיר, חשבתי אז שהעושר הוא מתכון לאושר, הזדמנות לגעת בעושר היגיע כאשר פגשתי בחורה יהודיה שבאה לביקור בארץ, ושהוריה העשירים חיו בוונצואלה. במלחמת המפרץ הראשונה חיינו בדירה בתל-אביב, והסקאדים שנפלו על תל-אביב, הפחידו אותנו ואת הוריה, שהפצירו בנו לעזוב את תל-אביב ולעבור ולחיות בוונצואלה.
תוך שלושה שבועות סיימתי את עבודתי במועדון הבריאות, וביום האחרון של מלחמת המפרץ הראשונה ב-28.2.91 עזבתי לוונצואלה, ושם החל השינוי הגדול.
המשך יבוא.....אשמח אם תעלו בתגובות כיצד אתם הגעתם למה שאתם אוהבים לעשות. |
תגובות (32)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה רותי
שמח שאת פה
נתן
פתחת דיון יפה...
כיאה למורה ומייסד שיטה טיפולית חדשה.
יישר כוח גדול,
זה מעורר התבוננות.
שלום איריס,
כמה יפה כתבת,
אכן, ביום בו את מביאה את חוכמת האדמה והשמש לידי ביטוי,
הכיוון הוא לעזור גם לאחרים.
כתבתי כבר תגובה בבלוג שלך
נתן
בעצם זו שאלה שנוגעת בנשמה
התשובות מפציעות לי מידי יום.
מה שעוזר לי לדעת :מה עושה לי טוב?
מה לא עושה לי טוב?
ההרגשה שהיטבתי ל ועם האחר ממלאה אותי אושר.
האחר משתקף בי ואני בו וההדדיות הזו מפרה אותי.
הייתי זקוקה להיות ולחיות שנים כזרע להתחמם(ראה שיר שכתבתי בבלוג שלי) ולנבוט עכשיו להביא את כל הידע
ואת חוכמת האדמה והשמש לידי ביטוי.
הייתי זקוקה להפנות את הזרקור אל עצמי כדי שאוכל (שוב)
להפנותו לאחרים כדי לתת להם יד בדרך...
איריס
הי נתן,
כן זה נשמע לי די נכון. אם כך אז כל התחביבים שלנו היו יכולים להיות היעוד?
אתה חושב שחשוב להגדיר ולדעת את היעוד? אין ספק שזה מעניין ומסקרן, אבל מזכיר לי קצת את הדתיים, בשביל השלווה הם צריכים את הביטחון של החוקים וההגדרות.
הי רותי אבל איך את עושה את זה?
ברור לי שמהתחלה הייתה הכוונה בחייך,
הכיוון לספורט והכרת הגוף, ומעניין מאוד מה עשית עם זה.
איך את עובדת, איך את מזהה בעיות?
אשמח לשמוע.
שלום מינה,
יעוד, באמת מה המשמעות שלו, האם זה יכול להיות דבר אחד או כמה?
לא יודע, בהחלט נושא לדיון, ג'ון טרבולטה אמר פעם שהוא בר מזל, הוא עוסק
במה שהוא אוהב ועוד משלמים לו על זה הרבה כסף
תמורת מה שהוא היה מוכן לעשות בחינם, טוב, לא צריך לקחת את
מה שהוא אמר מילה במילה,
אבל מה שאני הבנתי, זה שכשאתה מוצא מה אתה אוהב לעשות
הכסף הוא לא הדבר המרכזי שמניע אותך,
מה דעתך על הגדה כזו ליעוד?
שאלה טובה יוספה,
אני אוהב ללרכב על אופניים, אני אוהב לשחות בים, ולרוץ בפארק הירקון,
אוהב לטייל עם חברה שלי, כאשר כלבי היה בחיים, אהבתי שהוא מוציא אותי לטייל בכל יום שלוש פעמים, אהבתי לרחוץ אותו, ולדאוג לו.
אבל מעולם לא חשתי סיפוק כמו לידתם של תמציות הפרחים של ארץ-ישראל,
אולי זה מוזר אבל אני יודע שזה מה שבאתי לעשות.
יכול להיות שזה שונה אצל אחרים,
לכן פתחתי את הלינק הזה מעניין אותי לדעת,
איך אנשים מתייחסים למה שהם עושים ואוהבים.
גם אני בתחילת הדרך היו לי הרבה צרופי מקירם
כמו אותו פלייר שלך.
אבל על כך בהמשך.
הי נתן,
כל חיי אני עוסקת וחיה תנועה וגוף
כילדה היו לי יותר פעילויות וחוגים מימות השבוע,
כפר המכביה היה הבית השני שלי...
לא הייתי צריכה את חברי הכיתה שלי כדי להיות שייכת לפעילויות במקומות אחרים ופיתחתי
דימוי עצמי עם המון כוח פנימי.
הנושא של דימוי הגוף תמיד היה בעייתי אצלנו בבית ומשם הקרבה שלי לנושא.
תמיד הרגשתי שאדם המחובר לגוף שלו מחובר לעצמו ובעל יכולת בהירה לקלוט את הסביבה.
לכן אף פעם לא ראיתי אף אדם כמתנשא או "מעליי" באיזושהי צורה,
כולם נראים לי בני אדם כמוני - כמוך.
ככל שהתבגרתי עניין אותי לחקור את השפעת היחסים של אדם עם גופו על היחסים עם אחרים.
אני לא יודעת מאיפה הידע שלי להרגיש אנשים ולאפיין אותם ע"פ תגילים וגופם
אך זה מה שקורה בפועל...
למדתי כמוך בוינגייט חינוך גופני, סיימתי בהצטיינות, המשכתי לייעוץ חינוכי כדי להעמיק בתיאוריות ממדעי ההתנהגות ואת התואר השני התחלתי בביה"ס לבריאות הציבור בהדסה, הכל כדי לקרב אנשים אל עצמם...
אני לא ספורטאית, מעולם לא הייתי, אני גם לא נראית כמו,
אני עממית, אדם של גוף, שואפת לאמצע למרות הנטייה הפרפקציוניסטית.
השליחות שלי והייעוד שלי הוא לקרב אנשים אל גופם,
אל הליבה שלהם, אל ההצלחות שלהם, העוצמות..
דרך פריצת גבולות והכרת היכולולת האמיתיות שלהם, של גופם.
וכמו שאני תמיד אומרת:
התקשורת עם הסביבה מתחילה בתקשורת עם הגוף
ולכל כאב כתובת אישיותית.
תודה על הסיפור שלך בהמשכים,
אתה מעניין, מסקרן ובהחלט תורם רבות בהיותך..
רותי
שלום יוספה,
מעולם לא אמרתי שזה סותר,
בהחלט יכולים להיות כמה דברים אותם את אוהבת לעשות,
אבל הי, את יודעת נשים יכולות לעשות כמה דברים בבת אחת,
אנחנו הגברים..יותר נכון בלי הכללות, אני יכול לעשות דבר אחת ולנסות ולהתמחות בו,
בהמשך הסיפור שלי זה יהיה ברור יותר.
נכנסתי לאתר שלך הוא מקסים.
נתן
נושא מאוד מעניין, משהוא שאני חושבת עליו בימים האחרונים. עד התקופה האחרונה לא חשבתי במושגים של יעוד ו'purpose of life ', היום זה מעניין אותי אבל אני לא (אולי עוד לא) 'סגורה' על החשיבות העיניין.
אני לא יודעת מה היעוד שלי, אולי זה בעצם הדרך והחיפוש עצמו.
לקח לי שנים להחליט מה אני רוצה באמת לעשות, עברת תהליך ארוך.
היום אני מעצבת פנים והגעתי לזה מתוך אהבה אמיתית לתחום.
אני מאוד אוהבת מה אני עושה ואני מרגישה שאני נמצאת במקום הנכון.
אבל אני לא יודעת מה יהיה בעתיד, עוד הרבה תחומים מעניינים אותי ובטוח אני אגלה עוד דברים חדשים בדרך.
היי נתן,
לא היה לי מדריך. בהתחלה התעניינתי בתזונה ובבריאות מונעת. התחלתי לקרוא ולהתעניין. מתוך הקריאה שלי הגעתי לכל העולם הסיני והרפואה הסינית- שהוביל אותי לשיאצ'ו (שמבוסס על הרפואה הסינית). זה תהליך של התבגרות והתפתחות אישית. אך כיום גם עולם העסקים ושיווק מרתק אותי. וזה לא סותר. ואני מנסה לשלב את העולם הרוחני שלי עם האימון והייעוץ השיווקי.
שלום מירב
אינני זוכר מי היה המדריך שלי
זה היה לפני כל כך הרבה זמן.....מצטער
אני חושב שיעוד, זה מה שאתה עושה עכשיו
ואם אתה אוהב את מה שאתה עושה עכשיו,
עשית כמיטב יכולתך באותו היום ואתה יכול לישון עם הרגשה
טובה, ואין תחושה יותר טובה מאש לדעת שעזת לאדם אחר, או שתרמת לחייו.
איך עשית שינוי מאחות למדקרת?
נתן
הי נתן
בגיל 14 שזה כיתה ט
התחלתי ללמוד במגמת סיעוד(אחיות)
אם תשאל ילדה בת 14 על ייעוד לא בטוחה שהתשובה תהיה כל כך עמוקה
ואפילו לא מתקרבת לזה
זה יותר נטיה
הנטיות האמיתיות שלנו(אם אנחנו מקשיבים להם)
יביאו אותנו לשם בסופו של דבר
כנראה.
