כותרות TheMarker >
    ';

    העט של ענבל

    זמן צילומים.

    6 תגובות   יום שלישי, 15/2/11, 18:00

    הרופא נתן לי שבוע ימים להתארגן על הצילומים.

    החלטתי שרצוי לתת כמה ימים כדי להוריד את הנפיחות.

    ובינתיים המשכתי פעמיים ביום להטביע את שיני, חניכיי, לשוני ושפתיי בתמיסה הגועלית הזו.

    וכמו כן, לחסל בקצב עקבי למדי את חפיסת האופטלגין היחידה שהיתה ברשותי תוך פזילה לכוון בקבוקון האדויל.

    כל ארוחה קטנה הסתכמה בכאבי תופת וייסורי חרטה.

    החלטתי שלזמן מה אבדוק את כישורי ההשרדות שלי ללא מזון מוצק.

     הידד למעדני החלב!!

    אין לי יותר מדי קילואים מיותרים, אז קיוויתי שזה יסתיים מהר.

    היו לי שתי אפשרויות לבחירת מכון רנטגן. אחת במרכז העיר (קור איימים להסתובב שם) ואחת בסמוך לקניון מלחה.

    מובן שבחרתי באפשרות השניה.

    יום חמישי היה יום גשום וקר. הצטיידתי בהפניה של הרופא, במזומנים, בפנים נפוחות ובמצברוח אופטימי.

    הבניין הטכנולוגי שליד הקניון הוא בנין חדש ויפה,

    אלא שההגעה לקומה הרביעית כרוכה בעליה במעלית.

    זה הזמן לגלות שאני מפחדת ממעליות. ועוד כאלה שקופות.

    לא מצאתי את המדרגות. הפעם, הפחד מהצילומים האפיל על הפחד מהמעלית.

    לחצתי על כפתור מס 4 ועצמתי עיניים.

    החלק היותר נעים של הביקור היה להיפרד מ250 ש"ח.

    אח"כ ניגשתי בעקבות טכנאית הרנטגן החביבה אל חדרון קטן אשר בצמוד אליו היה מחשב ממנו נשלחו הצילומים היישר לרופא השיניים שלי.

    לשמחתי היא היתה אישה חביבה מאד, בעלת קול חם וגם יפה כמעט כמו רותי ברוזה.

    בשלב הבא הפה שלי הפך להיות סטודיו לצילום.

    אפילו היתה לה עוזרת תאורנית.

    מאז ילדותי לא הרגשתי כזו כוכבת צילומים. ולא שיערתי שיעשו לי סדרה של 18 תמונות.

    הלבישו אותי בסינור הזה נגד קרינה,

    לא שאלו אותי עם אני בהריון. כנראה שאין לי פרצוף של אחת שיכולה להיות בהריון.

    לבשו כפפות והתחילו עם הסצינה.

    "תפתחי"...יופי..."עכשיו תנשכי חזק"...יופי. תפתחי, תסגרי, תנשכי.

    נו, נהדר, ברגעים נוגים נזכרתי בימים שעשיתי דברים אחרים עם הפה שלי, ושגם לא עלו לי כל כך הרבה כסף.

    ניסיתי לספור כמה שיניים יש לי ומכמה זויות צריך לצלם אותם, ולמה לעזאזל אי אפשר להסתפק בצילום פנורמי אחד.

    "תקחי עוד נשימה" היא אומרת לי מאחורי הפרגוד.

    ??? מאיפה ה י א  יודעת?? לקחתי. והתחלתי לנגן את השיר הזה בראש. זה קצת הסיח את הדעת מהכאבים.

     

    בסוף זה נגמר. הוצאתי בעצמי את הטמפונים האלה מהפה ווידאתי שלא בלעתי אף אחד בטעות,

    הודתי לטכנאית על עבודתה המסורה, הצטיידתי בצילומים,

     שניראו כמו של חיה טורפת שלא אכלה חודשים ויצאתי משם היישר אל קניון מלחה הסמוך.

     

    שם החלטתי שיש מבצע 1+1 . כל שקל שהוצאתי על השיניים אני מוציאה על בגדים.

    מה לעשות. אני אישה. גם אם אי אפשר לראות את זה בצילומי סטטוס.

     

    הפרק הבא-חזרה אל רופא השיניים והשיננית שאיתו.

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/2/11 23:16:
      נחמד, מקווה שהוטב לך
        17/2/11 17:51:
      לא יכולתי לנגוס בכלום. בקושי במים בשביל לבלוע את הכדור. אבל עכשיו הכל בסדר, הערב אני הולכת לחתונה להשלים חוסרים..
        17/2/11 00:51:
      אז מדוע לא לקחת את ה-Narocin שהמלצתי לך? היית יכולה לנגוס גם בסטייק!
        16/2/11 13:47:

      "תפתחי"...יופי..."עכשיו תנשכי חזק"...יופי. תפתחי, תסגרי, תנשכי..צוחק

      מצוין..

        16/2/11 10:40:
      1-ירון ידידי, למרות ששניינו לחלוטין התכוונו לאותו דבר, אני אפרט כאן על סטייק עסיסי שיכולתי לנעוץ בו שיניים.
      2-עם הכאבים של הסטודיו לצילום שעשו לי בפה, אז כן, החלק היותר סביל היה להיפרד מהכסף..
        16/2/11 09:37:
      1) "ברגעים נוגים נזכרתי בימים שעשיתי דברים אחרים עם הפה שלי, ושגם לא עלו לי כל כך הרבה כסף" נא לפרט.
      2) "החלק היותר נעים של הביקור היה להיפרד מ250 ש"ח" באמת?

      ארכיון

      פרופיל

      ענבל הופמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין