הכי לבד שיש

עירום מכל וכל

שכוב על הברזל עודי

זוכר.

פתע המגע

שוב,בא ומעורר

זה משהו שגובר עליי

צורר.

עיניי חצי פקוחות 

תרות למשמעות

חוזרות להיעצם

ריקות מעוצם קיומה.

תמיד ישנו הריח

איתו הטעם המוכר

זה שטווית בי ונותר

רקום עליי.

אמש פעמתי לכיכר

לצפות באיש המשוגע

שָם,צחקו לו העוברים

הם שחלפו

אני נשאר.

(כל הזכויות שמורות ליגאל פילר)