קלישאה או שמא ניווכח במבחן המציאות??

לא פעם שמעתי את המשפט הזה בכל מיני ווריאציות

ותהיתי ביני לבין עצמי לבין כולם,

האם יתכן שיגיע שלב בו רמת השחיקות שלנו תהיה גבוהה

ורמת המיומנות שרכשנו תרקיע שחקים עד כדי

שכמעט (ואני באמת נזהרת בלשוני), אבל,

כמעט שלא נתרגש מכל פיפס של הזאטוט שלמולנו?

לא אוכל, לא שינה, יקום יפול יקום שוב ואנחנו אולי נתרגש במידה מסויימת

,אך לא ניפול מרגלנו כבעבר.

יש מצב שנתרבט? (נהפוך רובוטים) באיזה שהוא מובן?

ישתבח הבורא לעד ובנדיבותו ונתינתו האינסופית

העניק לי את האושר האמיתי בחיי,

הכניס את המשמעות למהותי ביקום זה

והעניק לי את בני בכורי.

כאמא טרייה מהניילון יישמתי כל מנטרה אפשרית

פעלתי לפי כל החוקים, קראתי את כל הספרים,

מחקרים, ובשורה התחתונה כמובן פעלתי מתוך בטני.

מה שנראה לי לנכון אימצתי וכל התערבות "פרימיטיבית"

(חס ושלום לא מזלזלת, אבל בכל זאת דברים משתנים)

אז כל התערבות שכזאת נדחתה ע"י בעדינות ובחדרי חדרים

עשיתי רק מה שמרגיש לי בלב.

מד המעלות תמיד היה מדוייק,

עיקרתי וחלטתי במים רותחים כל דבר שזז

(אם היה אפשר גם הכלבה שלי הייתה עוברת הרתחה..)

צעצועים כיבסתי מידי שבוע,

אם מישהו רק כחכך בגרונו הוא לא היה מתקרב לפעוט,

עד להוכחה כתובה מרופא המשפחה!

הכנתי הכל טבעי בלי להתעצל והשקעתי באוכל מכל דבר

רק שיטעם, רק שייחשף.

כמובן שדברים נרגעו בהדרגה

ואט אט הרשיתי לאנשים להתקרב, להאכיל, לנשק..

אפילו לכלבה הענקתי זמן איכות.

וכל הזמן התעלמתי מהגיחוכים מהצד,

כל אותן אמהות (חברות, אחיות, מי לא)

שגידלו כבר כמה ילדים ומפלס ההתרגשות שלהן

מדגדג את קשיחות עורן העבה שצימחו עם השנים.

אינני חלילה מתכוונת להתרגשות ברמת ההתרגשות מן העולל,

יותר פחותות לחץ וסטרס מכל דבר הקשור בו.

ותמיד ליווה אותי ברקע המשפט-

"ילד שלישי מגדל את עצמו"

כמובן שההתלהבות שלי לא ירדה משיאה ולו לרגע אחד

(וכבר עברה לה שנה...תותין..: )

המצלמה על פלאש תמידי, מתעדכנת בכל מבצע עסיסי

לא מוותרת על בקבוק מגניב וצבעוני

וצעצועים - כאילו מעולם לא ראיתי!!

קונה בהתלהבות ומחכה בקוצר רוח כבר לפתוח למול עיני הפעוט : )

מה שכן קרה שבאמת הלחץ הולך ופוחת,

הבטחון הולך ומתעצם והתחושה?

תביאו לי עכשיו תינוק

ביד אחת ועין עצומה

אני מקלחת,מחתלת, מלבישה, מאכילה ומשכיבה לישון

וממש לא מתעלפת מכל שיהוק גדול, פליטה אינסופית,

ובטח שלא בודקת מחקרית את הבכי שמתרכש למולי עכשיו.

יכול להיות שגם לי זה יקרה?

יכול להיות שהילד השלישי שלי באמת יגדל את עצמו???

יכול להיות שבגלל שגם אני ילדה שלישית אז,

גידלתי את עצמי????

מה שבטוח

אני מודה כל יום לבורא עולם

שהפך אותי לאמא!!

מוקדש לכל ההורים, המתחילים והמנוסים

לילה טוב