התסכול הגדול ביותר של האנשים
נובע בדכ כשיש פער בין מה שהם עושים לבין הנטיה האמיתי שלהם
לא תמיד הם מבינים שזה משם
לא תמיד הם מודעים לפער
אבל הם חווים את התסכול
אני חושבת ש"יעד"
זה המקום שבו אנחנו יכולים להגשים את מירב הפוטנציאל שלנו
באשר הוא
נ.ב מי היה המדריך שלך בבהד-10???
(גם אני הייתי מדריכה שם)
מחכה להמשך
מירב
תודה אוסנתוש,
אבל מה הביאו אותך לעשוק במה שאת עושה ומה מונע ממך
עכשיו לפגוש אנשים ולעזור להם בעזרת כישורייך?
נתן
אהבתי את מה שכתבת !
אני חושבת שכל אחד יש זמן מדויק להגיע ליעוד.
אם זה יעוד רוחני לעזור לאנשים להפתח אז כמובן עוברים מסע על מנת שנוכל לגעת בכמה שיותר נשמות, נוכל באמת לחוש אותם, לחוש את האמפטיות שלנו אליהם.
יש אנשים שהגיעו לגיל 50 והם עדין לא מצאו את היעוד שלהם, הם עובדים לפרנסתם לא בהכרח עובדים במה שהם אוהבים באמת.
אני מחכה היום לחלק ב'- שלי בו אעבוד עם אנשים ייעוץ רוחני, מפות אסטרולוגיות, אני יודעת שיגיע יום וזה יגיע כפי שהגיעו הדברים הטובים בחיי.
אני עוברת במסע יחד להתפתחות.
כיף למי שעובד במה שהוא נועד לעשות, הוא פורח שמח כל יום ותמיד מוכן להשתנות כי הוא אוהב.
ראיתי אנשים פורחים כשמדברים איתם על משהו שהם אוהבים לעשות או לקרוא.
הסיפור על הכלבה גרם לך נתן, להרגיש אמפטיות במסע שלך, למרות שאמפטיות יכולה ללמד אין ספור שיעורים. מענין לפרוח- פרח אתה כל היום עוסק בפרחים ,זה טוב כל היום לעסוק בפריחה, אם נמצאים מודעים לזה כל הזמן.
סבבה מכאל
תתקבל באהבה
נתן
נתן נתן
אני בדרך אליך לקפה ולטיפול.
שלום יוספה,
מעניין, האם היעוד שלנו הוא לשרת,
לתת כמיטב יכולתינו לאחרים?
מה שמעניין אותי זה איך הגעת לשאצ'ו
להיות מורה לאנגלית ולכתוב את הספר.
היה לך מורה?
אינטואיציה
מה הוביל אותך?
אני אשמח לשמוע
סיפורי חיים זה דבר מדהים
להשתמע
שלום אינטואיט,
אינני מפחד ממילים גדולות כמו יעוד בסופו של דבר אלה מילים(-:,
היעוד בהחלט יכול להשתנות, והשתנה אצלי,
המיקוד שלי בתחילת הדרך היה פיזי לגמרי.
אבל כאשר אני שואל את עצמי מה אני אוהב מאוד לעשות היום
ובמה כישורי באים לידי ביטוי בצורה הגבוהה ביותר שלי עכשיו,
תמציות הפרחים של ארץ-ישראל זו התשובה.
מעניין היה לשאול, את פיקסו, מוצרט, בן-גוריון, פבארוטי וגם ד"ר
באך מה הם חושבים שהיה היעוד שלהם?
לעיתים זה לא מה שאתה חושב,
אלה מה שההסטוריה בחרה להתמקד בו.
אינני מגלומן, ומשווה את עצמי לענקים אלו, אבל מחייהם נותרה יצירתם
ואני חושב, שהיעוד והיצירה שלהם הפכו לאחד, ליחידה אחת וכשזה התרחש אי
אפשר היה להתעלם מכך.
מה דעתך?.
ייעוד היא מילה גדולה!
לטעמי הייעוד אינו דווקא משלח יד
ייעוד בחיים אלה חייב לבוא לידי ביטוי בעשיה כלשהי, אך לאו דווקא מקצועית.
אנחנו צריכים להגיע לתמצית, למהות של הייעוד או היעודים
- תמציות פרחים הן בהחלט תמצית!
האם אתה בטח שזה הייעוד שלך? האם הייעוד עשוי להתחלף במרוצת חיינו?
אספר בהמשך על איך הגעתי לעסוק במה שאני אוהבת....
בינתיים, מגיבה על זה שפתחת כאן נושא מדהים....
הזמנה לחשיבה מחודשת על למה ומה אני..
אז..בקרוב..
דורי
חבצלת שלום,
איזה כאב חווית שהיוגה עזרה לרפא?
האם אין זו את המרפאה את עצמה?
והיוגה כלי להכרת עצמך?
נתן
מורה ליוגה-
דרך הכאב.
היוגה ריפאה ומרפאה אותי יומיומ.
זה היעוד, זאת השליחות.
שניזכה.